1. ביום ראשון האחרון, שעות ספורות לפני שמפקדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחלוק עם העולם את פרי ההילולים שהנפיק הארגון שבראשו הוא עומד, ישב ראש המוסד יוסי כהן במשך שעות ארוכות בוויסקי בר בתל אביב, לבוש כדרכו בבלייזר אופנתי, עם כוס משקה משובח ונועד לפגישה עם אחד מאנשיו.
לא הרבה אנשים נכחו באותה העת במקום, ושום דבר לא הסגיר את הדרמה שצפויה להתקיים ביום שלמחרת. "יוסי דוסי", הכינוי שדבק בו כשהיה לוחם בשטח (עד שהוחלף בכינוי "הדוגמן" בשל לבושו העשוי תמיד בקפידה), סיפק השבוע למדינת ישראל ולמוניטין שלה בעולם 500 ק"ג של יוקרה, מודיעין איכותי וחומר משובח לסרטים ולסדרות טלוויזיה.
כשנכנס לתפקידו הבטיח כהן להביא "מבצעים טובים", והוא מביא! רובם חשאיים, מקצתם מתפרסמים בפרסומים זרים, אך זה של השבוע מלמד שלעתים המציאות חזקה מכל דמיון. המבצע המורכב והמסוכן של נטילת ארכיון הגרעין האיראני מלב טהרן לירושלים, משול לחדירה לתוך הסלון השמור של משטר האייתוללות וגניבת הספה וסט השטיחים היוקרתיים.
גם אם לא נמצא עדיין אותו "אקדח מעשן" וגם אם רוב החומרים שנתפסו הם ישנים וגם אם בוצעה מניפולציה קטנה בדעת הקהל העולמית והמקומית בסוגיית תקפות החומרים - אין בכל אלה כדי לגרוע כהוא זה מעוצמתו של ההישג המודיעיני הענק ומעוצמתה של "פעולת ההסברה" האגרסיבית שבוצעה ביום שני השבוע בהצגת יחיד של אחד הנואמים הטובים כיום בעולם ושל הפרזנטור הטוב ביותר של ישראל מאז ומעולם - בנימין נתניהו.
בדרך כלל סוכנויות המודיעין מביאות מודיעין לצרכים מבצעיים. הפעם הן הביאו מודיעין לצורכי הסברה. לגיטימי. בעולם המשתנה של 2018, בתוך מהפכות הטכנולוגיה והמידע - שייכות המילים "דוברות", "הסברה" ו"יחסי ציבור" לפח האשפה של ההיסטוריה. המונח הנכון לקידום המדיניות הוא "דיפלומטיה ציבורית", שמהווה לא אחת תחליף יעיל להפעלת כוח, ואת זה עשה השבוע נתניהו בכישרון רב (גם אם במזרח התיכון שלנו השינויים מתחוללים יחסית בעצלתיים). האייתוללות באיראן ומפקדי משמרות המהפכה מרגישים לבטח שהם עירומים במקלחת שקופה מול פני העולם. לא פחות.
נתניהו הלך השבוע על קו התפר בין "מר ביטחון" (תקיפות נגד איראן בסוריה, בין היתר על פי פרסומים זרים) לבין "מר הסברה". אין כל ספק שכאשר הוא נמצא תחת איום וכשהוא בגבו אל הקיר, מיטיב ראש הממשלה בביצועיו, מכוון לקהלו ולמטרותיו כ"להקת החימום" של דונלד טראמפ בתיק האיראני. זה היה השבוע שלו. ובשבוע הבא, כשטראמפ יבטל או ישנה את ההסכם וכשהשגרירות תעבור לירושלים - בנוכחות נשיא ארה"ב ואולי עם ג'ונתן פולארד - אף אחד לא יוכל עוד לעצור בקלות את נתניהו. הוא יהיה באמת המלך הקוסם.
2. אני כותב את הדברים הללו בהערכה ובאופן ענייני, ובמנותק מדעתי כי נתניהו צריך לפנות את מקומו וללכת הביתה. הוא צריך ללכת בגלל צבר החקירות והחשדות נגדו ונגד סביבתו, בגלל ההסתה, השיסוי והפילוג שהוא נוטע בכישרון עמוק בחברה הישראלית, בגלל מסע החקיקה ההזויה והפגיעה באמון הציבור, במשטרה, בפרקליטות, בבית המשפט, בעיתונות ועוד ובעיקר משום שלאחר כל כך הרבה שנים, כמו כל אחד אחר - הוא מאוהב מאוד בעצמו, ברעיונותיו, בשגיאותיו, במדיניותו ובמינוייו.
וכשהוא ילך (אם ילך), הוא יהיה רשאי לקחת איתו גם שק גדול של יוקרה וכבוד, והמבצע האחרון ומאבקו בעניין האיראני יונחו אחר כבוד בתוך שק הכבוד הזה.
3. משהו דפוק אצלנו בחברה הישראלית. כשאנחנו הראשונים והיחידים שמגלים את הכור הגרעיני בדיר א־זור (שעל קיומו לא ידעה אפילו הצמרת הסורית) ומשמידים אותו - קמים אצלנו ומביעים תרעומת על כך שגילינו אותו בשלב מאוחר יחסית וכי מדובר ב"מחדל". לא פחות.
כשאנחנו מצליחים להשלים מבצע מודיעיני קשה ומורכב, להגיע ללב טהרן, להיכנס לארכיון הגרעין, לשים יד על כספות ולהעתיק אותן בשלמותן לירושלים עם 500 ק"ג של מסמכים - יש בקרבנו הטוענים כי זהו מחדל ושעם יכולת מודיעינית שכזו לא מצאנו את "האקדח המעשן"... ואני אומר: השתגענו, הפכנו מזוכיסטים עד אימה.
4. ללא כל קשר לרוחות המלחמה שנשבו כאן השבוע ולאיומי חודש מאי רצוף האירועים המפזרים באוויר אבק שריפה מסוכן, אני חרד מאוד מההחלטה המסוכנת שקיבלה השבוע הכנסת - לתקן את חוק היסוד ולאפשר לראש הממשלה ולשר הביטחון לבדם לצאת למלחמה.
"המתדרכים" בירושלים טענו שההחלטה מתבססת על המלצות של ראש המל"ל ושל האלוף (במיל') יעקב עמידרור. אדם מקצועי, אחראי, שקול ובקיא היטב בעניינים שבין דרג צבאי לדרג מדיני, ולכן התקשרתי אליו כדי לברר את פשר העניין. להפתעתי, גיליתי שהמלצתו הייתה להעביר את הסמכות ליציאה למלחמה ממליאת הממשלה אל מליאת הקבינט המדיני־ביטחוני. גם הוא לא מבין מניין צצה התוספת המסוכנת לאפשר לראש הממשלה ולשר הביטחון לקבל החלטה לבדם ליציאה למלחמה.
לממשלה או לקבינט צריכה להיות אחריות שילוח כלפי הפעלת צה"ל, והממשלה היא המפקד העליון של הצבא. אני מציע ל"גורמים האחראיים" אצלנו ולשומרי הסף לפעול מיד לתיקון ההחלטה המסוכנת הזו.
5. צפיתי השבוע בשידור החוזר של הסרט "קו 300" (גידי וייץ), והלסת שוב נשמטה נוכח חבורת השקרנים, הרמאים והנוכלים - צמרת השב"כ שהסתייעה בשני ראשי ממשלה - בהחלטה להעמיס על תא"ל יצחק מרדכי אשמת רצח נוראית שלא ביצע ולשלוח אותו לעשרות שנות מאסר כדי להגן על "אדוני הארץ" של אותה העת.
ההיסטוריה זימנה אותי בקיץ 1996 לפסוע בפעם הראשונה ביחד עם מרדכי ללשכת שר הביטחון בקריה, דקות לאחר שמונה לתפקיד. המזכירות, מירי וענת פתחו לו את הדלת בהתרגשות, אבל מרדכי קפא על מפתן החדר ובמשך דקות ארוכות לא נכנס.
"מה קרה?", שאלתי.
"כאן, על שתי כורסאות הבד הללו, ישבתי מול יצחק רבין ז"ל כשהשפיל את עיניו ואמר לי: תא"ל יצחק מרדכי, ממשלת ישראל הסמיכה אותי רשמית להתנצל בפניך על האשמה שהניחו על כתפיך, על החקירות ועל עינוי הדין והסבל לך ולמשפחתך", השיב.
"ומה ענית לו?", שאלתי.
"אמרתי לו שאני מסתדר וחזק, אבל המשימה שלו היא לשקם את השב"כ", ענה לי מרדכי ונכנס לחדר.
במוצאי שבת יוקרן בערוץ 12 סרט נוסף וחדש על קו 300, שערך נתי דינר - אולי הוא יעשה צדק נוסף.
6. אני אוהב ומעריך את מרדכי וסבור שאלמלא הפרשה שבה הורשע, היינו זוכים כאן למנהיג מוכשר ומנוסה מאוד בתחום המדיני, הביטחוני והחברתי. השבוע השתתפתי בערב מיוחד שערך מרדכי בבית חברו שמואל אדם לכבוד יום העצמאות, שבו נכחו מפקדי פלוגת החבלה של הצנחנים שעליה פיקד בששת הימים בפתחת רפיח ובתעלת סואץ, ופקודיו מגדוד 890 שלחמו באומץ רב בחווה הסינית ובראש הגשר בסואץ ובמערב התעלה.
זה היה ערב של אחוות לוחמים במיטבה. הנוכחים אכלו ושרו שירי ארץ ישראל עם רוח וטעם של פעם. היו שם כל המפקדים ואליהם הצטרפו אהוד ברק, עמוס ירון, יורם יאיר (יה־יה), גרשון הכהן, יוסי בן חנן, גבי אופיר, חיים ארז, שי תמרי ומשה גרנפלד, צבי בר, מעוזיה סגל ונוספים. מרדכי כדרכו דיבר דווקא על אלה שאינם: אמנון ליפקין שחק, נחמיה תמרי, שמוליק ארד ועוזי יאירי זיכרונם לברכה. עבור הנוכחים באותו אירוע, ישראל עצמאית ומשגשגת איננה עניין מובן מאליו כמו לדור של ילדינו ונכדינו. הם מבינים את מחיר הדמים של העצמאות ואת עוצמת ההישג. וכן, הם מוטרדים מהכיוון וממה שקורה לנו פנימה, אבל זה כבר עניין אחר.
שבת שלום.