ב־9 בבוקר בשדות קיבוץ נחל עוז, מול מעבר קרני, עדיין לא היה רמז למה שצפוי להתפתח במהלך היום. האוטובוסים בצד העזתי החלו לזרום לגבול בסביבות השעה 10. אולם למרות שהאלפים הגיעו הפעם מוקדם יחסית, זה לא נראה שונה בהרבה מימי השישי האחרונים. אבל מהר מאוד האירועים התפתחו באופן חפוז ואלים הרבה יותר מאשר בשבועות החולפים. לעומת חמישה מוקדי חיכוך, צה”ל נערך הפעם ל־11 עד 13 מוקדים, וכך אכן היה - מאזור הים ועד כרם שלום.

13 גדודי צה”ל היו פרוסים בשטח, גדוד מול כל נקודת חיכוך. הצלפים מקדימה יחד עם מפקדי הגדודים, ובעומק בשדות שכבו הלוחמים בשדות התבואה, מוכנים לאפשרות של חדירות לעומק השטח הישראלי. בכל יום הקרב הזה, במציאות כמעט בלתי נתפסת, המשיכו החקלאים עם הטרקטורים והקומביינים לעבד את השדות שהשבועות האחרונים הותירו אותם מצולקים בכתמים שחורים וגדולים מנזקי השריפות.

מספר הפלסטינים שהגיעו לגבול אתמול מוערך בצה”ל ב־40 עד 50 אלף, לא הרבה יותר ממה שהיה ביום שישי הראשון של האירועים לפני כחודש וחצי, ביום האדמה. אבל ההבדל הפעם היה באנרגיות ובנחישות של חמאס ללכת הרבה יותר רחוק והרבה יותר אלים. בצה”ל נוכחו כי מי שעלה על אוטובוס לגדר קיבל חמישים שקלים. משפחות שלמות קיבלו הרבה יותר, וכמו ביום האדמה, פעילי חמאס קיבלו פקודה להביא גם את משפחותיהם לגבול.

המידע המודיעיני שהיה בידי צה”ל עלה באופן הרבה יותר משמעותי על הנחיות שניתנו ללוחמי יחידת הנוחבה, שנחשבת לכוח האיכותי של חמאס, להסתנן לשטח ישראל כדי לנסות לבצע פיגועים ולחטוף חיילים. חמאס, כך אומרים בצה”ל, ניהל את האירוע כמשימה צבאית לכל דבר. בחסות האירועים האלימים פעלו הפעם הרבה יותר חוליות טרור, שהניחו מטעני חבלה על הגדר. באחד המקרים, על הגדר מזרחית לג’בליה, אף התפתחו חילופי אש לאחר שחוליית מחבלים ירתה לעבר כוחות צה”ל וחוסלה.

כבר מהשעות הראשונות ההנחיות לכוחות היו ברורות מאוד: למנוע בכל דרך חדירות המוניות לשטח ישראל. בשבועות האחרונים כתבנו רבות על כך שיש חשיבות רבה להפחתת מספר הנפגעים בצד הפלסטיני. זאת כדי שלא להיכנס למלכודות חמאס, שלפחות על פי דפוס הפעולה שלו נראה שהוא מעוניין במספר נפגעים גבוה, כדי להחזיר את השיח על עזה לסדר היום הבינלאומי.

עימותים בגבול עזה. צילום: AFP

למרות מספר הנפגעים הגבוה אתמול, חשוב לזכור שלוחמי צה”ל התמודדו הפעם עם אירוע מורכב מאוד, שהיה יכול להפוך בקלות לאירוע טרור קשה וחמור בצד הישראלי, המלווה בפגיעה משמעותית בריבונות של המדינה. בצה”ל מבינים היטב את המשמעות של מספר הנפגעים הגבוה ופעלו בשבועות האחרונים להפחית את מספר הנפגעים. אלא שנוכח הסכנות ואיומי הטרור הוחלט אתמול לנקוט קו נחוש ולא מתפשר. המסרים הועברו כמעט בכל דרך אפשרית לחמאס ולתושבי עזה. גם המצרים ניסו לעצור את מה שהיה ידוע מראש, אבל נתקלו בקיר ברזל מצד החמאס בעזה, שנראה בהתנהגותו כאילו הוא פועל כארגון שאין לו מה להפסיד.

וכך, למרות האיומים בצפון, בישראל סבורים כי הגזרה שבה סכנת המלחמה היא הגבוהה ביותר היא גזרת עזה. בין חמאס לישראל מתקיים עימות, שאף אחד מהצדדים לא באמת יודע מה הוא רוצה בסופו. בישראל סבורים שחמאס הוא ארגון שנמצא במצוקה קשה. ללא כסף, רצועת עזה קורסת מבפנים.

בדרך כלל, כאשר עוברים מסרים בין ישראל לחמאס, זה נעשה באמצעות תותחים. לפחות בשלב הזה אין מידע מודיעיני על כוונות חמאס לירות רקטות לעבר ישראל. אולם בימים הקרובים הלחץ מצד גורמי השטח ומצד ארגוני טרור אחרים צפוי להתגבר, במקביל לקריאות לנקום על מספר ההרוגים הגבוה אצלם.

אפשרות של ירי מוגבל לעבר ישראל ופיגועי טרור על הגדר מובאים בחשבון בהערכת המצב של אוגדת עזה, ובכל מקרה הכיוון הוא להסלמה. זאת, למרות שבישראל לא מעוניינים בעימות עם רצועת עזה, וגם אין שיח על הפלת חמאס בדרג המדיני. אירועי הצפון המחישו באופן הברור ביותר היכן האיומים הגדולים ומה המטרות האסטרטגיות החשובות למדינת ישראל בעת הזאת. מלחמה בעזה איננה אחת מהן. אך ברור שללא החלטה ברורה בצמרת המדינית, מדינת ישראל הולכת ונגררת לקראת עימות צבאי בעזה שהיא אינה מעוניינת בו.

ברמה הטקטית צה”ל ופיקוד הדרום עומדים במטרות הטקטיות שהוגדרו על ידי הדרג המדיני. עם זאת, רצוי שהדרג המדיני יקבל החלטות אסטרטגיות לגבי רצועת עזה. שכן, במקרה של חוסר החלטה - הדרך להסלמה ביטחונית קצרה ביותר.