גילוי נאות: אני לא צורך יותר קנאביס על נגזרותיו החינניות, המריחואנה והחשיש, כי הם משנים את מצב התודעה שלי, מבלבלים ומתאעבנים (מעייפים), אף שמרבית המכרים שלי, ולהערכתי גם חלק גדול מקוראי, מעשנים ללא הרף. אני לא אוהב לצרוך שירותי זנות, כי מגעיל אותי המגע הזר הזה, החדרים האפלים, הקרמים הזולים, הניצול ההדדי. אני גם לא אוהב להמר, אף פעם לא משכו אותי מפגשי הפוקר של החברים מהשכונה במקלטים המאובקים, או הקלובים של הקוביות בשוק הטורקים והדר הכרמל, ואפילו לא בתי הקזינו המפוארים בלאס וגאס, פראג ובוקרשט כמובן, על אף שארגוני פשע ועבריינים המתפרנסים מהתשוקה להימורים, לסמים ולזונות הם גם נושא עבודתי היומיומית.

אחרי ההקדמה הזו, ועם כל כבוד להתנזרות המנומקת שלי, כבוד צריך שיהיה גם לתחביבים המתירניים הלגיטימיים של מיליוני צרכני קנאביס, זנות והימורים. לא בישראל. המחוקק הנאור אצלנו מגמגם כבר כמה שנים חרף השינויים הגלובליים בתפיסת הקנאביס; חרדים לצד שמאלנים בכנסת ובפרקליטות נאבקים בזנות כאילו המקצוע התנ"כי והעתיק בעולם אינו מתחבר בטבעיות עם אנרגיית הליבידו כפי שהגדיר אותה זיגמונד פרויד; וכל אותם מגלגלי עיניים שומרים בקנאות על מונופול ההימורים הממשלתי (מפעל הפיס, טוטו, ווינר), שלא יופרע חלילה על ידי יזמים מתחרים, אפילו אם קוראים להם שלדון אדלסון והם מקורבים לראש הממשלה ולעיתון החדש של המדינה.

הכנסת, בתמיכתה העיוורת והשמרנית של מחלקת החקיקה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות, מחילה על מיליוני אזרחים הגונים תקנות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן עוד, מה שהופך מאות אלפים מהם לעבריינים ולסוטים באמצעות זרועה הארוכה מדי של משטרת ישראל, שלה יש חלק גדול בכאוס הפלילי שהשתלט על מערכת אכיפת החוק. כמעט 50 אחוז מפעילות המשטרה, ובעקבותיה של כל מערכת אכיפת החוק (פרקליטות, בתי משפט, שירות מבחן ועוד), מושקעים באכיפה של שלושה תחומים מיותרים לחלוטין, מיושנים, כאלה שחלפו מהעולם: סמים קלים, הימורים, זנות. מצד אחד, מאות אלפי תיקים פליליים הרסניים, ומצד שני, תזרים מזומנים שוטף לארגוני פשיעה. בהמשך אראה גם כיצד המדיניות הזו של המדינה ושל המשטרה שלה הובילה למעשה להקמת ארגוני הפשיעה הראשונים.

עידן הקנאביס

תופעה תרבותית היסטורית ואוניברסלית שמערכת אכיפת החוק הפוסט־מודרנית משקיעה בה מיליארדים, תוך שהיא מכתימה בפלילים מאות אלפי אזרחים, לאו דווקא עבריינים מובהקים, ולאחרונה גם מאלצת אלפי אנשים בריאים להתחזות לחולים רק כדי לקבל את הגראס הרפואי המיוחל. הממסד הבריאותי והמשפטי ריכך את עמדתו בנוגע ללגיטימיות השימוש בקנאביס. מנגד, המשטרה ממשיכה לעבוד ללא הרף נגד המגדלים, המשווקים והמשתמשים. הנימוק המנצח של המשטרה הוא שהצרכנים מהווים מקור מודיעיני יקר ערך לחשיפת הספקים, ולכן יש לרדוף אותם כדי לחשוף באמצעותם את מגדלי וסוחרי המריחואנה והחשיש, העבריינים שבמשוואה.

לאורך השנים, ככל שהמשטרה השקיעה במאבק נגד החשיש והמריחואנה, כך התופעה הלכה והתרחבה - משכונות העוני היא טיפסה והגיעה גם אל מחוזות האליטות במגדלי היוקרה ובחברות ההייטק. רק בהשפעת גורמי רפואה ומובילי דעה סלבריטאים החלו לדבר במשטרה על לגליזציה, או בדרכו השמרנית מאוד של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, מדיניות האי־הפללה, שאף אחד לא מבין מה הכוונה שלה. במקביל להתרחבות השימוש בקנאביס והלגיטימציה החברתית, להבדיל מהלגליזציה הזוחלת, נוצרה בעיה: אם מותר לעשן לכאורה, מהיכן בדיוק אמור לרכוש הצרכן הנורמטיבי את העלים הריחניים?

אסם התבואה של החשיש בישראל שכן מאז ומעולם בלבנון המדממת והמאיימת, אך מטעמים ביטחוניים נסגרו גם הגבולות הבלתי פורמליים עמה, הנתיבים העקיפים דרך ירדן ומצרים. כך, ולאור הביקוש העצום, החל להתפתח שוק ענק של מגדלי קנאביס בתוך ישראל, בחלקות חקלאיות פתוחות, בחממות סגורות, בהאנגרים ענקיים, במחסנים, בחנויות, בדירות פרטיות, בחדרים של צעירים בבתי ההורים. ישראל, שפעם הציעה חשיש משובח בפרוטות, הפכה להיות אחת המדינות היקרות בעולם לסטלניה ולתיירים. רק לאחרונה נעצרו בנתב"ג כמה צעירים אמריקאים וצרפתים נאיביים בשעה שניסו להבריח לישראל ממולדתם היקרה קנאביס זול לשימושם האישי והחברתי.

ככל שמתחזק שיח הלגליזציה בשנים האחרונות, נראה כי לפי אות מלמעלה מתגברת מלחמת החורמה של המשטרה בעלויות של עשרות מיליוני שקלים. צאו וחשבו, איסוף מודיעין ואיסוף ראיות, הוצאות עתק על האזנות סתר, תמלולים ואיכונים סלולריים, ליווי עצורים על ידי יחידת נחשון ומשמר בתי המשפט, זמן יקר של שופטים, קלדניות, שירות מבחן, שירות בתי הסוהר, מחדלי שיקום וחוזר חלילה.

המשטרה מדווחת על חשיפה של עשרות מעבדות גדולות כל חודש, תפיסות המלוות בצילומים מרהיבים של החממות והמעבדות אשר מקבלים נופך אמנותי ממש בזכות משטחי האלומיניום ומערכי התאורה המיוחדים שנועדו לזרז את גדילת הצמחים. המשטרה אולי מתגאה במלחמתה בחממות הקנאביס, אבל מרבית אמצעי התקשורת בקושי מדווחים על חשיפת החממות, בין היתר משום שרבים מיצרני החדשות הם צרכני קנאביס בעצמם, שרואים בעיניים כלות איך מתפיסה לתפיסה המחיר של הג'וינט שלהם רק עולה ועולה.

גם שירות בתי הסוהר כבר צר מלהכיל את המספרים המצטברים. לאור פסק דין הפרישה של השופט אליקים רובינשטיין מבית המשפט העליון, "שטח המחיה של האסירים", בתי המשפט דלמטה נוהגים בהתאם - גם בית המשפט העליון הנחה אותם לשחרר לשחרר לשחרר, וגם באופן אישי נראה כי לשופטים נמאס מתיקי חממות בעשרות. הוא שאמרנו, תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

וכך, בהסדרי טיעון מאולצים, מסכימים התובעים והשופטים על עונשים מגוחכים של מספר חודשים לכל היותר על הפעלת מעבדה גדולה, לעתים כזו של עשרות קילוגרמים. לא בשל קלות הדעת חלילה, אלא בשל התובנה הפשוטה שמריחואנה זה באמת לא כל כך נורא. בשל הביקוש העצום והמחיר הגואה על רקע מדיניות ההפללה המואצת של המגדלים, נכנסים לשוק הצומח הזה יותר ויותר ארגוני פשיעה קטנים מהדור החדש. ל"קופים" שלהם אין בעיה לשבת כמה חודשים בכלא על חממה שהם לוקחים עליה אחריות, וליזמים אין בעיה לדקור, לפוצץ ולהרוג מתחרים.

מדינת ישראל החלה להתיר לאחרונה גידול ליצוא בלבד של מוצרי קנאביס ברמות הכי גבוהות, כך מתפארים המומחים בהודעות לעיתונות הכלכלית, אבל מכאן יוצא כי מה שמותר למכור לגויים מעבר לים אסור לשימוש אצל היהודים בארץ הקודש.


ליגת אלופות

במקום שבו מדינה נסוגה מאחריות, ארגוני הפשע חוגגים. זה נכון לא רק לתופעת הסמים הקלים - קבלו את שוק ההימורים. בשנות ה־90, כאשר תעשיית בתי הקזינו הלא חוקיים בלב תל אביב הייתה בשיאה ופעלה באישור ואף בעידוד גורמי המודיעין של המשטרה, פנתה הנהלת מפעל הפיס לבכירים במטה הארצי כדי שיפעלו לחיסול או לפחות לריסון התופעה, שאיימה על ההגמוניה של מפעל ההימורים הממשלתי. את ה"הוראה מלמעלה" הוציא לפועל מפקד מחוז תל אביב דאז, ניצב יגאל מרקוס, שכינס את ראשי הימ"ר ואמר להם שמבחינתו נגמרה חגיגת איסוף המודיעין מהמילייה של המהמרים, וחייבים לחסל את תעשיית בתי הקזינו והקלובים הקטנים.

שוק ההימורים: צילום: מיטל כהן, אביר סולטן ואורן נחשון, פלאש 90 שוק ההימורים: צילום: מיטל כהן, אביר סולטן ואורן נחשון, פלאש 90

בעקבות ההחלטה הספציפית הזו נולדו ארגוני הפשע הראשונים, אלה אשר "נאלצו" להטיס את אלפי לקוחותיהם בארץ לבתי קזינו חוקיים בטורקיה, יוון, בולגריה, פראג, ורומניה כמובן, ולמדו לנהל מערכת יחסים מצוינת עם הממסד הכלכלי הגלובלי - חברות תעופה בינלאומיות, רשתות בתי מלון ובנקים. כך יצרה הכלכלה החדשה את הפשע החדש. מלחמות בין הבוסים של מועדוני ההימורים היו גם בארץ, אבל בתודעה הציבורית תישאר צרובה לעד "מלחמת הרכבת האווירית" בין יחזקאל אסלן לבין זאב רוזנשטיין, שבסיומה אסלן חוסל ויצא מהמשחק, ואילו רוזנשטיין הפך למלך של תל אביב כראש ארגון פשע של איש אחד.

הכסף הגדול הוביל חלק ממארגני ההימורים לכניסה לבורסה של תל אביב, שם הם השתלטו על חברה בורסאית אחת קטנה שפיתחה בעמק הסיליקון של חיפה את התוכנה הראשונה בעולם להימורים באינטרנט, וכל השאר היסטוריה: גבריאלי, אברג'ל ואלפרון, נגד משכפלי התוכנה אבוטבול, רוזנשטיין ואוחנה. את תולדות המלחמה הזו לומדים עכשיו השופטים של פרשה 512, אבל הציבור הרחב מה הוא למד מכך?

אם היו הימורים חוקיים בישראל, המהמר הישראלי המצוי לא היה חייב להמר בקלובים האפלים בשווקים, משפחת מקסימוב לא הייתה נתקלת בכלל במשפחת מוסלי בקלובים של שכונת התקווה, ופרשת הבנק למסחר לא הייתה באה לעולם. המהמר הישראלי היה נהנה לשחק מוגן ובטוח בקזינו חוקי וממוסד ולא היה משחק בקלובים מעופשים כאשר שליחי ארגוני הפשע נושפים בעורפו להפסיד, ללוות מהם ולהחזיר את הכסף לאלתר, בנשימה אחת.

ועוד, אם לארגוני הפשע לא הייתה המוטיבציה של הכסף הגדול מהימורים לא חוקיים, הם לא היו סוחפים מדינה שלמה לתרבות של חיסולים על בסיס יומיומי כמעט, ולכאוס בלתי נתפס. דור ב' ואפילו דור ג' של ארגוני הפשע החדשים כבר נטועים עמוק בתוך הביצה הקטלנית והאכזרית של הימורים, גביית חובות וחיסולים. גם כאן, כל שופט ומחוקק שאינו אטום אלא חי בתוך עמו אמור לתהות ולשאול, מי כאן מחולל את הפשיעה? אם זה כלכלי להמר, ואם בליגת האלופות האירופית ושאר ענפי ספורט בעולם פועלים תאגידי הימורים ממוסדים בפיקוח רגולטורי הדוק, מדוע לא לאפשר זאת גם בחברת השפע של הישראלים?

זונות בע"מ

הזכייניות הלא רשמיות של קמפיין MeToo# מיהרו לנכס לעצמן את הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון, עוד נדבך פמיניסטי המחזק את המאבק נגד הזנות. אבל לא כל הזונות הן צעירות שהידרדרו לסמים קשים על רקע דימוי עצמי נמוך או פדופיליה בבית, בשכונה וברשת (עצוב!). מרבית היצאניות הן נשים עצמאיות, חלקן יפהפיות עוצרות נשימה מכל רחבי העולם, מקצועניות שעושות את זה מרצונן החופשי ותמורת כסף כמובן (חזירות!). יעידו על כך מיליוני דפי אינטרנט מרהיבים עם שלל מודעות הסוחפות אל מיטותיהן מיליארדי גולשים, לא רק וירטואליים.

מאז ומתמיד היו נשים אשר מוכנות להשכיר את הגוף שלהן תמורת תשלום ראוי. אם הזנות הייתה מוסדרת בחוק, היצאנית המצויה לא הייתה חייבת לעבוד בשירות ארגון פשע רוסי שמשנע אותה "בשקט" לכל מדינות אגן הים התיכון, או לעבוד בכפייה בשירות ערס לבנטיני גס רוח ואלים. היא הייתה עובדת במתחם מוסדר ומפוקח ללא הרגולציה של סוחרי הנשים ידועים לשמצה, ואת תשלומי המס הייתה מעבירה המדינה לטיפול ושיקום של אותן קורבנות מפיצי הסמים הקשים בתחנה המרכזית. שהרי אצלן הזנות אינה הבעיה, אלא תוצאה של ההתמכרות שלהן, שהיא בעיה בפני עצמה.

תעשיית ההימורים. צילום: מיטל כהן, אביר סולטן ואורן נחשון, פלאש 90 תעשיית ההימורים. צילום: מיטל כהן, אביר סולטן ואורן נחשון, פלאש 90

אחרי שקראנו על החלק של המשטרה בהפללה היתרה של צרכני ומגדלי קנאביס במקום להתוות חקיקה בנושא גידול ואפשרויות מכירה, ועל החלק שלה ביצירת מלחמות עולם בין ארגוני פשיעה על רקע מאבקי שליטה בתזרים המזומנים של מועדוני הימורים לא חוקיים שניתן למסד גם אותם, אנחנו מבינים במהירות שלמשטרה צריך להיות אינטרס גם במיסוד הזנות, מה שיסייע לביטחון הפיזי והכלכלי שלהן באשר הן, ויגדע עוד ענף פשיעה.

במשטרה מעדיפים להשקיע מיליארדים במתחם הנוחות של המאבק בפשיעה דרך חממות הקנאביס, שימור מונופול מפעל הפיס והטוטו ופגיעה במרקם העדין של שירותי הזנות בעולם הנורמטיבי. במקום להשקיע סכומי עתק בהפעלת סוכנים לרכישת קנאביס מכל מיני סוחרי סמים "דה לה שמאטע", ואכיפה בררנית של מועדוני הימורים ומכוני ליווי (משיקולי מודיעין), מוטב להשקיע בהחדרת סוכנים סמויים לבתי אבות מוזנחים למשל, או בפיתוח השיטור במגזר הערבי, וכמובן בניטור ואכיפה יעילה של ארגוני הפשע הגדולים באמת.