נס נעשה לנו השנה. המון עניינים טובים ורעים נערמו לפתחנו לאחרונה, עד שכמעט נדחקה הצדה לגמרי השטות הזאת הקרויה "הדתה". פה ושם מבליחה עדיין ידיעה מזעזעת על נשיא בית המשפט העליון בדימוס שהסכים לשאת דבריו (במוסד אקדמי דתי!) בפני קהל שבו הגברים והנשים ישבו בנפרד, ומחיצה ביניהם. אוי לעיניים שכך רואות. וגם שמענו על אירוע לציון יום ירושלים שנערך בכפר סבא ובגלל השתתפות בתי ספר דתיים - ישבו הבנות מאחור והבנים בקדמת האולם.

ואין לי ספק, שאם לא היה מתקיים למחרת, בשעה טובה מאוד, טקס חנוכת השגרירות האמריקאית בירושלים, וגם 60 מחבלים ופורעים עזתים לא היו נהרגים בדרכם לזרוע רצח וחורבן ביישובי הדרום - ודאי היו דשים בשטות הזאת שבוע ימים מבוקר ועד ערב, והיינו מגיעים לחג השבועות ולאלפי הקהילות והקבוצות, דתיים וחילונים, הלומדים תורה ב"תיקון ליל שבועות" כשמסביב יהום סער "ההדתה" האיומה הזאת.

אבל כאמור, אירע לנו נס השבוע. ודברים חשובים באמת דחקו לשוליים את השטויות. ואנו עומדים ממש ערב חג השבועות, חג מתן תורה במעמד הר סיני, המקובל כאחד הנסים הגדולים שאירעו לעמנו. המעמד שהפך אותו מהמון עבדים נמלטים ממצרים - לעם.

אבל מאבא שלי למדתי: שום נס לא היה במעמד הר סיני. כל יהודי מאמין יודע שהתורה נמסרה למשה מפי הגבורה ממש. ככתוב: "משה קיבל תורה מסיני". והשכל הישר נותן שאם אלוהים הוא כל יכול - אין זה כלל בבחינת "נס" שהוא יכול לכתוב ספר כזה, שהשפיע על האנושות יותר מכל ספר אחר. ולא רק על היהודים כמובן, גם על הנצרות והאסלאם שנולדו על ברכי התנ"ך ומכירים בו. אולי רק עבור יהודי שאינו מאמין באלוהים, וכופר לחלוטין במציאותו, וסבור שהתורה נכתבה בידי בני אדם, אולי משה רבנו, אולי אחרים - אולי רק בעיניו מתן תורה צריך להיות בבחינת נס. נס שאדם יכול לכתוב ספר כזה. שאין כמוהו ולא יהיה כמוהו בהיסטוריה האנושית.

אבל שמא תאמרו: מעמד הר סיני היה מלווה בתופעות על־טבעיות. קולות וברקים וההר עשן, אבל מה רבותא לאלוהים לחולל קולות וברקים? גם בכך אין נס. ולאפיקורסים יש ודאי שפע הסברים מטאורולוגיים ואקוסטיים לתופעות הדרמטיות הללו. ואם אין להם - ימציאו. ואם אין להם גם כוח המצאה - יבואו ויכחישו הכל ויטענו: מניין לכם שבאמת היו קולות וברקים? אולי הכל אגדה? בסדר. שיהיה.

ובכן אין נס במתן תורה. רק אם למתן תורה הייתה מצטרפת גם קבלתה, אם עם ישראל היה באמת גם מקבל מדעת ומרצון כל מה שכתוב בה - היה זה בבחינת נס. אבל כידוע לא הייתה במעמד הר סיני "הסכמה מודעת", כמו לפני ניתוח, כשמסבירים לחולה מה הניתוח, מה היתרונות והחסרונות והסכנות והחלופות, והוא מבין ומביע הסכמתו וחותם על ההסכמה. כל זה לא קרה לנו במעמד הר סיני כי עם ישראל הזדרז ואמר: "נעשה ונשמע". לא היה להם מושג מה כתוב בה, בתורה שהסכימו לקבל. אז למה הסכימו? חז"ל ידעו להסביר: הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית: מקבלים אתם תורתי - מוטב, ולא - פה תהא קבורתכם".

משמע: כפייה דתית! אֵם כל ההדתות!

***

הברית שנכרתה במעמד הר סיני בין עם ישראל ואלוהיו היא לפיכך, לכאורה, הסכם פגום שנעשה לא מתוך הסכמה והבנה אלא מתוך כפייה על צד אחד. מרשם בטוח להסכם לא יציב. איך זה ששום עמותה בתמיכת הקרן לישראל חדשה עדיין לא עתרה לבג"ץ בתביעה לבטל את ההסכם הזה שנחתם "תחת לחץ ואיומים"?

אבל - ראויה האמת להיאמר, חז"ל ידעו לתאר את ההסכם הזה כפגום לא רק מצד אחד, אלא משני צדדיו. המדרש לפרשת "וזאת הברכה" בספר דברים מספר כי הקב"ה היה מחזר עם התורה על פתחי כל העמים והציע להם אותה. בני עמון ומואב סירבו לקבלה כי כתוב בה "לא תנאף", ישמעאלים לא רצו לקבלה כי כתוב בה "לא תגנוב", ואדום סירבו כי כתוב בתורה "לא תרצח". וכך כתוב במדרש: "לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה, ולא קיבלו, אחר כך בא אצל ישראל אמרו נעשה ונשמע".

קצת מעליב, לא?

עם ישראל הוא כידוע "העם הנבחר". אלוהים בחר אותנו מכל העמים. כך אומרים יהודים בכל שבוע בקידוש בערב שבת "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים". אבל איזו מין בחירה היא זו? לאחר שניסה להציע את תורתו לכל העולם ונדחה - נשאר "תקוע" איתנו. וכפה עלינו הר כגיגית, לפני שנספיק לסרב. כביכול גם הקב"ה "בחר" בנו רק בלית ברירה. מתוך כפיית המציאות.

מצב זה של כפייה דו־צדדית מתקן כנראה את הפגם במצב שבו רק צד אחד מהחתומים על החוזה נאנס לחתום עליו. והראיה: אף שתנאי הפתיחה אולי לא היו אידיאליים - הנישואים הללו מחזיקים מעמד כבר אלפי שנים. ומדי שנה, בחג השבועות, אנו חוגגים את מתן התורה שהפכה אותנו לעם ומיסדה את הקשר בין העם ואלוהיו.

בכלל: לא כל כפייה היא רעה בהכרח. גם בני אדם שמאמינים בחירויות הפרט ובזכותו של כל אדם לבחור מה לעשות ומה לא לעשות, יודעים שחוקי המדינה כופים עליהם תכופות דברים המנוגדים לרצונם, ולפעמים צריך משטרה כדי לאכוף אותם. כי בלי הכפייה הזאת היינו חיים בעולם של תוהו ובוהו. וגם בתולדות עם ישראל, רק מקצת מהיהודים שבאו לארץ ישראל ב־130 השנים האחרונות עלו מטעמים "ציוניים" אידיאליסטיים. רבים יותר הגיעו כפליטים, שנמלטו מרדיפות, ממצוקה או שגורשו. רבים רצו להגיע לאמריקה ורק כשלא הצליחו להשיג אשרת כניסה - "בחרו" בישראל. לו יהי כן. הנס הציוני של שיבת ציון ותקומת ישראל, מסיפורי ההצלחה המדהימים ביותר במאה השנים האחרונות, איננו רק פרי רצון חופשי, ודאי לא של הערבים, אבל גם לא של כל היהודים - ובכל זאת הוא מבורך.

במוצאי שבת חל ערב חג השבועות. ומנהג החג לערוך "תיקון ליל שבועות" וללמוד תורה כל הלילה. ובשנים האחרונות התפשט המנהג היפה גם בקהילות מסורתיות וחילוניות גמורות, שמקיימות ליל לימוד. אבל מה אנחנו "מתקנים" בלילה הזה? בדיוק את אותו פגם שנעשה בחופזה, כשקפצו בני ישראל ואמרו "נעשה ונשמע", בלי לדעת על מה הם מתחייבים, אבל היום, אומרים היהודים, אם ממילא יש "הדתה" - שלפחות נדע במה מדובר.

tguvot@maariv.co.il