היום (חמישי) בצהריים תחליט מנהלת ליגת העל בכדורסל אם לסיים את העונה לאלתר או לחדש את המו"מ עם ארגון השחקנים. סיום העונה כרוך בהפסדים של מיליוני שקלים, שמגיעים מתוקף הסכם שיווק מפוקפק עם הטוטו ומכירת זכויות שידור, שמתבטאים בכ־28 מיליון שקל בעונה. בשבועות האחרונים נראה המאבק כמו התגוששות של שני חנוונים (המנהלת וארגון השחקנים) שמתקוטטים על מהותו של לחם אחיד - האם מרכיביו חייבים לכלול תוצר מקומי או להשקיע רק ביבוא – כי היבוא זול הרבה יותר, בגלל הטבות מס חריגות שארגנו פוליטיקאים לבעלי הקבוצות בספורט הישראלי.
אבל שלשום נכנסה לתמונה שרת התרבות וספורט (50% משרה, שנקבעת לפי כמויות הכותרות) מירי רגב. לזכותה ייאמר שהיא לא יזמה את מעורבותה, אלא ההסתדרות וארגון השחקנים, שמסונף לעובדי המעו"ף. הם אלה שביקשו ממנה להתערב וביקשו גם פגישה אישית. אז את אבי ניסנקורן היא זרקה בתוקף מהזירה, ולארגון השחקנים היא הכינה מארב בדמות חברי מרכז ליכוד (נוסף לח"כ מיקי מכלוף זוהר), שיהיו נוכחים בישיבה. את המנכ"ל שלה יוסי שרעבי הכינו לאירוע אינטרסנטים מבין בעלי קבוצות הכדורסל, ועדיין אין לו מושג מינימלי בתחום.
אומנם לפי אמנת הוועד האולימפי הבינ"ל שפיב"א (התאחדות הכדורסל הבינ"ל) חברה בו אסור לממשלה ו/או גוף פוליטי להתערב בסכסוך עבודה בספורט, אבל פיב"א היא התאגדות רקובה למדי ועמוסה בתככים פוליטיים. והחשוב יותר – רק איגוד הכדורסל יכול לדרוש משר/ה לא להתערב. כיוון שהאיגוד והמנהלת (זכיין של האיגוד) חיים רק בזכות כסף ציבורי שמועבר ממשרד הספורט והטוטו (כשהאחריות הממשלתית על בנק ההימורים היא של שרי הספורט והאוצר), הסיכוי שצעד כזה יקרה הוא קלוש עד לא קיים.
נכון לעכשיו מירי רגב בחו"ל והליגה מושבתת. ייתכן שעם שובה מארה"ב יחודשו השיחות. הכניסה של הממסד הפוליטי והממשלתי להסכם של מעסיקים ועובדים טוב לשחקנים אבל רע מאוד למעסיקים. כי מעכשיו החתימות של שרי המשפטים, האוצר והספורט יהיו על כל הסכם עתידי. גם ההסתדרות לא תשב בצד כמשקיף באירוע. אז יהיה שמח.
וכך, על שוק עבודה שכולל כיום כ־72 ישראלים יתפתח מאבק פוליטי כוחני, שיספק למירי רגב את מה שהיא הכי אוהבת - כותרות. הן עדיין לא יהפכו אותה לידענית בתחום, אבל מתי זה בדיוק עניין אותה?