מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין עצבן השבוע את הבוסים שלו. נדמה לי שלא שר הביטחון אביגדור ליברמן וגם לא הרמטכ"ל גדי איזנקוט אהבו את הרהב הנורקיני בכנס חילות האוויר, עם התמונה הדרמטית של "אדיר בשמי ביירות". אם היה לחיל האוויר יחצן, הוא בטח היה אוהב את זה. אבל חיל האוויר הישראלי צריך יחצן בערך כמו ששרה נתניהו צריכה רכב משוריין. 
 

אין לישראל מותג עוצמתי יותר מחיל האוויר, אולי המוסד. אז בשביל מה היה צריך את השואו הזה? אלא אם כן יתברר שמישהו כאן קיבל ריטיינר מ"לוקהיד מרטין", או לפחות הנחת סלב על החמקן הבא. "נורקין הוא טייס מצוין, הוא כנראה הטייס הכי טוב במזרח התיכון ואולי בעולם, וזה לא נאמר בציניות", אמר השבוע מי שאמר. "בכל הקשור להתנהלות שאינה טיסה, יש לו בעיה".
 

הרוסים, האיראנים, הסורים ואפילו האמריקאים יודעים מי ומה טסים בשמי ביירות. אף אחד לא חושב שישראל השקיעה מיליארדים בשתי טייסות חמקן כדי שיחלידו בהאנגרים. אם רוצים להעביר את המסר הזה, אפשר להדליף בשקט תמונה לעיתון או לאתר זר ולהשאיר סימן שאלה, כדי לייצר באזז. כשמפקד חיל האוויר מייחצן את החיל שלו ואת ביצועיו בראוותנות כזו, כולל תמונה של מטוס ישראלי מפר את הריבונות הלבנונית בריש גלי, זו תקיעת אצבע מיותרת בעין. אם כבר, נורקין יכול היה לזמן פרזנטור מקצועי יותר, עם אנגלית טובה למשימה הזו. ביבי, נניח. 
 

וברצינות: אסור שרצף ההצלחות הביטחוניות הנדיר והחשוב של השבועות האחרונים יעביר את בחורינו הטובים על דעתם. קו הגבול הדק בין ביטחון עצמי ומקצוענות להתרברבות מיותרת נחצה השבוע. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק, אבל מומלץ לכל העוסקים במלאכה להקדיש חצי שעה לסקירה מהירה של עיתונים מהמחצית השנייה של 1967, עם אלבומי הניצחון וההצהרות הבומבסטיות והאמונה שהנה קמה לה מעצמת־על עולמית בלתי מנוצחת על גדות הירקון. איך זה נגמר, כולם יודעים.


הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"