פרקליטות המדינה הודיעה השבוע, אחרי חקירה שנפתחה בעקבות תחקיר "עובדה", שבכוונתה להגיש כתב אישום נגד פעיל השמאל עזרא נאווי. נאווי, למי שלא זוכר, תועד כשהוא מספר על ארבעה סוחרי קרקעות פלסטינים שפנו אליו, בסוברם שהוא עצמו סוחר קרקעות. "אני מוסר ישר את התמונות והטלפונים שלהם לביטחון המסכל", העיד, "הרשות תופסת אותם והורגת אותם. אבל לפני שהיא הורגת אותם היא מרביצה להם הרבה. זה קודם זובור, ואז גזנגה".  

ברמה הפלילית, הפרקליטות ירדה מסעיפי העבירה הכבדים שבגינם נחקר נאווי. ברמת העובדות, היא אישרה ש"במספר הזדמנויות מסר נאווי לידי כוחות הביטחון המסכל ברשות הפלסטינית מידע על אודות פלסטינים שהיו צדדים לעסקאות החזקת ומכר מקרקעין באזור דרום הר חברון".

התגובות להחלטת הפרקליטות, ככל שהן נוגעות לאגף השמאלי של המפה, נעו בין תמיכה בנאווי לבין שתיקה. ארגון "בצלם" תקף את הפרקליטות ש"מגישה כתבי אישום נגד המנסים לסייע לפלסטינים לשמור על כבשת הרש שלהם". ב"שוברים שתיקה" כינו את נאווי "פעיל זכויות אדם" וטענו ששוב הוכח ש"המתנחלים משקרים", כאילו לא צפינו כולנו במשדר וכאילו לא שמענו כולנו את נאווי מעיד בקולו על מעשיו שלו. באתר "שיחה מקומית" פורסם מאמר הנושא את הכותרת "כולנו עזרא נאווי", ומאמר נוסף של מי שהסבירה, אפרופו העובדה שהאיש הורשע בעבר בבעילת קטין בן 15, ש"אם לא נעבוד עם מי שעשו דברים מאוד לא פשוטים, מי יהיו השותפים שלנו לשינוי חברתי?".

שהפלסטיני ילך לעזאזל, רק שהשם לא ייפגע

צריך לומר את האמת: זה חלק קטן מהשמאל. צריך לומר עוד אמת: הרוב הגדול בשמאל שותק. והתגובה הזו, שנעה בין תמיכה לשתיקה, מזכירה את התגובה השמאלית לסיפור חקירתו במשטרה של דובר "שוברים שתיקה" דין יששכרוף, האיש שהעיד על עצמו שנקט אלימות קשה וחסרת הצדקה כלפי מיידה אבנים פלסטיני. "תפסתי אותו בעורף והתחלתי לתת לו ברכיות בפנים ובחזה", סיפר אז, "עד שהוא היה מדמם, מול החיילים שלי ומול המפקד שלי, ואז גררנו אותו משם ושמנו אותו במוצב".

"זו חקירה פוליטית", צעקו בשמאל כשיששכרוף זומן לחקירה על עוונותיו, שעליהם התוודה. הן בפרשת נאווי והן בפרשת יששכרוף, התבררה אמת כואבת אחת. אם בצד אחד של המאזניים יש פלסטיני שמוכה או מעונה או מוסגר אל מותו, ובצד השני פעיל שמאל שעלול לשלם על כך מחיר, ההעדפה בשמאל ברורה. שילך הפלסטיני לעזאזל, ובלבד ששמו הטוב של ארגון השמאל לא ייפגע. וזו כבר לא סתם צביעות. זו צביעות היורדת לשורשו של עניין. כי אפשר להתווכח על הדרך המדינית, ואפשר להתווכח על "כיבוש" או "שחרור", ואפשר להתווכח אם יש או אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני.

אבל יש דברים שלא יכולים להיות נתונים לוויכוח. אם אתה מציג את עצמך כאיש שמאל ואת הארגון שלך ככזה שפועל למען זכויות אדם, אתה לא יכול להשלים עם מי שמסגיר פלסטינים אל מותם, ואתה לא יכול לישון בלילה כשעמית שלך מספר שהוא פוצץ פלסטיני חף מפשע במכות, אבל לא מוכן שיחקרו אותו, כי זה "פוליטי".

ובמקום זה, מה אנחנו מגלים שוב? שדי להם, לארגוני השמאל, שהאיש שלהם יודע להילחם במתנחלים. ואם את זה הוא עושה טוב, שילכו הפלסטינים לכל הרוחות. זכויות אדם? נו באמת, יש דברים יותר חשובים מזה.