ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל רב־אלוף גדי איזנקוט היו מאוחדים השבוע בעמדה הדוגלת בהכלת האירועים ברצועת עזה, בלי להיגרר לעימות צבאי. זאת גם בגלל המתיחות הנמשכת בצפון. שחיקת ההרתעה בדרום נמשכת כבר שנים. היא נובעת מאי־עמידה בהגדרות של קווים אדומים ומיציאה למבצעים גדולים שתכליתם אינה ברורה ושמסתיימים ללא הכרעה, ולא פחות חשוב - גם ללא צעדים מדיניים משלימים.

ולמרות זאת, מי שמסתכל רק דרך העינית הצרה של סבב הסלמה בודד וטוען כי מדובר בפשיטת רגל של ההרתעה, מתעלם מכך שבשנה האחרונה השמיד פיקוד הדרום תשע מנהרות חמאס, ושהוא ממשיך לבנות את המכשול ואת הגדר הגבוהה שישנו את המצב ללא הכר.  13 שנים מתנהלת ישראל בתוך מעגל קסמים שנראה שאין לו סוף. לאחר יציאת צה"ל מהרצועה נערך בפיקוד הדרום דיון מיוחד, שעסק במדרגות התגובה לפיגועים שיבוצעו מהרצועה. לכל סוג פיגוע - ירי רקטה, הנחת מטען או חדירה לשטח ישראל - הוצמד תג מחיר גבוה במיוחד. זאת בהתאם לתפיסה שלפיה לאחר הנסיגה זכותה המלאה של ישראל להגיב בחריפות על כל ניסיון תקיפה.

אך הדיון התברר לימים כאחד המיותרים בתולדות צה"ל. החשש מהסלמה הוביל להגבלת הפעלת הכוח - גם בתגובה לירי הקסאמים. העובדה שבמשך חודשים לא נפגעו אזרחים או חיילים מפעילות טרור רק חיזקה את מדיניות ההכלה. וכך נקבעו כללי המשחק: ארגוני הטרור בעזה, האויב החלש ביותר של ישראל, הפכו את גבול הרצועה לעוין ביותר. מי שמחפש את שורשי שחיקת ההרתעה בדרום ימצא אותם כאן, בקווים אדומים שהוגדרו - אבל מעולם לא נאכפו.

אין ספק שאת המצב הזה צריך לשנות מהיסוד. בצבא סבורים כי המצב הכלכלי הקשה ברצועה ומצוקת חמאס הם גם הזדמנות ליצירת הסדרה שונה. העמדה שמוצגת לדרג המדיני היא שללא מהלך שישפר באופן משמעותי את המצב ההומניטרי ברצועה, עימות צבאי הוא רק עניין של זמן.

ההסתמכות על מגננה פגעה בהתקפה? כיפת ברזל, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90ההסתמכות על מגננה פגעה בהתקפה? כיפת ברזל, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

להפיק לקחים

ירי הרקטות השבוע הזכיר לכולם כי למרות "כיפת ברזל", האיום הרקטי הוא עדיין המשמעותי ביותר מהרצועה. ההתקדמות המרשימה ביכולתה של המערכת ליירט גם חלק מפצצות המרגמה לא מבטיחה דבר בעת מלחמה או מבצע נרחב. הפתרון ההגנתי, טוב ככל שיהיה, לא יספק מענה מלא ואף לא קרוב לזה. בהתמודדות עם האיום הרקטי יש חשיבות רבה גם למאמץ הסיכול ההתקפי.

יותר ממאה שיגורים לעבר ישראל בוצעו השבוע, וצה"ל לא הצליח לפגוע אפילו בחוליית משגרים אחת. תא "חופת אש", שהוקם באוגדת עזה בימים שלפני "כיפת ברזל", הצליח בזמנו לחסל מאות פעילי טרור שירו או שניסו לירות רקטות לעבר ישראל. יש לכך כמובן משמעות רבה ביצירת הרתעה.

לא ברור בשלב זה מדוע לא הייתה כל הצלחה בחיסול חוליות, אבל הירידה באפקטיביות של תא התקיפה היא מגמה שצריכה להטריד את צה"ל. קצין בכיר בפיקוד הדרום אומר כי לעומת התקיפות של יעדי התשתית של ארגוני הטרור, שלא כוונו להרוג פעילי חמאס כדי לא להוביל להסלמה נוספת, בעניין המשגרים לא הייתה כל הגבלה.

הנתון הזה מעלה את השאלה אם יכולות ההגנה המשופרות וההסתמכות על "כיפת ברזל" לא ניוונו את יכולות התקיפה. ככל שסבב ההסלמה הבא יהיה אלים וממושך יותר, כך יגבר הצורך ביכולת לפגוע בחוליות. צה"ל חייב להפיק לקחים – ומהר.