לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקות ברית המועצות התפתחה בישראל תעשיית מין ענקית המבוססת על זונות שהגיעו ממזרח אירופה. במקביל נפוצו ביטויים מכובסים כמו "נערות ליווי" ו"מכון ליווי", שאפשר היה למצוא בעמודים האחוריים בעיתונים ועל לוחות מודעות בכל אזור תעשייה נידח. אחד מזיכרונותי מאותן שנים, רגע לפני שהחל גל החשיפות והפרסומים על דרך החתחתים שעוברות רבות מהנשים המזרח אירופיות הללו, נוגע לשתי חיפאיות שעסקו בזנות ופעמיים בשבוע שכרו קרוון, ויחד עם "הבחורים הטובים" שלהן היו נוסעות לכפרים בגליל להציע שם את מרכולתן. החבורה הייתה חונה באחד המטעים בפאתי הכפר, ובתוך זמן קצר היה משתרך תור ארוך של לקוחות במקום, ובו כפריים בגיל העמידה וזקנים בחאקי, בעלי מקצוע לסוגיהם וצעירים, שכולם המתינו בסבלנות לתורם.

דיווחתי על זה אז באחד המקומונים כמו על סצנה בסרט של אלמודובר. שתי הנשים המזרח אירופיות ריכלו וצחקקו כל הדרך אל הכפר ובחזרה, ולדעתי לא נראו מאוימות או שבויות או חטופות. מה שכן, הן חילקו את כספי הפדיון שלהן עם שני הבחורים שאבטחו אותן. האמת היא שהן לא נראו שונות משתי זונות אחרות שהכרתי.

צילה וגילה היו שתי אחיות רומניות יפהפיות מאחת השכונות של מפוני ואדי סליב בחיפה, שהמוצא האשכנזי שלהן בשכונת מצוקה מזרחית לא מילט אותן מהגורל בכביש, להיפך. בכל ערב הן היו יוצאות מבית ההורים שלהן, באיפור כבד, בחצאית מיני ועל עקבי סטילטו, היו עוצרות בפסאז' החנויות בשכונה ומזמינות שניים או שלושה נערים ללוות אותן במונית ספיישל לעבודה. לעבודה בכביש הכוונה, בעיר התחתית סמוך לנמל חיפה, מרחק יריקה ממטה המשטרה.

צילה וגילה היו עומדות באמצע הכביש כמעט, ואם לקוח רצה לקחת אחת מהן לדירה, הוא היה צריך לעבור סלקציה אצל "הגבר" שלהן, שמצץ קבוע חתיכת אופיום שחורה וגלגל סיגריות חשיש ללא הפסקה.

השנים חלפו, גילה הצעירה ו"הגבר" שלה הפכו לנרקומנים קשים שמשתמשים תדיר בהרואין ובאדולן. הוא מת ממנה מופרזת, והיא נגררה לתהומות אבודים. ספק אם היא חיה עדיין. צילה הבוגרת והיפה יותר, חמקה מהסמים הקשים והפסיקה לעבוד בכביש, אבל הייתה מארחת גברים בדירה השכורה שלה במרכז הכרמל.

העבודה של צילה וגילה בכביש מתארת את הזונות בשנות השבעים, ואינה מסכירה את המציאות האומללה כפי שהיא ניבטת בשנים האחרונות בהקשר של נרקומניות ברחובות דרום תל אביב. כך גם הסמים הקשים: לא עוד הרואין וקוקאין אורגניים יקרים אלא כימיקלים זולים ורעלניים מהסוג הממכר ביותר,

כאלה שחוסמים את העורקים, מזהמים את הדם ודופקים את התאים במוח. סוף סיפור.

את המחדל הזה היה צריך לעצור לנוכח הפגיעה בבריאות הציבור הן מצד העוסקות בזנות והן מצד הלקוחות. אלא שהמשטרה, משרד הרווחה, משרד הבריאות וראשי עיריית תל אביב לדורותיהם רק מצקצקים קולות של מחאה עאלק ממסדית. בפועל הם ממשיכים לתחזק את המפגע בחצר האחורית של העיר, כפי שמיטיב לתעד אותה בוקי נאה בפני התיירים הצופים מתוך אוטובוס הסיורים שלו מדי ערב בגיבורי הזא'נר של תיאטרון האבסורד, מיסודם של רחלי סנדר - הזונה הנרקומנית הסוררת המנוחה, וזלמן שושי המנוח - הזונה ממין זכר. אילו הרשויות היו יודעות לטפל בנגע הסמים, הייתה הזנות מהסוג הרע הזה גוועת מאליה.

השטחים האפורים

בעקבות כמה הצעות חוק פרטיות נגד צרכני הזנות - אף אחד מהן לא נגד ספקיות השירות, הנתפסות כקורבן ולא כמחוללות העבירה - מינתה שרת המשפטים צוות בין־משרדי לבחינת אפשרויות לצמצום צריכת הזנות. במשך שנה וחצי דנו 21 נציגי משרדי הממשלה וגופים ציבוריים רלוונטיים בדרכים שונות להתמודדות עם התופעה.

בפני הצוות היו מונחים הנתונים האלה: מספר העוסקות והעוסקים בזנות מוערך ב־11,500 בני אדם, מהם כ־10,000 בגירות, 1,000 קטינות, כ־520 גברים וכ־40 קטינים. מספר הלקוחות הממוצע שלהן ביום הוא 5.5, והתשלום הממוצע עבור מפגש הוא 288 שקלים, ממוצע הנגזר מהערכות על שוק זנות המגלגל כמיליארד ו־284 מיליון שקל בשנה. הרוב המוחלט של הזונות, כך נמסר לחברי הצוות, הן אזרחיות ישראל אשר נכנסו למקצוע זה עקב אילוצים כלכליים.

לצד בחינת הדרכים לשינוי התודעה הציבורית נשקלו מסלולי טיפול ושיקום של נשים בזנות תוך התגייסות כלל־מערכתית ממשלתית. אבל הנושא המסקרן ביותר נוגע להמלצה שתעביר הוועדה, אם ניתן יהיה להפחית את השימוש בשירותי זנות באמצעות הפללה של לקוחות. ההמלצות הסופיות שנמסרו לשרה בחודש ינואר היו שטרם הגדרה של צריכת זנות כעבירה פלילית, יש לבצע פעילויות הסברה ביחס לתופעה, לצד השקעות בטיפול ובשיקום עוסקות בזנות המעוניינות בקבלת עזרה. לגבי השימוש בכלי הפלילי נקבע שהוא צריך להיות מוצא אחרון, רק לאחר שנבחנו חלופות שאינן פליליות.

יו"ר הצוות, מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, לשעבר ראש מחלקת החנינות במשרד המשפטים המצויה היטב בסצנה הפלילית, מתנגדת בכלל למשפטזציה של הענף. בין היתר מחשש לאכיפה בררנית לרעתם של חלשים בחברה הצורכים שירותי זנות, ולטובת הגורמים החזקים והעשירים הצורכים זנות בדרכים מתוחכמות. "הזנות רחוקה מלהיות תופעה חד ממדית", אמרה פלמור בכנס של לשכת עורכי הדין בנושא אשתקד. "לא הכל זה סרסורים ומכורות לסמים ברחובות, יש הרבה שטחים אפורים. בתוכנית 'מעושרות' למשל רואים יחסים בין אשה לגבר שמבוגר ממנה בעשרות שנים. למה היא נמצאת איתו? ההסבר הוא שיש לו המון המון כסף".

גם נציגי הסנגוריה הציבורית בוועדה התנגדו לאכיפה, הן בשל השפעתה על סיאוב המערכת המשפטית, והן משום ש"קביעת עבירה פלילית אינה מהווה פתרון קסם לבעיות חברתיות... הפעלת סמכויות המדינה תוך פגיעה בזכות לחירות, לכבוד, לשם טוב ולזכויות חוקתיות נוספות באשר להתנהגות אשר לא מוצו הדרכים להתמודד איתה באמצעים חלופיים כגון שיקום, חינוך והסברה, מהווה שימוש בלתי ראוי, ואולי אף בלתי חוקתי בכוחה של המדינה".

בסופו של דבר שרת המשפטים איילת שקד אמנם סירבה להכתים את צרכני הזנות בעבירה פלילית, אבל היא עומדת להכתים אותם בעבירה מנהלית באמצעות "חוק איסור קבלת שירות מעשה זנות", שהיא מקדמת כהוראת שעה לחמש שנים. 1,500 שקל קנס בפעם הראשונה, 3,000 שקל בפעם השנייה, עם אופציה לאישום פלילי נגד לקוח שיתעקש לצרוך שירותי מין בתשלום מאותה אישה שעוסקת בזנות שוב ושוב.

בתזכיר הצעת החוק שהפיץ משרד המשפטים בשבוע שעבר ניתנת תקופה של שלושה שבועות להערות הציבור, לפני שהצעת החוק תוגש לשולחן הכנסת ותעלה להצבעה בקריאה ראשונה.

כבר כיום כאשר המשטרה פושטת על בתי בושת, היא מעכבת לחקירה צרכני זנות מבוהלים ובתחנת המשטרה מאלצים אותם למסור עדויות מפלילות נגד מפעילי המקום שאירחו אותם. הצעת החוק החדשה אינה מתייחסת גם לדרך שבה יינתן הדוח לצרכן הזנות. עם או בלי המכנסיים; בדירה של העוסקת בזנות או בתחנת המשטרה תחת סחיטה באיומים למסור עדות; ביד או בדואר לבית המשפחה, בפני האישה והילדים; אולי למקום העבודה; ועוד לא הזכרנו את העיקולים בבנק לחרמן התפרן.

בעידן מאגרי המידע הדיגיטליים, דוח מנהלי על שימוש בשירותי זנות מהווה כתם ציבורי שאינו בעייתי פחות מרישום פלילי. בהיעדר לובי ליברלי נגדי בכנסת ובתקשורת, יוזמת החקיקה הזו צפויה לכבוש כבר בקרוב את מתחם צרכני הזנות בעידודם של ארגוני הנשים, שכבר נערכים להפעיל את השפעתן על משרד המשפטים המתמסר בקלות לעוד ועוד הצעות חוק בתחום.

הפוסיקט תחילה

ארגוני הנשים מנהלים בשנים האחרונות מלחמת חורמה גם נגד מועדוני החשפנות, אחד מהם הוא מועדון ה"פוסיקט" בכיכר אתרים. תחילה הם הפעילו את המשטרה לפעול בצורה סמויה נגד המועדון, בטענה שבחדרים אפלים ניתנים שירותי זנות למבלים תמורת 400 שקל לריקוד פרטי בחדר פרטי באורך רבע שעה, הכולל מגע עם באי המקום.

בלשים של מחלק המוסר בימ"ר תל אביב תיעדו הצעות כאלה של רקדניות פרטיות, אבל המשטרה לא סגרה את המועדון אלא הסתפקה בהריסה של החדרים הפרטיים. ספקיות המידע בארגוני הנשים הגישו עתירה נגד אוזלת ידה של המשטרה לכאורה, וזו בהנחיית הפרקליטות סירבה לחדש את רישיון העסק של המועדון בטענה שהריקודים הפרטיים עברו מהחדרים הפרטיים שנהרסו לנישות אפלות במועדון.

באמצעות עורכי הדין ערן ברנר ומיקי חובה, עתרו בעלי המועדון לבית המשפט בטענה שהסירוב של המשטרה לחידוש רישיון העסק למועדון הפועל ברישיון כבר עשר שנים נובע משיקולים פופוליסטיים. בעלי המועדון מציינים כי חרף התיעוד של העבירות לכאורה לא הוגש נגדם מעולם כתב אישום על הריקודים הפרטיים.

"מדינת ישראל עודנה מדינה חופשית פלורליסטית, שבה מופעי חשפנות מותרים, ודאי שהם אינם בגדר עבירה על החוק", נטען בעתירה. "המשטרה מבקשת לחסל את פעילות מועדוני החשפנות לטובת ריצוי קבוצות הרואות בכל דבר הקשור למיניות האדם כפעולה אסורה שיש למגרה... סירוב המשטרה לאשר את המשך הפעילות מהווה ציד מכשפות. משטרת ישראל מחסלת את עסקי הקברט תוך פגיעה בחופש העיסוק ורמיסת זכות הקניין על מזבח יחסי הציבור".

מתגובת הפרקליטות לבית המשפט הנודע השבוע שהנושא הגיע עד לפתחו של פרקליט המדינה, שי ניצן. "נשקלת אפשרות לתיקון הנחיית פרקליט המדינה, שתגדיר באילו תנאים מופעי ריקוד עולים כדי מעשה זנות... אמנם הזנות בישראל אינה עבירה, כמו גם צריכת זנות... אולם הדין בישראל רואה את האישה בזנות כקורבן... המדינה מרכזת מאמצים באכיפה נגד בתי בושת, כל שכן נגד מקומות המתנהלים בכסות של עסק לגיטימי אך הלכה למעשה משמשים כבתי בושת".

לנוכח הגיוס הכללי בפרקליטות, השופט אליהו בכר העלה בפני הצדדים הצעת פשרה שלפיה בעלי המועדון יסכימו לכך שריקוד החשפניות לא יכלול שום מגע עם הבליינים. בעלי המועדון, שמלינים על ההוצאות המשפטיות מתנגדים להצעה בטענה שריקוד שבמהלכו מתיישבות רקדניות על ברכי צופים אינו מוגדר כמעשה זנות ואינו אסור לפי חוק, למעט אותה הנחיה חדשה שמגבש כעת פרקליט המדינה. בשלב זה הדיון נדחה והצדדים ממתינים להתפתחויות בחקיקה ובפסיקה.

הקרב הבא על הפצת שירותי מין בישראל מתנהל על ידי הפרקליט הבכיר עו"ד חיים ויסמונסקין. מחלקת הסייבר המתרחבת עוד ועוד תחת ניהולו מנהלת מאבק חורמה בפדופיליה ובסחר בנשים, אבל לאחרונה גם באתרי פורנו המפיצים מודעות והפניות לקבלת שירותי מין בישראל. עו"ד ויסמונסקין, אחד המקצועיים והחביבים ביותר בפרקליטות, החל להוציא צווים שיפוטיים לחברות אינטרנט הנדרשות לחסום גישה לאתרים, כל עוד הם מפרסמים את המודעות בנוסח האסור, מה שהולך לגרום טלטלה של ממש במודל העסקי של כל אתרי הפורנו בישראל, אבל על כך בפעם אחרת.

רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL
tguvot@maariv.co.il