ושוב אנחנו מול חוק הגיוס. הפעם - הנוסח שמציעה ועדה שהקים שר הביטחון שמנסה לרבע את המעגל. או ליישר את העקום. או לטייח את הפצע.
כרופא אני יודע שלא טוב לטייח פצע. צריך לנקות, לנקז מורסות אם יש. לחבוש, לפעמים צריך ניתוח כדי לרפא. אבל כרופא אני גם יודע שיש פצעים כרוניים שאיננו יודעים לרפא. אפשר וצריך לטפל בהם, כדי שלא יהרגו את החולה. אבל כל מי שמצפה לריפוי שלם - סופו להתאכזב מאוד. וגיוס חרדים לצה"ל הוא מין פצע כזה.
יותר ויותר יהודים בישראל מבינים שלא נגיע ל"שוויון מלא בנטל". חלקם מסתפקים היום במהלך שיקל את שילוב החרדים במעגלי התעסוקה, מתוך הבנה שגם בכך יש תרומה עצומה לחברה ולמדינה. שזה יחלץ את החרדים ממעגל העוני ומתלות מוחלטת במוסדות רבניים־פוליטיים, ויתרום למשק. אחרים מקווים אולי שמתוך ההשתלבות בתעסוקה תגבר ההשתלבות בחברה, והגיוס יגיע בדורות הבאים.
פעם חשבתי אחרת. רציתי לכפות הר כגיגית כדי שכולם ישרתו. כי זה לא מוסרי שיש מי שנשלח לסכן את חייו בהגנת המדינה, ושום "ממית עצמו באוהלה של תורה" לא מת באמת. אני יודע שלימוד תורה חיוני לעם ישראל ולתרבותו, אבל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" ובדורות שלנו בלי יפתחים לוחמים - לא ישרדו השמואלים האוחזים בתורה.
אבל גם הבנתי שבכוח זה לא יעבוד. שההנהגות הפוליטיות של החרדים ישמחו להקצין את המאבק ולשלוח אלפי צעירים לכלא כדי לשבור את המדינה ולהצטייר כגדולי הלוחמים למען תורת ישראל, וכל המקצין הרי זה משובח. הבנתי כי רק בתהליך התפתחותי אטי, שלא מרפא את פצע אי־השוויון, יותר ויותר צעירים חרדים ישרתו, ואכיפה דרקונית - לא תעזור. וחקיקה פשוטה, "צודקת" של "הכל משרתים" - לא תוכל להיאכף. אפשר יהיה לכלוא אלפים, אבל לא נצליח להכריח אותם לשרת בצבא.
אבל כיוון שההסדרים רבי־השנים שנועדו לפטור משירות מי שתורתם אומנותם אותגרו בידי שוחרי השוויון המוחלט והצדק האבסולוטי - בא בג"ץ ודחק את המדינה לחקיקה, וכשזו לא מצאה חן בעיניו - פסל את החוקים. והנה אנו שוב מול אותה שוקת.
# # #
הטיוטה שהציג שר הביטחון אינה "עושה צדק מוחלט". אין צדק מוחלט כזה בסוגיה הזאת. אבל ההצעה מכירה במגבלות היכולת. היא מצוידת בתמריצים הנכונים בצורת סנקציות כלכליות על מוסדות תורניים שלא יעמדו במכסות הגיוס, ואולי גם תמריצים חיוביים שהמדינה נכונה להם בדמות שימור היקף התקציבים גם למוסדות שמספר תלמידיהם התמעט אם יצאו לשירות צבאי.
יש סיכוי שהנוסח יזכה לתמיכת כל הקואליציה, ואולי אפילו יש עתיד תתמוך. המילה "סנקציות" עדיין אינה מאפשרת לסגן השר ליצמן לתמוך, ומועצת גדולי התורה של החסידים כבר הביעה התנגדות, אם הליטאים וש"ס לא ימהרו ליישר קו - יש סיכוי כי אומני הניסוח יצליחו להתגבר גם על קושי כזה. לכאורה עצם העובדה שהחוק משקף גם את עמדת מערכת הביטחון, ולכאורה את צורכי כוח האדם הדרוש לצה"ל להגנת המדינה, אמורה להקל על קבלת החוק. אומנם יש במעורבות הזאת של הצבא בחקיקה טעם לפגם, שעמד עליו ח"כ עפר שלח, כי תפקידו של הצבא לעשות את המיטב בחיילים שהמדינה מעמידה לרשותו, ולא לקבוע מי יגויס ומי לא. אבל הוועדה שגיבשה את החוק אינה ועדה צבאית, אלא רק משקפת צורכי כוח אדם, או מה שהצבא אומר שהוא רוצה ויכול לבלוע, כלומר להעמיד את התנאים הדרושים לשירות חרדים. ולכן, גם בסוגיה הזאת אל לנו להיות טהרנים.
מי עלול להכשיל את הפתרון הפרגמטי המבשיל והולך? ברור: שוב בג"ץ. לפעמים קשה להבין אותם. הם אומרים ושבים ואומרים: "בתוך עמנו אנו חיים", אבל הם לא. ממש כך פסלו הצעות פרגמטיות אחרות מאז ימי חוק טל. הם רוצים שהדין ייקוב את ההר, גם אם ההר הוא אנחנו, ונקב גדול באמצע, שנקדח במקדח החוק - לא יעזור לנו להתקדם. כך גם אינני מסוגל להבין אותם כשהם מורים להרוס בתים בנתיב האבות. גם כשהם רושמים לפניהם את הצהרת המדינה שהיא מסדירה את השטח ומתכוונת לבנות כחוק בתים רבים נוספים באותה יחידת שטח ממש, מטר ימינה מטר שמאלה, אבל ממש באותם שטחים - שופטי בג"ץ מעדיפים להרוס. אולי זה החוק. אבל איפה השכל? לא חבל?
ממש כך צריך לשאול על הגיוס. ברור לשופטים כי אי אפשר לכפות גיוס על החרדים וצריך להגיע להסכמות מלוות בתמריצים חיוביים ושליליים למי שאינו מצטרף להסכמות הרחבות. ובכל זאת. ניצן קידר ב"בשבע" שרטט תסריט שבו התגובה החרדית לבג"ץ אם יפסול את החוק - תהיה תמיכה חרדית בפסקת ההתגברות, שעד כה היססו מלתמוך בה. תרחיש מעניין. אפילו סביר. ואם מתוך שלא לשְמהּ - נגיע לשְמהּ - אולי כדאי "כל העסק". כדאי שבג"ץ יפסול את חוק הגיוס, כדי שבסיבוב הבא ניתן יהיה לחוקק אותו - וגם חוקים נוספים, כשהכנסת כבר מצוידת בכלי החוקי להתגבר על פסילות בג"ץ. אולי זה הפתרון שיאפשר לבג"ץ להישאר טהרן בעיניו ומוטה ושמאלני בעיני אחרים, ולעם ישראל להמשיך לחיות בארצו על פי העקרונות המנחים אותו, התנאים הסביבתיים ומגבלות החברה.
# # #
שאלתי פעם, בשקט, בצד, אחד מחברי הכנסת המובילים של יהדות התורה, יהודי חריף ובקי גם בהוויות העולם, מה יקרה אם המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות יימשכו, החרדים יהפכו לרוב, חילונים ושמאלנים יברחו מכאן - מי יעבוד? מי ישרת בצבא? הרי הוא, כמו רבים מחבריו, מבינים היטב שיש לנו צורך באזרחים העובדים לפרנסתם ומשלמים מסים, ובצבא שיגן עלינו מפני אויבינו.
אותו ח"כ פקח מולי עיניים גדולות: מה זאת אומרת? אנחנו. כלומר, גם הוא מבין שחרדים יצטרכו בהרכב אוכלוסייה כזה לעבוד ולשרת בצבא. והתביעה שכל מי שיכול צריך לשבת ללמוד תורה כל חייו - תידחה מפני צורכי המציאות. גם הוא יודע שגדולי חכמי ישראל שלחו את תלמידיהם למלחמה כשהיה צורך, ואין הוא טוען שהיום אין צורך. וגם הוא יודע שחכמי ישראל ציוו על אהבת המלאכה ושנאת הרבנות. אבל רבנים בדור הזה, יותר משיש בהם יראת שמיים - יש בהם יראת רבנים. והצורך ליישר קו עם הפלגים הקיצוניים הוא גם, אולי בעיקר, פוליטי, ולא רק תורני והלכתי.
הלוואי שהצעת החוק להסדרת השירות והפטור לחרדים תתקבל. ודווקא על רקע הוויתור על עקרון "השוויון המוחלט בנטל" ראוי בדור הזה להוקיר ולתמרץ הרבה יותר את החיילים. מתוך ההשלמה עם חוסר שוויון - חובה עלינו להטות את הכף לטובת המשרתים.