בשבוע שעבר שודרה בקשת התוכנית "המתחזים", שבסופה התעמתי באולפן עם נשואת התחקיר. המפגש הזה עורר סערה. רוב התגובות שקיבלתי היו אוהדות, תומכות ומחזקות. אבל היו אחרים שסברו שנעשה כאן שיימינג לא ראוי ולבם יצא אל הגברת יעל שיפרי שפירא.

כדי להבהיר את עמדתי אתחיל בסיפור אישי: לפני כעשור נעקצתי כלכלית על ידי אדם שסיפר לי סיפורי בדים, הילך עלי קסם ושכנע אותי להשקיע כספים בחשבונו. לא הייתי היחיד שהתרשם ממנו עמוקות. היו נוספים. מדובר באדון מתוחכם וחכם שידע כיצד לפעול, איך להוציא מאנשים את ממונם ובאיזו מעטפת לארוז את הכל. רב אומן של ממש. אחרי שנים שבהן סבב אותי בכחש, נגזל ממני כסף רב. זו הייתה מכה קשה בכל החזיתות. כלכלית נסוגותי אחורה בכמה שנים. גם במישור הנפשי לא היה פשוט.

לנצח אזכור את הרגע השחור שבו הבנתי מה קרה, כשתסריט שנראה דמיוני ומגוחך נוחת עליך ומנתץ את חייך. עברו עלי ימים איומים. הרגשתי שהאינטואיציה שלי בגדה בי, שאיני יכול לסמוך על אף אחד. גם לא על עצמי ושאני פתי גמור. השלב שבו אדם מאבד את ביטחונו בשיקול הדעת שלו הוא נורא. משתק. לא תמיד קל להתאושש ממנו.

אבל באופיי הנני עקשן. לא ויתרתי. אחרי זמן לא קצר אספתי את עצמי ויצאתי למסע. הכסף היה אבוד, אבל רציתי שייעשה צדק. פניתי לרשויות, ובשיתוף ושיח עם קורבנות נוספים, שחלקם איבדו את כל חסכונות חייהם, דאגנו, אף על פי שזה היה לא קל, שהדין ייעשה. אחרי ערעורים, חקירות, אכזבות, כאבי לב וסחבת הוא נשלח למאסר ממושך.




ביום שנכנס לכלא המתנתי לו ליד הכניסה לבית האסורים. הסתכלתי בעיניו ובפניו כשצעד בבושה לעבר דלת הברזל הכבדה. כדי להמשיך בחיי ולרפא את המכאוב הייתי חייב לראות שהאיש שעשה לי ולאחרים רע משלם על מעשיו. רציתי לחוש, שוב, שיש צדק. שאי אפשר לפגוע באחר באופן כל כך מכוער בלי לפרוע את החשבון.

קשה לומר שהוקל לי. בסוף רק הזמן ריפא את הפצעים והשיב לי את זקיפות הקומה. לאחרונה התעמקתי מחדש בכתב האישום שהוגש נגדו, וגיליתי שהיה שלב שבו המשיך לגייס כספים, אף שחלק מהתנהלותו נחשפה בידי כמה מלקוחותיו והיו כבר תלונות בעניינו. אבל היות שזה לא היה פומבי, הוא המשיך.

בפועל קשה מאוד לדלות את המידע הזה. הכל קורה במחשכים. אני תוהה איך אדם שחווה עקיצה או התחזות היה חש אילו ידע ששמו של המקרבן שלו לא פורסם והוא לא הוזהר בגלל חשש שמי שיחשוף אותו יואשם בשיימינג. נכון, יש משטרה אבל במקרים לא מועטים עוקצים ומתחזים יכולים לפעול ללא הפרעה גם אחרי שהוגשה תלונה ואפילו אם הורשעו.

***

באחד הפרקים הקודמים ב"המתחזים" ביקשנו לאתר ולחשוף אדם שאף על פי שהיה מבוקש בידי הרשויות, התהלך בחופשיות והמשיך להפיל קורבנות בפח. אחרי שהתערבנו, הציבור הוזהר, המשטרה פעלה והוא נתפס ונשלח למאסר. אפשר לומר כמעט בוודאות שמנענו מקורבנות נוספים ליפול לידיו.

בחזרה לשבוע שעבר. אניח לרגע בצד את האפשרות שבעצם המעשה שלנו אפשר שהזהרנו אחרים וגרמנו לצופים להיות מעט יותר מחושבים בכל שלב של חיי היומיום שלהם, ואתייחס לטענה שלפיה חשיפה טלוויזיונית של מתחזה היא שיימינג. לתחושתי, מי שמעלה אותה נופל בפח שטומן המתחזה והולך שבי אחרי המניפולציה שהיא מומחיותו של העוקץ. הרי עוצמתו של גורם כזה היא ביכולתו לנגן על נימי הרגשות העמוקים ביותר שמותירים אותנו חסרי הגנה: לעורר בנו אמון אדיר, הערכה והערצה, תוך שימוש במצג כוזב, ואז לעשוק ולהונות. לתמרן את רחמיו של הזולת ולנצל את טוב הלב האנושי והנכונות לסייע.

מתחזים מיומנים יכולים לספר למי שסומן שעברו חוויה קשה, שהם פגועים פיזית או אמוציונלית. הכל כדי שיוכלו לשחק בו כרצונם. ככל שהמניפולטור מיומן יותר וההונאה מתוחכמת כך יעבדו על הרגש שלנו שעות נוספות, עד שנהיה אטומים לעובדה שמוליכים אותנו שולל. אותו מנגנון עבד יפה, מסתבר, גם על חלק מהצופים.