שתי חברות כנסת מהשמאל, קסניה סבטלובה ומיכל רוזין, ארגנו אתמול בכנסת כנס בשם “ילדים תחת כיבוש". הכנס הוקדש לילדים בעזה, ביהודה ובשומרון ובירושלים. כן. גם בירושלים. גם דב חנין ואיימן עודה מהרשימה המשותפת נמנים עם יוזמי הכנס. חבורה שכזאת.

טוב, איימן עודה הוא אויב ישראל מובהק ומוצהר. כך גם דב חנין, העוסק בדרך כלל בענייני איכות הסביבה וזוכה בשל כך לאהדה ציבורית רחבה, אבל הוא גם מקפיד תמיד ליישר קו עם הערבים אויבינו בכל הזדמנות הנקרית לידיו. אין בכך חדש. יש בכך חד"ש, שחנין הוא היהודי היחיד בשורותיה בכנסת. מפלגת חד"ש היא הגלגול הנוכחי של המפלגה הקומוניסטית בישראל. אחדים מאבותיה ההיסטוריים בארץ היו יהודים ששיתפו פעולה עם הרוצחים הערבים בפרעות תרפ"ט.

הבגידה שלהם ביישוב היהודי לא הסתיימה כמובן באותה תקופה. הקומוניסטים בארץ, גם היהודים שבהם, הזדהו לחלוטין עם ברית המועצות, גם בעלילות הדם הגרועות בהיסטוריה נגד היהודים ומדינת ישראל. אז עליהם איננו מתפלאים. לשבחם (היחיד) ייאמר שהם אויבים גלויים ואינם מסתירים את התנגדותם למדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית.

הלאה. מיכל רוזין היא חברת כנסת ממרצ. מפלגת שמאל ישראלי שפעם הייתה ציונית, וכבר אינה כזאת. אומנם לעולם לא נשכח להם את הקינה על מות סטלין, “שמש העמים", אבל הכותרת של ביטאונם “על המשמר" התחייבה ל"ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים". כבר לפני עשר שנים הם מחקו בשקט את ההגדרה “ציונית" ממצע המפלגה כדי לא לעצבן את הערבים.

בראיון ל"מקור ראשון" אמר מזכ"ל המפלגה דאז, מוסי רז, שנכנס לכנסת במקום זהבה גלאון: “מרצ איננה מפלגה ציונית ומעולם לא הוגדרה כמפלגה ציונית". אז ברור למה גם הם מזדהים עם אויבי ישראל, אך כיון שיש מהם המשרתים בצה"ל, גם ביחידות קרביות, אי אפשר לקנא בהם. הם סובלים מפיצול אישיות עמוק; לא משהו שקב"ן יכול לרפא.

אבל הפתעת הכנס היא השתתפותה של נציגת מפלגת המחנה הציוני בכנס האנטי־ישראלי הזה; כנס שמאמץ את הטיעונים המרכזיים של ארגוני ה־BDS בכל העולם. הם מיישרים קו עם “שוברים שתיקה" ועם “בצלם", מארגוני החזית של הקרן החדשה לישראל. המפלגה הזאת חרתה על דגלה את הציונות.

הרי הם הקימו את המדינה. הציונות של המחנה הציוני היא כנראה מין “שיחדש" כלשונו של ג’ורג’ אורוול, שבה אמת היא שקר ושלום הוא מלחמה. קסניה סבטלובה היא מיוזמי הכנס. והיא בכלל מהתנועה של ציפי לבני, אפילו לא מהאגף השמאלי של מפלגת העבודה. והיא מארחת ילדים ערבים, תושבי “ירושלים הכבושה". לא שמעתי את אבי גבאי או את ציפי לבני מצהירים שאין להם חלק ונחלה בכנס הזה, המכריז על ירושלים המזרחית כ"שטח כבוש". לא שמעתי גינוי חריף או איום להרחיק את ח"כ סבטלובה משורות המפלגה בכך שהיא חותרת תחת המצע, המכיר באיחוד ירושלים. האם שכחו כי היה זה ראש ממשלה מטעם מפא"י, לוי אשכול, אשר בימיו שוחררה העיר ואוחדה בחוק? האם הם מתכחשים לו?

יפה כתב יאיר לפיד: "המחנה הציוני איבדו את זה". אני ער כמובן למלחמת העולם בין יש עתיד למחנה הציוני, שהדלק העכשווי למנועיה הוא חוק הגיוס. אבל בדרך שחטו במחנה הציוני את אחד הסממנים האחרונים שעדיין הבדילו ביניהם לבין השמאל האנטי־ציוני. אין בכך חדש: השמאל בישראל ניצב על פי התהום, ואתמול הם עשו צעד גדול קדימה.