ענבל אור הפכה החל מסוף השבוע האחרון להיות נושא שיחה בכל בית בישראל. כמעט אין מי שלא נחשף, שמע או צפה בסרטונים המדוברים בהם תיעדה את עצמה אשת הנדל"ן שעות על גבי שעות ושיתפה אותם בפייסבוק במודע או שלא, לאור מצבה. הסרטונים מציגים אותה ברגעיה הקשים ביותר, בהם איבדה את שפיותה, בהם איבדה כל צלם אנוש, כל מחסום ומודעות עצמית. וכמו הטייפקאסט המצוי של הישראלי המכוער הוואטסאפים געשו, הסרטונים הפכו בין רגע למופע בידורי משעשע, לצד תגובות מרושעות של "היא איבדה את זה לגמרי", "מגיע לה שתאכל את הדייסה שבישלה", "חולת פרסום, היא צריכה לשלם את המחיר", "העולם נוהג מידה כנגד מידה", "אסור לרחם על האכזרית הזאת" ועוד. היו אף שטענו כי מדובר בספין שתוכנן היטב בקפידה מראש על מנת לטעון לאי שפיות בכדי להקל בעונשה ולעורר אמפתיה מהציבור.

בין רגע כולנו הפכנו לשופטי עליון, מי מינה אותנו לשפוט אדם במצב כזה? לא משנה מה עברו, מה פשעו ומה חטאו. כל נאשם, לא משנה במה הוא מואשם, זוכה לקבל ייצוג משפטי בשביל להגן על עצמו, חוק יסוד בסיסי בכל מדינה מתוקנת. החל מיום חמישי בלילה גם הנייד שלי הוצף בעשרות הודעות 'תפרסמי במהרה את הסרטונים, זה טראפיק מטורף, זה אייטם חזק שיביא לך מלא כניסות'.

ציפיתי בחלק מהסרטונים, ולא היססתי לרגע, כי ידעתי שאני לא אתן לזה במה. אני לא אנצל את מצבה הנפשי הקשה בשביל מסחטת רייטינג. סרטונים לא פשוטים לצפייה שיפגעו לא רק בה, אלא בבני משפחתה ובארבעת ילדיה הקטנים, על לא עוול בכפם. לכל עיתונאי יש את הקווים האדומים שלו. אני לא שופטת עיתונאים אחרים שבחרו בכל זאת לפרסם את הסרטונים בגופי התקשורת השונים, אבל אצלי זה לא עובר ולמזלי גם לא במערכת "מעריב", בה חשבו בדיוק כמוני. איפה גורמי האכיפה? הרשויות המוסמכות לטפל באירועים מהסוג הנ"ל? איפה הרווחה? איפה הפסיכיאטר המחוזי, שיוציאו צו לאשפוז בכפייה לאלתר.

אז נכון שהנוהל התקין מאפשר אשפוז בכפייה רק בהוראת רשות אכיפה, אבל יש מקרים בהם כל בר דעת בעל הגיון בריא יצפה באחד מהסרטונים ויבין שהיא לא רק מהווה סכנה ממשית לקיומה אלא סכנה ממשית למי שנמצא סביבה ומקורביה. כידוע, ענבל אור העלתה את הסרטונים בעודה נוהגת ברכבה ומסכנת נוסעים אחרים בסמוך אליה. ניידות משטרה הוקפצו למקום ואכן נהגו בה בזהירות וברגישות רבה, והבהילו אותה למיון בבית החולים.

אך משם היא שוחררה והמשיכה לתעד את עצמה נסערת בסרטונים שרמת הקיצון בהם רק הלכה והחריפה והגיעה לשיאה היום. אחרי מספר ימים שבחרתי להתעלם מהסרטונים הרגשתי אשמה, אשמה שכמוני וכמו רבים אחרים אנחנו יושבים בשקט מהצד ולא מנסים לעזור לה בשיקומה. ואין שום קשר לטענות והעבירות המיוחסות לה, כי עליהם היא תשלם כחוק וכדין בבית המשפט, וכבר משלמת בשיימינג תקשורתי שמבחינתי הוא חמור כפליים מריצוי עונש מאסר בכלא.

אבל ראשית, בריאות הנפש היא מעל הכל. ואם מחר יקרה אסון לה או למי מסביבתה כי אחת כמוני ישבה בצד נייטרלית ולא עשתה מעשה, יהיה לי קשה לחיות עם עצמי בשלום. אז אני קוראת לכל רשות אכיפה או גורם מוסמך שאמון על מקרים מהסוג הזה לטפל באישה המסכנה שזקוקה לסיוע מיידי לפני שיהיה מאוחר מדי. אני לא מומחית במחלות נפש אבל אין עוררין בנוגע למצבה.