הדיון הצובר תאוצה באמריקה בדבר היתכנותה של מלחמת אזרחים נוספת דומה לשאלה בדבר שואת יהודים נוספת; התשובה בשני המקרים: לא באמת. בשני המקרים, בעלי האינטרס המובהק ביותר לכך שהדיון יישאר פתוח ומבעבע הם מנהיגים נבחרים. טראמפ באמריקה ונתניהו בישראל. מה היו עושים מנהיגים מושחתים, שקרנים, שנואים על חלקים גדולים בציבור ואשפים מרושעים באחיזת עיניים, אלמלא השוט המאיים והדמגוגי הזה להצליף באמצעותו על הגבות המצולקים של הנתינים הנאנקים תחת מרות שלטונם?

העובדה שהשניים שקופים, ברורים ולא מסתוריים כלל בהתנהלותם אינה מקילה על תנועת השורשים העממית הדורשת את הדחתם. 600 אלף אמריקאים נהרגו בשנים 1860–1865, והדיון במלחמת האזרחים, סיבותיה ותוצאותיה לא הגיע לכדי גמר מספק עד היום. התחושה הרווחת היא כי האומה, הרפובליקה, הדמוקרטיה היציבה בעולם, עומדת על רגליים רעועות. מומחים טוענים כי הסכנה גדולה יותר מסך כל האירועים האפיזודיים של אלימות.

"הימין הרדיקלי הצליח להיכנס בשנה שעברה למיינסטרים הפוליטי יותר מאשר בחצי המאה האחרונה", דיווח בשנה שעברה המכון לעוני, שתיעד 900 ארגוני שנאה פעילים באמריקה. כריס מיינס ממחלקת המדינה, שהשתתף בהכנת הדוח בדבר היתכנות מלחמת אזרחים ב–10–15 השנים הבאות, מצא כי הסיכוי שתתחולל בארצות הברית מלחמה כזאת הוא 60%. חוקרים אחרים אוחזים בנתון של 5% עד 95%. הקונצנזוס עמד על סיכוי של 35%, וזה היה חמישה חודשים לפני המהומות בשארלוטסוויל.

גם הגדרות המלחמה השתנו. המלחמה הבאה לא תיערך בהכרח על פני נדל"ן רב ועצום כקודמתה, היא יכולה להגיע למיצוי בהתנגשויות מקומיות, היא יכולה לקבל ביטוי במרי נגד השיטה הפוליטית הקיימת, שתחייב את הכנסת המשמר הלאומי לעימות עם אזרחים. "האלימות שאותה נקט דונלד טראמפ כדי לקדם עצמו פוליטית", כתב מיינס בדוח, "נתנה גושפנקה לאלימות במהלך הבחירות. אם לשפוט על פי האירועים האחרונים, השמאל מיהר להתייצב על הסיפון הזה".

דונלד טראמפ. צלם : AFP דונלד טראמפ. צלם : AFP

אינני מחבב את בעל האמירה הבאה: "זה כמו 1859 (השנה לפני פרוץ מלחמת האזרחים - ר"מ), כולם כועסים על משהו, ולכל אחד יש נשק", אבל בזמן האחרון אני נאלץ להסכים איתו. מייקל מור - הקולנוען התיעודי, הסופר וכעת גם המחזאי ושחקן התיאטרון - נשאר אותו פרובוקטור דמגוגי ומטיל אימה זדונית על הזולת. אין לי תחת לגישה הזאת כדרך חיים, היא זולה ומיותרת במקום שבו זילות החיים היא כבר עובדה קיימת וילדים הם פיונים במשחק פוליטי, אבל מור תמיד היה אפקטיבי, וחלק גדול מהזמן גם צדק. קשה להתווכח עם המסקנות שאליהן הגיע בסרטיו הרבים - מניתוח הירי ההמוני בקולומביין, דרך ג'ורג' בוש ו–11 בספטמבר ועד מערכת הבריאות הקורסת ואחרים. מור הוא גם תושב לשעבר של פלינט, מישיגן, שבה התגלה לפני בחירות 2016 מחדל שיטתי פושע שהרעיל את מי השתייה ושממנו ביקשה הילרי קלינטון להיבנות אלקטורלית.

מכל המסמרים הדוקרים בנעליו של טראמפ, מייקל מור הוא אחד היותר חלודים. טטנוס היא סכנה מיידית. מור דרש מטראמפ לא להיכנס לבית הלבן טרם השבעתו והציק לו באופן שיטתי במהלך הבחירות. הוא מזן הבולדוגים שאינם נראים מורעבים אך נוהגים לסגור מלתעות על טרפם ולנענע אותו עד שמפרקתו נשברת. הבנתי את החומר העמיד שממנו עשוי ג'ורג' וו. כאשר שרד את הזובור הפומבי שהיה "פרנהייט 11.9".

כאשר גומר מור לכלות את זעמו הקדוש במישהו, הנטייה הטבעית היא להסיע בעצמנו את הניצול, אם נותרה נשמה באפו, אל חדר המיון הסמוך, הרי זה אך אנושי. מור הבטיח כי טראמפ לא ישרוד קדנציה מלאה והעמיד הצגת יחיד בברודוויי שהסלוגן שלה היה "האם יכולה הצגה בברודוויי להפיל נשיא מכהן?", ובכן, לא. אבל מור בשלו. לאחרונה עשה סיבוב טרום בכורה לסרטו החדש והסודי על טראמפ ורוזאן בר - לפני 20 שנה נקלע מור לתוכנית אירוח שבה השתתפו השניים וזכה להכרה חמה מטראמפ - בעיקר אצל ביל מאהר וסטיבן קולבר, שם שפך את מררתו. מור חזה את תחילת המהפכה ומתנדב להיות צ'ה גווארה שלה, אף שצ'ה היה חטוב יותר, אכזרי יותר ובעל רקורד מהפכני שמת צעיר והשאיר גווייה יפה. קשה להתעלם ממנו, מכיוון שבבלוג שלו הסביר לפני הבחירות את חמש הסיבות העיקריות לכך שטראמפ ייבחר לנשיא ולא קלינטון.

"1. אני מאמין שטראמפ מתכוון למקד את רוב תשומת לבו בארבע המדינות הכחולות בצפון האגמים הגדולים בחגורת החלודה - מישיגן, אוהיו, פנסילבניה וויסקונסין. הוא לא זקוק לפלורידה. הוא לא צריך את וירג'יניה וקולורדו. רק את הארבע שהזכרתי. זה ייתן לו את המספר הדרוש לנצח וזה מה שיקרה בנובמבר.

2. אחרי ששרדנו בחריקת שיניים שמונה שנים של נשיא שחור שאמר לנו מה לעשות, אנחנו אמורים לשבת על התחת שמונה שנים נוספות עם אישה שתשלוט בנו? אחריה יהיה הומו שמונה שנים בבית הלבן? זה חייב להיפסק!

3. הצעירים לא אוהבים אותה. לא עובר יום שבו אומר לי מילניאלי מדוע לא יבחר בה. אף דמוקרט וכמובן אף עצמאי לא יתעורר ב–8 בנובמבר אחוז התרגשות להצביע להילרי כפי שהצביעו לאובמה או כשברני היה עדיין מועמד. ההתלהבות לא קיימת.

4. האזעקה שאמורה לצלצל בקול רם היא שבשעה שתומך סנדרס ממוצע יגרור את עצמו לקלפי כדי להצביע בחוסר חשק להילרי, זו תהיה מה שנקראת 'הצבעת יחיד' - כלומר בוחר שאינו מביא איתו חמישה נוספים להצביע עבורה. הוא לא מתנדב עשר שעות בחודש לפני הבחירות. הוא אף פעם אינו מדבר בהתרגשות כשהוא מסביר מדוע הוא מצביע הילרי.

5. הכעס שחשים אמריקאים רבים כלפי שיטה פוליטית שבורה, יביא מיליונים להצביע טראמפ לא משום שהם מסכימים איתו, אלא רק משום שהם יכולים. רק משום שההצבעה שלהם תהפוך את עגלת התפוחים ותרגיז את אמא ואבא".

***

מאז הבחירות ועליית טראמפ מדברים חופשי בטלוויזיה. הצנזורים שהיו אמורים לבלום שימוש במילים גסות ומונחים אנטומיים - נדרסו. כולם חוגגים. "הם אהבו את החוצפה שלו", הסביר מור את המשיכה של טראמפ לפני הבחירות. "גם כאשר לא תמיד הסכימו איתו וגם כאשר גרם להם להתגרד בחוסר נחת, הם חשבו: יש לו ביצים. גם אם הם לא חשבו שג'ון מקיין פחדן, הם הרגישו: וואו, זה מי שאני רוצה. מישהו שיכול לומר חרא כזה. מצד שני, קלינטון... זוכרים את טקס הזיכרון ל–11 בספטמבר? קלינטון התעלפה בדרך למכונית, והעיתונות מצאה אותה אחרי שלוש שעות. כולם התחילו לצעוק אליה מעבר לכביש: הילרי! הילרי! איך את מרגישה? היא הביטה בהם, חייכה, נופפה בידה ואמרה 'אני מרגישה טוב!'. נשבע באלוהים שהיא הייתה מנצחת בבחירות אילו נופפה ואמרה 'אני מרגישה נורא, יש לי דלקת ריאות, אני מקווה לראות אתכם עוד שלושה ימים'. הכנות! ההומור! האנושיות! כולם היו אוהבים את זה".

ביל מאהר, שרוב הזמן לא עוצר מספיק את שטף דיבורו כדי להקשיב לאורחיו כי הוא יותר חכם ומצחיק, הצליח לגרום למור להיראות אדם צנוע לידו. מור סירב לדבר על סרטו שייצא בספטמבר ויגרום לטראמפ לשקול התאבדות וגם לא יניח לרוזאן בר, בעיקר כדי שיוזמן שוב לדבר עליו. "היופי של גאונותו של טראמפ", אמר כאשר התאפשר, "שעליך לקחת צעד אחורה ולהעריץ אותו כפי שפאטון העריץ את רומל. כאשר טראמפ אומר שהוא יעשה משהו, הוא עושה אותו. הוא אף פעם לא יפסיק. אנחנו לא נחושים כל כך בהוצאה לפועל ובמימוש הדברים שאנו מאמינים בהם. הם נחושים. הם מושחתים עד היסוד ואנחנו יושבים על התחת".

"אף אחד במחתרת הצרפתית לא אמר: 'אני מת לעזור אבל אני חייב לקחת את הילדים לאימון כדורגל'. אף אחד לא אמר: 'הייתי רוצה ללכת ולפוצץ את הגשר הנאצי המזוין הזה, אבל יש לי פסיכולוג בארבע'. מי שאינו מבין, זה עד כדי כך רציני כעת. תחזרו אחרי", אמר מור לקהל באולפן של קולבר, "דונלד טראמפ עבד על כולנו".

אצל מאהר, קרא מור לאמריקאים לצעוד בהמוניהם לוושינגטון ולמנוע את ההצבעה בקונגרס לשופט העליון הבא, שמרן ימני חרוף, שמן הסתם ינסה להפוך את כל ההחלטות הליברליות של העשורים האחרונים. "הסנאט חלוק עכשיו 49-51", אמר מור, לבוש כהרגלו בז'קט חורפי באמצע הקיץ עם כובע בייסבול על ראשו, "למרבה הצער מקיין לא יוכל לבחור, כך שהמניין הוא 49-50. אנחנו חייבים לדחות את ההצבעה עד אחרי הבחירות בנובמבר", ניסה מור להלהיב את הקהל באולפן, "אני ומיליון מפגינים נטיל מצור וסגר על גבעת הקפיטול... למען איזו מטרה מוכנים אזרחים להירתם? למען מה תקריבו את חייכם? עבור מה אתם מוכנים להסתכן? נאבד את הדמוקרטיה שלנו - אם טרם איבדנו - ללא מחאה. אין לנו ברירה, חברים, על כולנו לקום ולעשות מעשה.

"רוב האמריקאים מאוד ליברלים ויש להם עמדה ליברלית ברוב הנושאים החשובים. הם מאמינים שנשים צריכות להשתכר כמו גברים, הם מאמינים שקיימת התחממות גלובלית, הם לא חושבים שאנשים צריכים להיזרק לכלא משום שעישנו מריחואנה. למרבה הצער, טראמפ אינו מתכוון לעזוב מרצונו, הוא מתכנן להיבחר שוב, הוא מאוהב במונח 'נשיא לכל החיים'. הדרך היחידה שבה נוכל לעצור אותו היא לחסום אותו בחומה עשויה מאנשים, אתם חייבים להיות מוכנים לעשות את זה. מיליוני אזרחים צריכים לעלות לוושינגטון, זה הזמן לחזור לערכים ולחלום של מרטין לותר קינג, וסביר להניח שיירו בנו. עלינו להגיב כפי שהיינו מגיבים אילו חטפו מאיתנו את הילד שלנו.

"הדחה? אנשים רבים אינם מבינים מה פירושה. יש בתיקון ה–25 לחוקה סעיף שבו נאמר שאם דעתו של הנשיא נטרפת עליו, רוב בקבינט יכול להזיז אותו מתפקידו או להעביר את סמכויותיו לידי סגן הנשיא. אנשים מדברים על זה כמו שזו אפשרות ריאלית. כאילו שהקבינט המסוים הזה מסוגל להדיח את טראמפ. רוב הרפובליקנים - בגלל הקרבה לבחירות אמצע הקדנציה - ערכו סקרים במחוזות שבהם נבחרו וגילו שהיותם משויכים לטראמפ או לרעיון שטראמפ נושא הדגל של המפלגה, לא יפגע בהם בבחירות הקרובות כפי שנהוג היה לחשוב. נערך כזה סינון ובידול של בוחרים פוטנציאליים, שגם אם יש בוחרים רבים שאינם אוהבים את טראמפ, זה לא ישפיע על תוצאות הבחירות. הדמוקרטים יוסיפו לעצמם כמה מושבים בקונגרס, כי זה מה שקורה היסטורית. בבחירות הבאות לנשיאות טראמפ צריך לנצח במדינות עם הקולות האלקטורליים הרבים יותר. כזכור הוא זקוק ל–270 והוא ניצח ב–2016 עם 304. הוא לא יפסיד 35 קולות אלקטורליים. אין מצב.

"כולם אומרים: רוסיה! רוסיה! זה מה שיפיל אותו! הנה מה שבאמת יקרה: אנשים כמו פול מנפורט ודון טראמפ ג'וניור ואחרים, יעמדו לדין. אבל מולר יצליח להביא לדין או להגיע לעסקות טיעון רק עם אנשים סביב טראמפ. כל חייו נזהר טראמפ לא לחצות קו גבול מסוים. לא לעבור על החוק באופן משמעותי בר־הרשעה. הוא לא שותה, הוא לא מעשן. הוא נשמר מלא להיות בהכרה או בשליטה. זה לא נראה כך, אבל בנושאים החשובים באמת, הוא מאוד זהיר, הפה הגדול שלו טרם הפליל אותו.

"למרות כל התעלולים שלו, שעליהם קראתם ברבות השנים, הוא לא הורשע מעולם. הוא אף פעם לא היה לילה במעצר. מי שמאמין כי דונלד טראמפ ייפול בגלל הסחורה הרוסית, לא עקב אחרי הרפתקאותיו במשך ארבעת העשורים האחרונים. אינני טוען כי אין דברים חמורים בסיפור הרוסי, אני יודע כי הוא הקפיד לא להיות היכן שדברים קרו וכי אין עדים היכולים למקם אותו היכן שעברו על החוק. לכן הוא העדיף לשוחח עם ג'ים קומי בארבע עיניים אחרי שכולם עזבו את החדר. אי אפשר יהיה להרשיע אותו בנושא הרוסי, מכיוון שבסופו של דבר זה יגיע למילה נגד מילה. אין עדים. אין הקלטות. הוא גאון מרושע. הוא כזה נרקיסיסט ממאיר שהוא לעולם לא יתפטר או יתנדב ליפול על חרבו כדי להגן על ילדיו, חבריו או מכריו".

***

לפני הבחירות וטרם שניצח טראמפ את מתחריו בפריימריז, שלח מייקל מור מכתב פומבי לאיוונקה ובו הפציר בה לשכנע את אביה האוהב לפרוש מהמרוץ אם טובת אמריקה מול עיניו. זה היה מכתב ארוך, נמלץ, דמגוגי ונטול תועלת פרקטית, מסוג התעלולים המוציאים את דיבתו של מור. מה שגורם לחשדנים כמוני להניח שהוא בחור טוב במובן הרע ושהוא אינו מודע דיו להבדל בין נכון לשגוי. מצד שני, יש לי הערכה רבה לחרון הקדוש המכלכל את מעשיו ולא בגלל חשבון הבנק התפוח שלו. אנשים פחות יצירתיים וחיוביים ממור מיליונרים באמריקה.

ועדיין השאלה בדבר מלחמת אזרחים עומדת על כנה: תהיה או לא תהיה? למרות התקדים ההיסטורי, אין לאמריקה העכשווית הרזרבות הנפשיות והרגשיות להיכנס שוב לסחרור דמים כזה. זו מעידה של פעם בחיים ולא פעמיים. יהיו התלקחויות עונתיות נקודתיות, אנשים יעברו על החוק בניסיון להצית אש, טראמפ ינגן בכינור על מרפסת ביתו מול הבירה הבוערת. הכל בתקן. אבל בסופו של דבר הפרוטוקול האמריקאי מוצק ותקין והשליט שקט בעבר במחיר קטלני חלקי בלבד. סרטו של מייקל מור לא יזיז אשך אחד מימין לשמאל, ועיקר כוחו יהיה בתיעוד המפגין הנצחי מנסה להתחמק למאר–א–לגו עד שאנשי השירות החשאי תופסים אותו.