יש לקוות שלחיילי אוגדה 162 (האוגדה המתמרנת) היה גם זמן להתאמן ולתרגל את המשימות שהוצבו בפניהם. התרגיל היה למופע של יחסי ציבור, להזדמנויות צילום לפוליטיקאים שמיהרו לפרסם תמונות והודעות לעיתונות. השילוש הלא קדוש של צבא, פוליטיקה ותקשורת היה למשהו שבין הגרוטסקה לתיאטרון האבסורד.
שר הביטחון אביגדור ליברמן בילה אתמול כשעתיים בצפייה בתרגיל ובשיחות עם מפקדיו והחיילים. אליו נלוו כמקובל הרמטכ"ל גדי איזנקוט, מפקד פיקוד דרום הטרי, אלוף הרצי הלוי ומפקד האוגדה, תא"ל עודד בסיוק. אחר כך הפמליה המתוגברת בראש השב"כ נדב ארגמן שמה פעמיה למפקדת אוגדת עזה (143, ששמה הרשמי הוא "עוצבת שועלי האש"), שם המתין לה מפקד האוגדה, תא"ל יהודה פוקס. צילום בחברת לובשי מדים (ולחלופין עם ילדי גן) הוא מהאירועים האהובים על פוליטיקאים. ביקורים כאלה גוזלים את זמנו של הרמטכ"ל, שחייב ללוות את השרים הממונים ולתדרכם.
היום יתייצב שוב הרמטכ"ל בדרום, והפעם ל"דבר האמיתי": לצפות בתרגיל ולעקוב אחר ביצועיו. בתרגיל, שיסתיים מחר, משתתפות חטיבות הרגלים של נח"ל וגבעתי, חטיבת השריון 401 וחטיבת השריון במילואים 179. הוא החל בשבוע שעבר כאימון מפקדות, והשבוע ממשיך כתרגיל מלא. הוא אומנם תוכנן כבר לפני חודשים רבים, כחלק מתוכנית האימונים הרב־שנתית של צה"ל, אך עיתויו משרת את הדרג המדיני והצבאי. המתווה והתרחיש שעל פיו מתקיים התרגיל הוא כיבוש עזה.
ביחידות הלוחמה הפסיכולוגית של אגף המודיעין (אמ"ן) והתודעה באגף המבצעים (אמ"ץ) מנצלים את העיתוי, בצד מהלכים נוספים כמו פריסת כיפות ברזל בגוש דן, כדי להעביר מסר שישראל ערוכה ומוכנה למלחמה שתכלול גם כניסה קרקעית לעזה. השאלה היא אם המסר הזה נקלט בצד השני.
בביקורו באוגדת עזה אמר נתניהו: "אתמול ביקרתי בשדרות וראיתי את קיר הפלדה של הנחישות האזרחית שלהם והיום אני מבקר פה בצה"ל... ראיתי את קיר הפלדה הצבאי שלנו". השאלה היא אם ריבוי הגיחות האלה, הדיונים, הערכות המצב, הצילומים וההודעות, משיג את ההפך ופועל כבומרנג. האם במקום עוצמה ישראל מקרינה חולשה וראש הממשלה, שר הביטחון ובעצם גם צמרת צה"ל, משדרים יותר מסר של "תחזיקו אותי" מאשר של נחישות.
מאז החלה מלחמת ההתשה ב־30 במרץ - תחילה ב"מצעדי שיבה" והפגנות, המשך בניסיונות לפגוע בגדר וכעת שיגור עפיפונים, בלונים וקונדומים נושאי אש - מנהל חמאס מערכה מתוחכמת המבוססת על הערכתו כי ישראל אינה רוצה במלחמה ואף חוששת מפניה. גם חמאס אינו רוצה בעימות צבאי אך הוא מבין כי נקלעה לידיו הזדמנות פז לנצל הסלמה כדי להגיע להישגים מדיניים־כלכליים: להסיר את הסגר ולהזרים מיליארדים לעזה, שיקלו את מצוקת האוכלוסייה ויאפשרו לו לשדרג את יכולותיו הצבאיות.
מול האסטרטגיה של "ההליכה על הסף" של חמאס ומאמציו המוצלחים ליזום מהלכים ולקבוע חוקי משחק חדשים, אין לדרג המדיני חזון או אסטרטגיה משלו, אלא רק טקטיקה הגנתית של החזרת השקט ושימור הסטטוס־קוו שהיה לפני שלושה חודשים וחצי.
המצב כה נפיץ ונזיל, עד שספק אם יש מישהו במודיעין הישראלי, בדרג המדיני או בקרב מומחים, שיכול להעריך אם פני הצדדים לרגיעה או למלחמה. התשובה על כך יכולה להינתן כבר ביום שישי הקרוב. אם שיגור בלוני התבערה יילך ויפחת בסוף השבוע, הרי אפשר שהשקט יוחזר ליישובי הנגב המערבי. אך אם השדות והחורשות ימשיכו לבעור, ייאלץ הדרג המדיני, שמתחיל לאבד את קור הרוח שלו, להורות לצה"ל לצאת לעוד מבצע. למלחמה.