The jury found them innocent

And the brothers they went free

While Emmett’s body floats the foam

Of a Jim Crow southern Sea.

If you can’t speak out against this kind of thing

A crime that’s so unjust

Your eyes are filled with deadman’s dirt

Your mind is filled with dust

(Bob Dylan)

אוגוסט 1955, בשיאו של קיץ לוהט בשיקגו, שלחה מיימי טיל את בנה בן ה־14 אמט (בובו) טיל לביקור קרובים בעיירה הקטנה מאני (money), מיסיסיפי. מיסיסיפי כמו בחידוד השחוק ההוא, למי יש ארבע עיניים (באנגלית נכתב שמה עם ארבעה I), ואינה רואה. טיל נראה מבוגר לגילו, נער שנוח היה לו בעורו. ישיר, ידידותי, מתרועע. מנהיג בין חבריו. בדיעבד מותר לתהות שמא היה דבר מה לקוי בבסיסו של הרעיון שטיל ימצא מנוחה, חופשה ויגיע כפיים עם בני דודו דווקא במיסיסיפי.

נטען שקיבל הסבר על ההבדלים הניכרים בין סגנון החיים בעיר הגדולה ובדרום הגזעני הנבער. בשלושת הימים הראשונים קטף טיל כותנה, ירה זיקוקין די־נור, גנב אבטיחים ושחה באגמי מים מזוהמים ומלאי נחשים. הסטריאוטיפ הישן והשחוק של נער שחור בדרום.

ביום הרביעי לביקורו נכנס טיל עם בני דודו וחברים למכולת כפרית, יותר כדי להרשים את זולתו בהליכותיו העירוניות הבוגרות מאשר כדי לקנות משהו מסוים. מצב הרוח היה כזה של נערים מתבגרים בחופש הגדול. מאחורי הדלפק עמדה קרוליין בריאנט, אישה לבנה בת 21 ואשתו של בעל הבית. טיל לקח ממדף ממתק לטעמו וניגש לשלם. עד כאן העובדות.

השאר הוא עדותה של בריאנט כפי שנשמעה בבית המשפט: לפי בריאנט, תפס אותה טיל בפרק ידה בלפיתה חזקה ושאל: "אולי תצאי איתי, בייבי?".

בריאנט משכה את ידה והחלה לסגת. ליד הקופה תפס אותה טיל במותניה ואמר לה: "אין לך סיבה לחשוש ממני. שכבתי עם הרבה נשים לבנות לפנייך" (על פי בן דודו, היה טיל במכולת דקה בלבד, וממנה כ־20 שניות לבדו. התרחיש הזה לא יכול היה להיפרש במלואו בפרק הזמן הקצר).

טיל שילם עבור מה שלקח, והנערים עזבו את החנות. לגבי מה שקרה מחוץ לחנות, אין מחלוקת עובדתית. קרוליין יצאה בעקבות הילדים והלכה למכוניתה, כדי להביא ממנה אקדח. על פי עדותה, אמט טיל שרק אחריה, מה שחבריו כינו "שריקת זאב", מין צליל עירוני תגרני צוהל.

הנערים הבינו מיד שהנער המבקר שבר טאבו דרומי ישן - הפרדה חברתית מלאה בין שחורים ולבנים, וכי נשקפת להם סכנה מיידית גדולה. הם רצו למכוניתם והשאירו אחריהם ענן אבק שעה שנמלטו מהעיירה.

בריאנט חזרה לביתה שבו הייתה לבדה עד למחרת, אז חזר בעלה רוי בריאנט מטקסס שם עבד בדיג שרימפס. את הגרסה הפיקטיבית של מה שקרה לאשתו בחנות עם הנער שמע הבעל מלקוח שחור שלא יכול היה להתאפק. העיירה רחשה בגרסאות שונות למקרה. על פי תפיסת עולמו ודרך חייו, הימנעות מתגובה תצייר אותו "כפחדן או כטיפש", סיפר בריאנט. במטבח בבית סירבה קרוליין לאשר את הפרטים, היא הכחישה ככל יכולתה. כמה מכות נאמנות עזרו לה למצוא את דרכה לגרסתה המלאה שאליה נצמדה.

בשבת, 27 באוגוסט, בעת משחק קלפים וסביאה כדין עם אחיו החורג ג'ון מילאם, הסכימו השניים שהיו ידועים לשמצה בהתנהלותם האלימה, כי אין להם ברירה אלא "ללמד את הכושי לקח".

ספוגי תעוזה אלכוהולית וחדורי חרון דרומי קדוש, נסעו החברים, האישה וכמה פועלים שחורים במשאית הפיק־אפ לשכונה השחורה, ויעדם ידוע להם מראש: צריף משפחתי שבו התגוררו קרוביו של אמט טיל והילדים שישנו יחד על רצפת חדר אחד. קודם נגרר נער אחד משנתו, הוצג בפני קרוליין בריאנט שנדה בראשה לשלילה. הנער השני היה טיל. אחרי הזיהוי המהיר נקשר והושלך במשאית מאחור ונלקח לאסם מבודד.

זו אינה החלטה קשה שלא לתאר בפירוט מלא את מסכת ההתעללות שעברה על טיל. "היינו שתויים", סיפר רוי בריאנט באחת מגרסאות האמת שמסר ברבות השנים, "נתנו לבנזונה מכות נאמנות, אבל לא הייתה לנו תוכנית להרוג את המאדרפאקר. חשבנו לקחת אותו לבית חולים כאשר נסיים". מאוחר מדי, גילתה חבורת הלינץ', כי המכות הקשות שספג טיל מכלי עבודה, קתות אקדחים ומכל הבא ליד, גרמו לו לפגיעות פנימיות ולדימום רב. קשה היה להכיר את הנער החייכני בשק נטול הצורה ומעוות הפנים שהיה מונח על העפר. זה היה השלב שבו החליט בריאנט כי אין ברירה אלא "להשליך את התחת השחור לנהר טאלאהצ'י".

מישהו חמוש באקדח 0.45 צבאי ירה בטיל מאחורי אוזנו. הקליע חלף בראשו והותיר מנהרה חלולה שניתן היה לראות דרכה. הטובחים עטפו את טיל ביריעת ברזנט שממנה נקווה דמו וטפטף מהמשאית. הם קשרו לגופו מאוורר כבד של מנפטת כותנה וכרכו אותו בחוט תיל והשליכו את הגווייה לנהר. טיל נמצא שלושה ימים לאחר מכן על חוף הנהר על ידי ילד שבא לדוג. הגופה זוהתה בוודאות, גם באמצעות טבעת כסף גדולה שקיבל במתנה מאביו, שעליה היו חרוטים ראשי התיבות של שמו. מי שראו את טיל המת הסכימו ש"שום דבר שהנער עשה כביכול אינו מצדיק את מה שעוללו לו". כל המעורבים ברצח נעצרו מיידית. לפחות לגבי מה ואיך קרה ומי הם מבצעי הלינץ', לא היה למשטרה המקומית ספק.

משפחתה של בריאנט החביאה אותה ימים ארוכים כדי למנוע ממנה למסור עדות במשטרה. היה חשש שגרסתה רעועה ולא היה מי שיכה אותה כדי להחזיר אותה לתלם, משום שבעלה היה עצור.

לרגע חומק אחד במחצית המאה שעברה היה מוכר פרצופה של קרוליין בריאנט בכל העולם, קשור לנצח לפשע בעל השלכות היסטוריות והקרנה סמלית. פרשת הרצח של אמט טיל נדפסה כאחד משלטי המחאה הראשונים של התנועה לזכויות האזרח ושימשה כחומר תבערה לצעדיו המהוססים של מרטין לותר קינג בתחילת דרכו. בתוך אחד הסיפורים המכוערים ביותר שהקיאו ביצות הדרום הגזעני של אמריקה, לא שכחה העיתונות לציין כי העלמה בריאנט הייתה אחת מנשות אחוזת הפריבילגיה המעמדית והחברתית היפות באמריקה.

***

ההחלטות שקיבלה מיימי טיל בימים שקדמו לתחילת המשפט הפכו לחלק מהגדרת התנועה השחורה לשוויון זכויות. כאשר קיבלה לקבורה את בנה ללא צלם אנוש, הניחה טיל לעיתון לשחורים "Jet" לפרסם צילומי מוות של הנער המת. הזעזוע היה גדול. הדרום ידע אלפי מקרי לינץ' עד אז, אבל לא תמיד ניתן היה לתעד אותם. כמו כן קבעה האם שטיל ייקבר בארון פתוח עם מכסה זכוכית, חשוף לעיני כל. היא לא הניחה לקברנים לשפץ את הגווייה כמקובל.

כ־50 אלף אנשים חלפו על פני הארון בשיקגו קודם שנקבר. כמאה ימים אחרי הלוויה סירבה רוזה פארקס לפנות את מקומה בקדמת האוטובוס לנוסע לבן, כפי שדרש החוק. "מותו של אמט טיל גרם לי להצטרף לקריאה לצדק ולשוויון זכויות", אמרה פארקס.

המשפט היה פארסה ידועה מראש. המושבעים שנבחרו היו גברים לבנים בלבד. ב־1955 לא הייתה לשחורים במחוז טאלאהצ'י זכות בחירה, קל וחומר שאסור היה להם לשבת בדין. השריף המקומי דאג לתיאום עדויות, הנאשמים הכחישו את ההתעללות והרצח שיוחסו להם. קרוליין בריאנט הומצאה לעדות וחזרה על הסיפור השקרי שהצית את עלבונם של בעלה וחבריו. המושבעים נזקקו ל־67 דקות בלבד כדי לזכות את הנאשמים פה אחד. "הסיבה שזה לקח לנו כל כך הרבה זמן", הסביר אחד מהם, "הייתה כי עשינו הפסקה לשתייה קרה".

דיינו אילו נגמר סיפור הלינץ' המתועב כאן. אבל הוא לא.

עד המשפט ידעה משפחת טיל כי אב המשפחה, טוראי לואיס טיל, נהרג ליד פיזה, איטליה, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. שחורים גויסו למלחמה, בעיקר בתפקידי תמיכה או ביחידות לוחמות מעטות על טהרת הצבע. בדרך כלל היו רבים מהם שעיר לעזאזל במקרים שבהם היה צריך לטפול על מישהו התנהלות שאינה הולמת חייל או בלתי תקינה. פתאום, במהלך המשפט, במגע מובהק של רשע בירוקרטי, הדליף הצבא את תיקו הצבאי החסוי של לואיס טיל, שממנו עלה שטוראי טיל נתלה אחרי משפט צבאי עד צאת נשמתו ב־2 ביולי 1945. המידע הזה נשב כרוח גבית בהחלטת חבר המושבעים שלא להרשיע את תאומי הלינץ' במיסיסיפי. מה קל יותר מאשר להניח שהתולעת אינה זוחלת הרחק מהתפוח.

במהלך התקפה אווירית עליהם ב־27 ביוני 1944 נאשמו טיל וחבר באונס שלוש נשים איטלקיות ובהריגת אחת מהן. העדויות נגדם היו נסיבתיות בלבד. הם היו בצבע הלא נכון, במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. ליד פיזה יש כחמשת אלפים קברים מסומנים ומכובדים של לוחמים אמריקאים שנפלו בקרב. באמצע קרחת יער נטושה מסמלת אבן אחת בלבד קבר אחים של 96 חיילים שחורים שנמצאו אשמים במשהו והוצאו להורג.

כשנה אחרי זיכויים מכרו בריאנט ומילאם את הסיפור האמיתי של אירועי אותם ימים למגזין "Look". עבור חופן דולרים סיפרו השניים את מה שבאמת קרה: כיצד חטפו את אמט טיל ממיטתו, עינו אותו למוות והשליכו את גופתו לנהר. הם היו מוגנים ממשפט חוזר: מכיוון שכבר נמצאו לא אשמים אוסר החוק לשפוט אותם שוב. Double Indemnity. בעדותו החדשה סיפר מילאם כיצד אמר: "שיקגו בוי, נמאס לי מבני מינך השולחים לנו נערים כמוך לעשות לנו צרות. אני הולך לעשות ממך דוגמה כדי שכולם יידעו במה אני ולבנים אחרים מאמינים". ניסיונות לחזור ולחקור מקרי הריגה ולינץ' דומים מהתקופה האפלה בחיי אמריקה נכשלו בדרך כלל. ב־1994 הצליחה מירטל אוורס להביא להרשעת ביירון דה לבקווית', מי שירה בבעלה מדגר אוורס והרג אותו.

וויליאם פוקנר, מגדולי הסופרים האמריקאים, זוכה פרס נובל ויליד אוקספורד, מיסיסיפי, שאל ב־1955 אם יש לאמריקה זכות קיום על רקע המשפט. מצד שני, היו לו למרבה הצער שתי דעות: אחת כאשר היה שיכור, והשנייה כשהיה פיכח. פוקנר הבין היטב את ההשלכות מרחיקות הלכת של הלינץ' על הדימוי של אמריקה בעולם. "תושבי מיסיסיפי מאמינים שגורמים קומוניסטיים אחראים ליצירת שסע וקרע חברתי בין הגזעים", אמר פוקנר השיכור. "האם יש כלל

ספק שהרצח המתועב הזה הוכן ותוכנן במהלך שבועות וחודשים לפני שטיל הצעיר ביקר במיסיסיפי?".

בהזדמנות אחרת אמר פוקנר שהמלחמה הקרה עם ברית המועצות אינה יכולה להרשות לאמריקה להיפרע באכזריות כה גדולה מאזרחיה השחורים. "אם אנחנו באמריקה הגענו למצב שבו התרבות הנואשת שלנו מכתיבה לנו רצח ילדים, לא משנה מאיזה צבע, אין לנו זכות להתקיים". בהזדמנות שלישית, בפריז, אמר פוקנר: "הנער טיל הביא על עצמו צרה, והוא קיבל כמעט את מה שהגיע לו... אסור לרצוח ילד, אבל אילו היה מבוגר וחצוף יותר...".

כאשר מונים את האשמים שהיו אחראים לגורלו של אמט טיל, אי אפשר לפטור את הנשיא דווייט אייזנהאואר, שלא חשב שזו פגיעה קשה בזכותם כאזרחים כאשר נאסר על השחורים בדרום להצביע. הנשיא סירב להשתמש בכוח שעמד לו כדי לכפות את הזכות החוקית הזאת על מושלי הדרום.

"הרצח זעזע אותי", אמר לימים שחקן הכדורסל והסופר כארים עבדול ג'באר. "זאת הייתה הפעם הראשונה שבה התחלתי לחשוב על עצמי כעל גבר שחור ולא רק כאדם". מוחמד עלי אמר: "הבנתי שזה היה יכול לקרות לי או לאחי". בנערותו בלואיוויל, קנטאקי, פרק קסיוס קליי את תסכולו מרצח אמט טיל על קטר רכבת. הוא התגנב אליו והוריד אותו מהפסים.

בשנת 2004 החליט משרד המשפטים לפתוח מחדש את תיק הרצח. זה היה אחרי עשור של סרטים תיעודיים, ספרים וכתבות שהצליחו לבסוף לספר את האמת המלאה. העילה הרשמית הייתה כי סייענים אחרים ברצח לא עמדו לדין, הם חיים עדיין, וחוק ההתיישנות לא חל על רצח. לשם כך נפתח קברו של טיל, ושרידי גופתו נשלחו לבדיקה פתולוגית. דנ"א שנלקח מקרובי משפחתו הוכיח את זהותו וכל הפגיעות האלימות בו תועדו. בשנת 2007, כשהיא בת 80, סיפרה לבסוף קרוליין בריאנט את הסיפור האמיתי על המפגש שלה עם אמט טיל להיסטוריון שכתב ספר על הרצח. חוץ מהשריקה לעברה ברחוב, לא עשה לה טיל דבר ולא נגע בה.

רוי בריאנט עקר לטקסס ועבד בה כרתך עד שעיוורון מתקדם הכריח אותו לפרוש מעבודה. הוא נישא בשנית, פתח חנות במיסיסיפי, היה מעורב בהונאה של תלושי מזון. הוא מת מסרטן בגיל 63 ב־1994. מילאם מת מסרטן ב־1980 בגיל 61.

לאחרונה שב והכריז משרד המשפטים על חקירה מחודשת של רצח אמט טיל. הפעם באמת.

את השיר "מותו של אמט טיל" כתב בוב דילן ב־1962. הוא היה אחד משירי המחאה הפוליטית המעטים שלו.