האלוף יאיר גולן כנראה כבר לא יהיה הרמטכ"ל הבא. לא כי הוא לא מתאים - גולן הוא מהקצינים המבריקים והאמיצים בדורו - אלא כי העז לעשות את מה שבישראל של היום כבר לא ייעשה: הוא הביע עמדה ערכית שאינה תואמת את דעת השלטון. אם למישהו היה ספק בנכונות הדברים אז, כשנאמרו, הרי שאחרי השבועיים האחרונים צריך להודות בפה מלא: גולן צדק.  

כמו החלילן מהמלין, מהרגע שראש הממשלה נתן ביום ראשון את האות, זינקו אחריו כל עכברי המקלדת והציפו אותה בזרמים עכורים של גזענות ולאומנות חשוכה. ניחא שכל מתנגדי החוק תויגו אוטומטית כסמולנים, שלא לומר בוגדים (זה כנראה כולל גם את השמאלן הידוע משה ארנס ואת פרופ' אלן דרשוביץ, שהוא כידוע איש הקרן החדשה). אבל לנוכח כמות התגובות שהיללו את שנאת האחר ואת טוהר הגזע היהודי - צריך להיות עיוור כדי לא לזהות את התהליכים שעוברים על החברה שלנו ולראות למה הם דומים. 

כשהעז האלוף גולן להצביע על מה שניכר לכל עין מפוכחת התכווץ מפקדו, הרמטכ"ל גדי איזנקוט. גולן אולץ להוציא הבהרה מתחמקת, שלפיה כאילו דבריו, שנוסחו בקפידה, לא הובנו נכונה. גולן לא חתר חלילה תחת סמכות הדרג הממונה עליו או קרא לסירוב פקודה - הוא רק נתן אבחנה חברתית־ערכית חדה וכואבת. הוא הציב מראה צלולה מול החברה הישראלית, אבל כמו שכתב יובל נח הררי: "הפאשיזם גורם לנו לראות את עצמנו כהרבה יותר יפים ממה שאנחנו באמת", ואוי למי שינפץ את הדימוי הזה. 

מדוע אילץ איזנקוט את סגנו להתכופף? אי אפשר לחשוד באיזנקוט שהוא חסר אומץ לב אישי או מוכנות להתמודד על דעתו וערכיו מול הממונים עליו. אבל מי שנכווה על שהעז להביע בציבור עמדה ערכית בפרשת אזריה, החליט שצה"ל ומפקדיו יתרחקו מכל מחלוקת ויהיו ה"סיוויל סרוונטס" האולטימטיביים: חסרי כל דעה ציבורית.

אלא שהרמטכ"ל איננו עוד פקיד ממונה, והוא לא שווה ערך למנכ"ל משרד ממשלתי. בידיו מופקדים חייהם של מאות אלפי בני אדם. הוא אמור גם לחנך אותם, להנחיל להם ערכים, להוות עבורם דוגמה אישית וגם לקבל עבורם החלטות של חיים ומוות. הפקודים שלו ומשפחותיהם נושאים אליו עיניים ומצפים לשמוע ממנו עמדה ערכית. לחיילים המשרתים בצה"ל אסור להביע דעה ציבורית, וטוב שכך. הרמטכ"ל אמור להיות להם לפה ולמגן בנושאים שהם בנפשם וגם להבהיר, ציבורית, מהם הערכים שמצופים מהם.

לקראת סיום כהונתו בטח נשמע אותו בראיונות סיכום. יש לו לא מעט מה לסכם בסיפוק: המערכה שבין המלחמות (מב"ם) הפכה תחתיו לסדורה ויעילה והביאה לתוצאות מרשימות מול איראן והתחמשות חיזבאללה. הוא הצליח לממש, לראשונה זה שנים, תוכנית רב־שנתית לצה"ל והוביל מדיניות נבונה מול גל מעשי טרור־הבודדים שאיים לשטוף אותנו. הפיגוע החמור והחריג השבוע ביישוב אדם אירע אחרי תקופה של ירידה משמעותית במספר הפיגועים ואחרי רמדאן ראשון זה שנים שבו לא התרחש פיגוע קטלני. ועדיין, אפשר להניח שהוא יישאל ארוכות בראיונות האלה על פרשת אזריה, שבה העז להשמיע עמדה ברורה. 

יהודים או בוגדים

רמטכ"לים היו פעם שחקנים פוליטיים עצמאים. אני זוכר את אהוד ברק מתייצב על הגבעה בלטרון, ידיו על מותניו, ומצהיר ש"הסכם אוסלו מלא חורים כמו גבינה שוויצרית". שאול מופז לא חשש לשתף את הציבור במחלוקות שלו עם שרי הביטחון משה ארנס ובנימין בן אליעזר ז"ל. טוב שהימים האלה חלפו מן העולם. אבל יש נושאים שבהם הרמטכ"ל צריך להשמיע את דברו. 

איזנקוט שתק למול חוק הגיוס החדש, אף שכל המשרתים תחתיו הבינו שהחוק הזה מקבע אותם כפראיירים. אל מול חוק הלאום, שבעט ישר בבטן של כל בני העדות המשרתים בצה"ל, גם הוא כבר לא יכול היה לשתוק. ההודעה שלו הלכה עד הקצה הלגיטימי לאיש צבא והבהירה שלפחות בצה"ל - כולם יישארו שווים. האמירה הזאת, כמו גם "חוק הדרוזים" שמציע עכשיו ראש הממשלה כפשרה, כבר לא יועילו לתפר שנפרם בגסות ברקמה השברירית של החברה הישראלית.

מרבית הדרוזים יספגו את הפגיעה הזאת, אף שהיא כואבת להם מאוד. כך הם התקיימו גם עד היום, כשהשירות הצבאי מעניק להם כרטיס כניסה חלקי בלבד לחברה הישראלית. בבואם לבקש עבודה או לשכור דירה, הם כבר נתקלו בגזענות הישראלית כשהזדהו בשם שלא נשמע יהודי. בבחירות האחרונות שתי המפלגות שזכו בגדול בקולות הדרוזים היו של משה כחלון ואביגדור ליברמן. מעניין אם הם יקבלו את אותה תמיכה גם בבחירות הבאות.

תמיכתו של ליברמן בחוק תמוהה עוד יותר בהתחשב בזה שרבים ממצביעיו העולים מרוסים נחשבים בעיני הממסד הרבני כספק־יהודים. כבר היום נמנעים מהם שירותים חברתיים בסיסיים. אם מישהו חושב שהמגמה שמביע חוק הלאום תיעצר בעדות הלא־יהודיות במובהק - שיסתכל על יקבי ברקן. שם עדיין, ולמרות החשיפה, מורחקים האתיופים מהיין מחשש שמגעם בו יטמא אותו. מי יהיו הבאים בתור שיסומנו כלא מספיק יהודים?

בעיני "שליח האל", כמו שכינו אותו בערוץ 20, בנימין נתניהו, החוק הזה הוא הצלחה גדולה. הוא הצליח שוב לשסות את השבטים בחברה הישראלית זה בזה ולקבוע את האג'נדה המועדפת שעליה יתקיימו הבחירות הבאות: תומכי חוק הלאום הם יהודים טובים, ומתנגדיו הם שמאלנים ובוגדים. אבל מאחורי השיקולים הפוליטיים המיידיים של נתניהו עומדת ראייה אסטרטגית ארוכת טווח של חלק ממקדמי החוק הזה. 

חוק הלאום נועד לסלול את הדרך לסיפוח של יהודה ושומרון, על שלושת מיליון הפלסטינים שמתגוררים שם. עם חוק הלאום ניתן יהיה להשאיר אותם במעמד נחות ונטול זכויות. יכול להיות שהאסטרטגים תומכי חוק הלאום קראו את תוצאות הסקר של ח'ליל שקאקי ולפיו יותר מ־60% מהפלסטינים ישמחו לאחוז בתעודת זהות כחולה. 

מדינת ישראל נהנית בעשור האחרון מהרווחה של היעדר איום קיומי. אין כוח במזרח התיכון שיכול לצאת למערכה שתסתיים בהשמדה שלנו, בכיבוש או בהכרעה. אם נבלע לתוכנו שלושה מיליון פלסטינים, שום חוק לא יצליח לשמר אותנו כמדינה יהודית. חוק הלאום כבר קבר את חזונם של הרצל וחותמי מגילת העצמאות. ההיסטוריה תשפוט אם הוא גם סלל את הדרך לסופו של החלום הציוני.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר

 tguvot@maariv.co.il