השבוע גרמו הדרוזים להזדהות של 100 אלף איש בכיכר. בניגוד לתמיכה הדלה בהפגנות היח״צ המתישות של אלדד יניב, התמיכה הרחבה היא דווקא מפני שהדרוזים לא הפכו את התלונות לדרך חיים. הם לא אנטי, לא שונאים בשם ה״זהות״, לא שופטים כל דבר כ״שחיתות״, לא משמיצים ולא מחלקים מצלמות לפלסטינים. 


כולנו יכולים להסיק מסקנות. הרשימה המשותפת, למשל, יכולה להסיק שהיא לא באמת מייצגת את אינטרס המגזר הערבי כשהיא עוסקת בהתססה. אף אזרח לא צריך להגיד תודה כי הוא לא חי בסוריה, אבל אף אזרח גם לא צריך לחיות ברעל מתמיד, בהתבדלות ובהאשמות. זה רק מטפח את תרבות ה״דפקו אותי״, ולכן ״זכותי״ עכשיו לדפוק את כולם בחזרה. לא משנה כמה קיפוח קיים בפועל, ככה לא בונים חברה.


באותו אופן, אף אחד לא ״נדפק״ כשהוא משרת בצבא. השירות בצה״ל מפתח, מקנה כלים להתמודדות, לאחריות, לתחושת ערך עצמי, לפעמים למקצוע. כל מי שמשווה בין בוגר קולג׳ אמריקאי ממוצע לבין ישראלי בן גילו, יכול לראות בקלות מי הרוויח יותר משלוש השנים האחרונות. אפשר וצריך לתת הטבות לחיילים משוחררים, אבל לא בונים סולידריות מהתפיסה שהמשרתים והמתנדבים הם דפוקים ומסכנים. 


ברוך השם, יש עוד עבודה כדי להגיע לשוויון, אבל התרגלנו לחתור למטרות רק דרך תסכול ושנאה. בפועל, ההשקעה הממשלתית לנפש ביישובים הערביים הוכפלה ב־20 השנים האחרונות, והיא גבוהה משמעותית מההשקעה בהתנחלויות חרדיות ובעיירות פיתוח. בקרב צעירים ערביים, יש משיכה גוברת להשכלה גבוהה, ולא רק לרוקחות ולרפואה - אלא להייטק ולמדעי המחשב. זה טוב לכולנו, וחבל שאף אחד לא אומר את זה. זה פשוט לא מתאים מטעמי יח"צ - הרשימה המשותפת חוששת משביעות רצון במגזר, כי זה נוגד את הרטוריקה. הליכוד, לעומתם, לא יעז לומר שהוא משקיע מיליארדים בצמצום הפערים, כי מה יאמר הבייס? עדיף לו למכור את חוק הלאום. זה יעורר הרבה גלים של יח"צ שלילי, ובכל מקרה לא ישנה כלום.


כמה יח״צ שלילי יש פה, ורובו ריק מתוכן. סופגים בלוני תבערה ולא מורידים את חמאס כי חוששים מהאלטרנטיבה, אבל עושים יח״צ נגד הנייה, מפציצים מבנים ריקים ומפליגים באיומים. מספרים על בנייה כשמקפיאים, ומספרים על הקפאה כשבונים. יודעים שחוק המרכולים לא ייאכף ברשויות הערים החילוניות, אבל לא מאשרים חוק עזר עירוני בגבעתיים כדי להתהדר ביח״צ של ״קדושת השבת״ לקראת הבחירות. 


המנהיגים יודעים מה צריך לעשות אבל אומרים את ההפך, במחשבה שהשקר יביא יותר קולות. אבל לפי מספר המנדטים של ש״ס, ליברמן, כולנו, מרצ - סופו של כל שקר להתגלות. תוצאתו היחידה לטווח ארוך היא הרס המרקם החברתי. כל הפוליטיקאים שיוצרים תסכול ושנאה, כשהם מבטיחים את מה שהם יודעים שאי אפשר לקיים, אשמים בכך.


ומבחינת חוק הלאום, מותר להודות שכדי לשרוד כדמוקרטיה, ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, גם עבור המיעוטים שלה. אבל כדי לחוקק חוק לאום, חייבים לעגן גם את השוויון. כך נעשה במגילת העצמאות, לפני תרבות השקר, מתוך הבנה שהשילוב של השניים הוא זה שנותן לנו תקומה.