ברקע פועל אצלי ערוץ הכנסת. כל מיני דיירים באגם הדרעק, סוג של עלוקות על הקופה הציבורית (שכמובן ממומנת רק בידי 65% מהציבור), עולים לדוכן ומדברים שטויות על חוק הלאום. הם לא מספרים לציבור את האמת - שרובם המוחלט הם רק לוביסטים רק של בעלי הון, שמקורבים לשלטון. אני צופה בהם מקשקשים ומתקשה להתגבר על תחושת הבחילה שמתעצמת לנוכח ההגדרה "שליחי/נבחרי ציבור". האופוזיציה המאוסה בקושי נוכחת במליאה. חבריה ממש דוחים בפועלם. הם אפילו לא באים לעבודה, שלא לומר לעבוד. באמצעות היכרות עם השרלטנות שלהם, שהם לא מתביישים להגדירה כעבודה, כל מה שמעניין אותם זה רק עצמם. איך יקדמו את עצמם על חשבוננו, על סבלם של נצרכים ונזקקים. אגם הדרעק הוא המראה שלנו בקיץ 2018, וזה מגיע לנו, כי אנחנו לא עושים כלום כדי להשמיד את הנגע הזה.

במוצ"ש הלכתי להפגנה שארגנו הדרוזים בכיכר רבין. היו שם עשרות אלפים, אבל זיהיתי כמה פרצופים מוכרים (שמאל בוגדני כמובן, כולל רמטכ"לים, מפקדי סיירות, מפקדי שייטת וטייסים, כולם ב־ו־ג־ד־י־ם), שמסתובבים בכל הפגנה קטנה או גדולה. לצערי לא היו שם דוכנים של פיתה דרוזית עם לבנה וחריף, אפילו לא עלי גפן כתקרובת. בגלל המצוקה הזו נרשם תור ארוך בסופר יודה, כי אנשים רצו רק מים. ועמד שם איש שחילק להם וגבה כסף, אבל אולי בגלל הלחץ הוא שכח להדפיס את התקבולים בקופה. למה לי אין המזל הזה, לעבוד קצת עם כסף שחור? זה היה משפר לי את תזרים המזומנים הדל שלי באופן יוצא דופן.

השייח'ים של העדה ישבו בסדר מופתי בקדמת הבמה. צעירים דרוזים נופפו בדגלים. חלקם עצרו לידי. הודעתי להם שחבל"ז, מחר כבר שוכחים את האירוע והם ימשיכו להיות כאן סוג ז', גם אם ההנהגה תחבק אותם כסוג ב'. הם לא אהבו את הדברים, אבל איני עוסק באהבה.

הגדולה של המארגנים התבטאה בנתון המופלא ששום דייר מאגם הדרעק לא נאם. והיו שם כמה טיפוסים כאלה. האאודי של ראשת האופוזיציה החדשה, הגברת ציפי, נכנסה לרחוב בלוך הסגור ברעש צופרים. אבטחו אותה מיטב בנינו ובנותינו. חששתי שהיא עוד תעלה לדבר, אבל לשמחתי זה לא קרה.

גם יאירק'ה החתיך נכח. לא ראיתי אותו, אבל אמרו לי. הוא עובד על צירוף מקופחים ל"בייס", ומשכנע את עצמו שיהיה כאן מהפך. הוא אומנם הצהיר בעבר שמעולם - אבל מ־ע־ו־ל־ם - לא נגע בחומר אסור, אבל מי שמנסה להקשיב לשטויות שהוא אומר, משוכנע שהוא חייב לעבור בדיקות לאיתור חומרים אסורים אחרי כל נאום טיפשי להחריד. מהפך? איפה אתה חי בנאדם? זו לא ישראל, אלא פאשיסטן, ומנהיג־על־פארש כמוך, חסר השכלה מינימלית, חסר ניסיון ניהולי רלוונטי, לא יכול לשנות כאן כלום, רק לקשקש כמו אחרון הכתבלבים. אז תתנחם במציאות שמפנקת אותך, ותיפול לנו כבר מהמשקוף של העין. רה"מ לא תהיה כאן, וכל עוד הגברת שרה מנהלת את המדינה, גם מ"מ רה"מ לא תהיה, גם אם תתנשק עם ביבי פה לפה במדשאה של גני התערוכה בתל אביב.

הנה עולה עכשיו במשכן פנינה תמנו־שטה, שהחליפה אצל יאירק'ה את יעקב פרי, שהמציא לעצמו ביוגרפיה צבאית. היא מייצגת את העדה האתיופית, שמצבה בכתריאליבקה רע מזה של הדרוזים. לפחות הדרוזים גרים ביישובים שלהם, שבהם לא מקללים אותם בקללות גזעניות, ולא מטילים ספק בדתם, ולא מדירים אותם מהשכונות. היא מקשקשת נחמד אבל אף אחד לא סופר אותה, המליאה ריקה, והיא מדברת לעצמה.

# # #

מתישהו השבוע צפיתי בתוכנית "אנשים". חיים אתגר, רכילאי, במסווה של צדק־צדק־תרדוף, שחט שם את יובל המבולבל. ההיכרות שלי עם יובל היא שטחית עד לא קיימת. סוג של "היי" ו"ביי". נפגשנו פעם באולפן, ביקשתי ממנו להצטלם איתי בשביל גיאצ'ו והוא נענה בשמחה, כפי שנהג כלפי שאר הנוכחים שביקשו בקשה זהה.

כמו כולם, גם אני שמעתי שיובל נפל לשימוש. בניגוד לרוב "הכולם", אני קצת מתמצא בתחום ההתמכרויות, לצערי. אבל מה שעשה לו אתגר, בכתבה

מכובסת, עם עריכה של קטעים משיחות מוקלטות עם הדילר שלו, זו שחיטה לא כשרה. יובל הוא אומן, הוא לא גנב מאף אחד. הוא השתמש בקוקאין, ומימן בעצמו את השימוש שלו. להתיימר כמו אתגר ולהגדיר אותו: "משמש כדוגמה לילדים", זו שרלטנות שמתאימה לרכילאי. איזו דוגמה בדיוק? מגיע אומן, מתחפש, מעוות את קולו לצורך הדמות על הבמה שעושה טוב לילדים קטנים, ונגמר. הם הולכים הביתה, הוא מתפרנס בכבוד וזהו.

גם אקסל רוז מגאנז אנד רוזס מכור לחומרים קשים, או שהיה מכור ונגמל, אבל זה לא מנע מיותר מ־50 אלף איש (כולל אני) להגיע לפארק ולעשות לו כבוד. אקסל, בניגוד ליובל למשל, הוא גם עבריין מורשע בארה"ב בצעירותו. לא זכור לי שאיזה רכילאי כתב שאקסל הוא דוגמה רעה לצעירים שגדשו את הפארק. אותם דברים אמורים גם לגבי רובי וויליאמס ואומנים בינ"ל נוספים שמגיעים לכאן.

אז מה זו בדיוק השרלטנות המציצנית הזו, לפרק מישהו משלנו? אבל התוכנית הזו אמורה לייצר רייטינג, אז יאללה בלגן. רכילאי רשלן לא בודק למשל את השפעות הטראומה שחווה יובל בעת שירותו כקצין בצה"ל, שנקלע לאחד מאירועי הטרור החמורים בישראל, בכיכובו של ד"ר ברוך גולדשטיין, סוג של צדיק לדעת חצי מהעם שלנו.

זה לא מידע מסווג, אני קראתי על כך באחד מהראיונות של יובל באיזה סמרט־עיתון, וזכרתי שהוא התבטא על ההשפעות מאז ועד לאותו ראיון. ציפיתי שיהיה אזכור לנתון הטראומטי הזה, אבל שום רכילאי שרואיין במסמך המאלף, לא דיבר על זה. אולי מישהו/מישהי אחר דווקא כן, אבל חתכו בעריכה. אולי. אגב, אם מדברים על "משמש דוגמה לילדים", שאדון אתגר כל כך חרד לה, ליובל יש שישה משלו, השביעי בדרך. אבל בהם מותר לפגוע הפקר־הפקר פטרושקה, לפי אמנת הרייטינג. הם רק נזק משני, בשביל להביא עוד חצי נקודה.

בשנים האחרונות מנסים במערכת "אנשים" (כמו בכל תוכניות הרכילות שמתיימרות להיות תוכניות תחקירים. כי כאן כולם חולמים להיות "60 דקות", אבל מוכרים אותך ב־60 שניות) לעשות עלי תוכנית כזו, שאייבב מול המצלמה על ההתרסקות והשיקום שלי. אני מסרב בעקביות.

הפעם האחרונה הייתה לפני המונדיאל. איזה מומחוי ביח"צ ניסה למכור אותי לתוכנית שאדבר על המונדיאל, שבאמת אינו חלק מהתמחויותי, לא שיש לי התמחויות אמיתיות במשהו. אז דיברו איתי מהמערכת ואמרו לי כך: "איזה יופי. נצלם אותך אוסף את הילד מהגן, נראיין את אשתך ואת בנותיך, שיספרו איך זה לחיות עם אבא שהתרסק ומנסה לחזור בחזרה. זה יהיה גדול".

רגע, רגע יקירתי, ביקשו ממני לדבר על המונדיאל, מה בדיוק קשורה המשפחה או העבר שלי? אני בתחום קצת יותר שנים ממך, אני נראה לך פליט שהבריח את הגבול ואף פעם לא עבד בטלוויזיה? איך את מנסה בכלל למכור לי את הסחלה הזה? "לא הבנת. תהיה גם שאלה או שתיים על המונדיאל". איזה יופי, למה כל כך הרבה, ממש שתיים יהיו. אני מאושר. ומי הברטולוצ'י או אינגמר ברגמן שיביים את האפוס הטלוויזיוני הזה?

"יש לנו הרבה כתבות מקצועיות ומקצועניות. אחת שהייתה ב'אח הגדול', מאוד רגישה, היא עושה דברים גדולים". דברים גדולים? ב"דוק אביב" לא ראיתי דברים "גדולים" שעשתה. בקיצור, זה לא בשבילי. תהיי לי בריאה וחזקה, אבל לא מתאים לי. היו עוד שיחות שהעבירו לי את הזמן, ואפשרו לי להסתלבט, אבל נגמר.

ככה עובדת השיטה. קשה בכתריאליבקה הקטנה לייצר חומרים ל־30 תוכניות בעונה, כי בקושי יש שישה סיפורים מעניינים לכל התוכניות, ויש הרבה כמו זבל. בכל מקרה, יובל המבולבל לא חייב דבר לאיש, גם ובעיקר לא הסברים. יש כאן בכל יום דוגמאות של נבחרי ציבור שמזהמים את האנושות בנוכחותם, במעשיהם ובהתבטאויותיהם. אבל בהם חיים אתגר ודומיו לא יפגעו אף פעם. כי יש להם הכוח לפגוע בתוכנית המביכה, ובערוץ המשדר. אז יש אתנן ידוע ומוכר - לא נפגע בכם, אל תקשו עלינו. הציבור לא יודע, או שיודע ומתעלם, אבל זו השיטה.

# # #

עכשיו מדברים הערבים על חוק הלאום. עליהם אני כועס יותר מאשר על היאהוד, או על הדרוזים והצ'רקסים. הם לא עושים דבר כדי לשפר את איכות חייהם של הציבור שלהם. מקשקשים על זכויות הפלסטינים, חמאס בעזה ורש"פ בגדה, אבל חוץ מזה כלום. חלק מהיישובים הערביים מפגרים בהתפתחותם, זה לא מעניין את השליחים שלהם לאגם הדרעק.

במקום למחות ולדרוש תנאים הולמים ביישובים כדי למגר פשע יומיומי, תאי טרור שמתארגנים כאן מדי יום, הם עסוקים במה שקורה בעזה. יגיע יום הבוחר, הם ישמרו על האלקטורט שלהם, ביבי יספר לציבור שלו שהם נוהרים בכדורים פורחים לקלפיות (אוטובוסים כבר היה לנו), והם יחזרו לאותה מציאות. יבטיחו להם את ה־15 מיליארד שקל לפיתוח, שכבר הבטיחו להם באגם הדרעק לפני שמונה שנים, רק שהכסף קצת מתעכב. בינתיים תחכו, כי יש נכים, חניוקים, מתנחלים וצריך לקנות נשק חכם. וערימת הכלום הזו באגם הדרעק יודעת שזה הסיפור, הרי חבריה שוחים בסחלה כבר שנים, אבל ממשיכים להילחם על הגדרה כמו החברים שלהם במוקטעה. בינתיים נוסעים לטיולים בעולם ונהנים. למה לריב באמת?

# # #

בינתיים אצלנו חיל האוויר מוכיח שוב שצבא ההגנה שלנו מורכב משלושה צבאות: אוויר, צה"ל ונח"ל. האחרון קצת נחלש, כי כבר אין פרטיות בהיאחזויות,

חבל. אבל האוויר מינה לראשונה אישה לתפקיד טייסת מודיעין מובחרת. וזה יפה מאוד, באמת. הרי אומרים שנשים נהגות זהירות יותר, אז אולי גם באוויר הן לא עושות שטויות כמונו הגברים.

עדיין באוויר, מדריכת צניחה מנסה לתדרך פלוגה באימון, אבל הכיפלעך, חסידיו של אל־צבאות־אדוני־בנט, מסובבים את הראש, מתייצבים בשלשות ומסרבים להקשיב לה. בצה"ל שאני שירתתי בו, פעולה כזו הייתה מוגדרת כמרד, והג'מעה הפסולה ללוחמה הייתה עומדת לדין לפי חש"צ. אבל את צה"ל של היום לא מנהלים המפקדים שבשטח. אז גם העמדה לדין, אם תהיה, תתבטא בעונש מצחיק. כך לא מתנהל צבא שמושתת על היררכיה פיקודית. כך מתנהלות חונטות או משמרות המהפכה. כדאי לזכור את הדברים האלה בפעם הבאה שביבי יזכיר אותנו בעולם כדמוקרטיה.

עם כל הגאווה מהמינוי בחיל האוויר (הרב'ה של החיל אישר את המינוי? חבר שואל), עדיין אישה לא יכולה להיות אופה או טבחית במפעלים לייצור מזון שצריכים משום מה תעודת כשרות. אישה היא טמאה לדעת הרבעלך, ואני כדביל חשבתי שבבית הרב'ה, כל רב'ה, האישה מבשלת, כי הוא עסוק בלימוד. אז איני מבין: המזון שמבשלת ומגישה ה"רבצען" לרב'ה במעונו הדל והמט לנפול מחמת הצניעות, הוא טמא רחמנא ליצלן?

וואלה לא ידעתי. אני כמעט משוכנע שגם אלוהים לא ידע ולא יודע. אני יותר ממשוכנע שכל הממסד הדתי, החרדי ומה שביניהם, גם יודעים שאלוהים לא ידע ואינו יודע, אבל מרמים הפקר־הפקר פטרושקה, רק כי בא להם. וכל אלה שפוחדים מהם, ומשלמים פי שלושה על הכשר מפוקפק של התעשייה הדוחה הזו, מנציחים את המצב הזה, אולי כי הם משוכנעים שבחוואה הזו ימחלו להם על כל העוונות. אבל הכי חשוב שאנחנו מסתלבטים על כל עובדי האלילים באנושות, כאילו אנחנו שונים. עובדי האלילים מדליקים קטורת, אנחנו מקריבים תרנגולת בכיפור ומשלמים חוואה לכשרות, ובטוחים שיהיה בסדר.

איך אמרנו? מגיע לנו. הכל מגיע לנו.

נ.ב.

אני חייב להזדרז, לסיים את הטקסט. כיפוש מארחת כאן חברות בדירה החדשה. כמה יגיעו כיפוש? "לא הרבה, אולי 15". אז כמה זה הרבה בשבט שלכם? כי אני בניגוד אלייך מחפש פרופורציות, את יודעת.

"חיים שלי, אנחנו לא סופרים. מי שבא ברוך הבא. אז ערב אחד תהיה פחות מיזנתרופ מהרגיל. אל תדאג, נטפליקס לא בורחת לשום מקום. תוכל לצפות אחרי".

שמעי, אני באמת סקרן. באליטה האירופית שבנתה כאן מדינה, אם שכחת, נהוג להזמין אורחים בסופ"ש. אצלכם בפזורה אין התקנה הזו? זה בגלל המחקר האנתרופולוגי?

"אין לנו תקנות. אני בניגוד אליך, אוהבת לארח. זה עושה לי טוב שבאים אלי. לפני שהכרתי אותך, לא ידעתי שיש אנשים שבאים הביתה מהעבודה, מתקלחים ונשכבים על הספה. לא מדברים עם אף אחד, מחזיקים את השלט לידם ומזפזפים כל רגע וגם מקללים את המסך, פותחים טאבלט וגם גולשים בסלולרי. לא הכרתי כאלה, אתה מיוחד, באמת".

תודה מאמי, אני אוהב להיות ייחודי. עוד שאלת בירור קטנה. לא יישנו כאן, נכון? את יודעת שאצלנו באליטה באים וגם הולכים. תמיד הולכים, לא נשארים לישון. ואצלכם בלי העין הרע טפו־טפו, מגיעים ומקימים התנחלות. נשארים יומיים־שלושה. אז זה לא קורה, נכון?

"מאמי, אם ירצו יישנו. אני לא עושה תשאול לפני. למה זה מדאיג אותך? כאילו שאתה מנקה או מבשל ועורך שולחן. תשאיר לי, אני דואגת לכל. אני רק צריכה שתהיה נחמד, תחייך כל רבע שעה, ולא לראות טלוויזיה. זה מעליב, אתה פשוט כל כך שקוע בעצמך שאתה לא שם לב".

בסדר, בסדר. אני אתאמץ רק בשבילך. מתי נגמרות חגיגות הבית, שיהיה לי תאריך יעד. זה בשנה הקלנדרית הנוכחית, או שנגלוש ל־2019?

"עוד לא גיבשתי עמדה. כשאגבש, תהיה הראשון לדעת. לך להתקלח, אם תתגלח אני מאוד אעריך את זה".

אף לא מילה על סנדי.

tguvot@maariv.co.il