לפני כחודש היינו עדים לשיאו של מסע המחאה והתעמולה הכוזב של הקהילה הלהט"בית נגד חוק הפונדקאות, שהותיר, ובצדק רב, זוגות גברים חד־מיניים מחוץ לזכות הפונדקאות. בשבוע שעבר דחה הסנאט הארגנטיני הצעת חוק להתיר הפלות, כאשר מדובר בהפלה עד השבוע ה־14 להריון. מאחר שבשני המקרים מדובר ברחם האישה, הרי שלפנינו שני צדדים של אותו מטבע. בראשון, רחם להשכיר, תמורת אתנן, נועד ליצור חיים עבור צמד גברים חד־מיניים; ובשני הרחם משמש זירת מוות לעובר בעקבות הריון בלתי רצוי. בשני המקרים, השמאל, בכל מקום באשר הוא, תומך ללא סייג הן בפונדקאות המסחרית והן בהפלות כמעט ללא מגבלות, תוך שהוא מכתיר בעזות מצח את עמדותיו כסמל מובהק של קידמה.

ראוי לבחון את שתי הסוגיות מההיבטים המוסריים והפוליטיים. באשר לפונדקאות עבור צמד גברים, משכירת הרחם תהיה ברוב המכריע של המקרים מהשכבות העניות ביותר בחברה, ואת רחמה תשכיר אך ורק בשל מצוקתה הכלכלית. תרחיש זה אמור לקרות לשיטתם בשל "הזכות" של צמד גברים להיות הורים. יודגש כי המשפט אינו מכיר בשום זכות, אפילו החשובה והקדושה של הזכות לחיים, כזכות מוחלטת. כך למשל, כל מדינה תובעת מחייליה להישבע כי יהיו נכונים להקריב את חייהם למען הגנת המולדת. מול הזכות לחופש הביטוי עומדת זכותו של אדם לשם טוב, הבאה לידי ביטוי בחוק לשון הרע. וכך הלאה, לגבי כל אחת מזכויות האדם.

על פי כל קנה מידה הגיוני, הזכות לחיים עולה לאין שיעור על הזכות להביא ילד לעולם שלא בדרך הטבע. מול "זכות" זו עומדת במלוא עוצמתה חובת החברה להגן על זכותה של אישה הנמצאת במצוקה כלכלית לשמור על גופה וכבודה, ולמנוע תרחיש של השכרת רחמה בעבור אתנן בשל מצוקתה. כשם שאין אנו סובלים תרחיש שבו כדי לממש את זכותו לחיים יקנה חולה סופני בכליותיו את אחת מכליות איש דל בעמיו, והחוק הפלילי מגויס לטפל בסוג זה של סחר באיברים - כך אין הדעת סובלת סחר ברחם למטרת מימוש "הזכות" להורות תוך רמיסת גופה וכבודה של אישה.

ישאל השואל מדוע ניצור אפליה בין הזוגות לעניין הפונדקאות. התשובה הינה בשניים. ראשית, אין להשוות בין זוג שאינו יכול להביא ילד לעולם בשל עקרותה של האישה, לבין זוג גברים שמקיים זוגיות מתוך ידיעה שלא יוכל להביא ילד לעולם כדרך הטבע; שנית, אין חולק כי התרת פונדקאות עבור צמד גברים תגדיל באלפי אחוזים את התופעה המבישה של שכירת רחם תמורת אתנן, עד כדי הפיכתה לתעשייה בזויה ורבת־היקף. לא בכדי הוועדה המקצועית שליוותה את מלאכת החקיקה של חוק הפונדקאות, שללה התרת פונדקאות לזוג גברים חד־מיניים.

# # #

בכל הנוגע להפלות, אין מדובר בסחר כלל, אלא ברצח מובהק המקים באופן "מושלם" ובוטה במיוחד את כל אמות המידה של המשפט הפלילי, כהגדרתו את עבירת הרצח. במקרים אלה הרוצח אינו הפרט, אלא הממלכה - באמצעות ועדה. מתן היתר לביצוע הפלה יש בו משום תכנון והכנה להריגת העובר חסר הישע והוא בא לידי ביטוי גם בכוונה להמית. כמו כן, ההליך כולו נעשה "בדם קר", כלומר ללא כל "התגרות" מצד העובר. והנה לפנינו ארבעת היסודות המקימים את עבירת הרצח.

מחאת הפונדקאות של קהילת הלהט"ב. אין הדעת סובלת סחר ברחם למטרת מימוש "הזכות" להורות. צילום: אבשלום ששוני

בישראל - כמו במדינות רבות בעולם - הוועדה מוסמכת לאשר הפלות עד השבוע ה־24. ועדה "בכירה" יותר מאשרת הפלה גם בשבוע ה־25 ואילך. אולם עובר בן 14 שבועות הנו כבר יצור אנושי מושלם מבחינה רפואית וגופנית, ומכיוון שבכל שנה יוצאים תחת ידיה כ־20 אלף אישורי הפלה, מדובר למעשה ברצח המוני.

הוועדה הישראלית מאשרת לכל אישה שטרם מלאו לה 18 שנה, לרבות נשואה, לבצע הפלה, גם אם אין מדובר בפגם כלשהו בעובר ו/או בסכנה כלשהי לאישה. זהו פסול מוסרי מובהק מכוח חקיקה פוליטית פמיניסטית־שמאלנית, שיסודו בהעדפת "הזכות" לנוחות של האישה על פני הזכות לחיים של העובר.

הוועדה גם מאשרת הפלה לכל אישה שאינה נשואה. כאן התירוץ - הקיים מכוח חוק - הנו חוסר רצונה, המובן מאליו, להיות אם חד־הורית. אולם חוסר רצון זה, נכבד ומוצדק ככל שיהיה, אינו יכול להיות מועדף על זכותו לחיים של עובר. קל וחומר כאשר בתום ההריון ניתן ללא כל קושי למסור את היילוד לאימוץ, וכך יבוא לידי ביטוי גם רצונה של האישה שלא להיות אם חד־הורית מחד גיסא, וזכותו של העובר לחיים מאידך.

הוועדה גם מאשרת הפלה לכל אישה בת למעלה מ־40, גם כאשר ההריון אינו מהווה כל סיכון לחייה או לבריאותה. שוב לפנינו העדפה של ה"זכות" לנוחות על פני הזכות לחיים. אמת המידה הבאה, קרי, הפלה במקרה של הריון של אישה נשואה שלא מבעלה, כלומר היילוד יהיה ממזר על פי ההלכה, וכך גם הוא, בניו, בני בניו וניניו וכך הלאה, כולם יהיו פסולי חיתון - גם תירוץ זה, במציאות המשפטית בישראל, אינו תירוץ ראוי לגזילת חיים, מכיוון שבתי המשפט מקיימים את החזקה שלפיה כל תינוק שנולד לבני זוג נשואים חזקה היא ששניהם הוריו הביולוגיים, ואינם מתירים בדיקת דנ"א שתסתור זאת, כך שבפועל סוגיית הממזרות אינה מעשית.

את אמת המידה הבאה לא ניתן לפסול כלאחר יד כמו את הקודמות, ואף ניתן לומר כי מדובר באמת מידה מוצדקת. מדובר בהפסקת הריון עקב עבירה פלילית - אינוס - ו/או גילוי עריות. גם כאן אין לבטל כלאחר יד את זכותו של העובר לחיים, אולם שקלול נכון של מוסכמות חברתיות עמוקות ושורשיות יוצר איזון באמצעות היתר הפלה, אם כי בדוחק רב.

אמת המידה הסבוכה והקשה מכל הינה במקרה של מום גופני של העובר. הרצון למנוע לידתו של עובר שכזה הינו ברור ומובן מאליו ואין צורך להכביר מילים על כך. לעומת זאת, כי אז כאשר נולד תינוק, שעם כל הקידמה הרפואית לא אותר המום שאיתו בא לעולם, מוסכם על הכל כי אין להעלות על הדעת להורגו. מדוע אפוא נהרוג את העובר שאצלו המום התגלה בטרם יצא לאוויר העולם? יתרה מכך, מהו המום שבגינו נתיר הפלה ומה הוא זה שבגינו לא נתיר? אכן, סוגיות היורדות לשורש המוסר האנושי, ולכן לא ניתן לשלול הן את הגישה המתירה הן את זו האוסרת הפלה בנסיבות אלה.

אמת המידה האחרונה שלפיה יש להתיר הפלה בישראל, הינה כאשר המשך ההריון מסכן את חיי האשה או יגרום לה נזק גופני או נפשי. כאן אין ספק שאין לכפות הריון כזה, ויש להתיר את ההפלה בכל מועד של ההריון.

# # #

עמדתה של השדולה הפמיניסטית על כל זרועותיה, הן בסוגיית הפונדקאות והן בסוגיית ההפלות, הינה בבחינת תרתי דסתרי ומכאן גם דוחה ומבישה. באשר לסוגיית ההפלות, כאן הטיעון הנו הזכות המוחלטת של האישה על גופה ולכן זכותה לבצע הפלה בכל הנסיבות ובכל נקודת זמן בהריון. כאמור, שום זכות, לרבות זכות האישה על גופה, אינה מוחלטת. לעומת זאת, הזכות המוחלטת של אישה על גופה מושלכת ככלי אין חפץ בו על ידי השדולה, כאשר הנושא הנו פונדקאות עבור בצע כסף למען צמד גברים.

אותה שדולה פמיניסטית הטוענת שיש להעביר מהעולם את הזנות, היות וכל העוסקות בכך אינן עושות זאת מרצונן אלא בשל מצוקתן הכלכלית, הינה אותה שדולה התומכת בפונדקאות כנ"ל, חרף העובדה שהרוב המוחלט של המשכירות את רחמן עושות זאת גם כן בשל מצוקתן הכלכלית. הנה כי כן, הצביעות והכזב מאפיינים את משנתה הסותרת את עצמה של השדולה הפמיניסטית־השמאלנית בשתי הסוגיות המוסריות־פוליטיות, קרי פונדקאות והפלות. כל זה אינו מונע מן השדולה לאחז עיניים ולייחס לעצמה "עמדות מתקדמות" בשתי הסוגיות.

tguvot@maariv.co.il