צעיר שאני מכיר היטב תהה בפייסבוק: “לא ברור לי מה הממשלה הזאת מנסה להשיג מול חמאס? לתגמל טרור ואלימות בלתי פוסקים בהקלות ובוויתורים זה מתכון בטוח להגברת הטרור. למעשה, זו הסיבה שהעם הפסיק להצביע שמאל. האם נצטרך גם להפסיק להצביע ימין?”.


זו התהייה של רוב העם כרגע. אם נתניהו, ואפילו ליברמן, שנחשב לניצי יותר, לא מצליחים לגבש תוכנית מול תוקפנות הארגונים בעזה, אל מי יפנה הישראלי שרוצה לשמור על מה שהמדינה בנתה ב־70 שנותיה? מה יעשה תושב עוטף עזה שלא רוצה לישון עם עין אחת פקוחה כי כל רגע הוא עלול לרוץ למרחב מוגן או לכבות שריפה? 


בנט ומפלגתו מנסים להציג כרגע עמדה נחושה יותר, אבל הישראלים כבר מיואשים וחסרי אמון כלפי כל הפוליטיקאים ובעיקר אלה התקיפים שלא צריכים לקבל בעצמם את ההחלטה. ימינה מהימין כבר אין. האם הצעיר שציטטתי בתחילת הטור פשוט לא יגיע לקלפי? גם זה רע מאוד. יכול להיות שצעירים ישראלים צריכים להתחיל להצביע בבחירות במצרים, כי שם נקבע עכשיו עתידנו.


העובדה שהטרוריסטים הצליחו לתמרן את ישראל למקום שבו היא כה חסרת אונים היא ניצחון של הטרור. הם פעלו בחוסר סיכוי מוחלט מול העוצמה של ישראל, אבל הצליחו להגיע למצב של כמעט שוויון כוחות, תוך ניצול סדקים בפסיכולוגיה ובפוליטיקה של ישראל. זה הישג לא ייאמן, ואני מתחלחל מהמחשבה מה הם היו משיגים אם היה להם יותר כוח או אם לא היה מצור על רצועת עזה.


"בעזה לא גרים פלסטינים שרוצים רק לחיות בשקט"

אחד ההישגים הגדולים של משטר הטרור מעזה הוא המצוקה שהישראלי חש לנוכח המצב ההומניטרי שם. כדרכם של אנשים המטילים מום בעצמם או בילדיהם כדי לגרום לחברה המהוגנת והרחמנית להעניק להם כספים, כך הפכו הפלסטינים את המצב שהם גורמים לעצמם לכוח שבעזרתו הם מבלבלים אותנו עד שאנחנו מאבדים את חוש ההגנה העצמית הטבעי. נגד זה גם לבנט אין נשק מגן. חמאס הצליח לגרום לטשטוש כזה של ההיגיון, עד שישראלים רבים מאמינים שהפלסטינים ברצועה מפגינים כי הם רוצים את הסרת המצור ויירגעו אם יוסר. 


העובדה הברורה לכל עין היא שהפגנות הפלסטינים על הגדרות הן בשל הדרישה שלהם לשוב לבתי ויישובי הוריהם בתוך ישראל. הפלסטינים עצמם מכנים זאת “תהלוכות השיבה”. משום מה, הישראלים אומרים לעצמם שההפגנות הן נגד המצור ובגלל המצוקה הכלכלית, ושהן ישקטו אם רצועת עזה תשוקם. בנט ונתניהו, שלכאורה חלוקים ביניהם, לא אומרים לנו ולעצמם את האמת: בעזה לא גרים פלסטינים שרוצים רק לחיות את חייהם בשקט. מתוך אוכלוסיית רצועת עזה - בערך 1.8 מיליון בני אדם - יותר ממיליון הם בני אדם שאורח חייהם, הווייתם ומטרתם, מילדות ועד שיבה טובה ועד אחריה, מתמצים בעניין אחד: לחזור לישראל. מאז שיצאנו משם, אין בישראל מפלגה שיודעת לתת פתרון למצב הזה.