לא נראה לי שאבקר בירושלים בקרוב, מבטיח כתבנו לענייני קדושה ופייק־קדושה. גם אם הרכבת המהירה של השר רך הלבב ישראל כץ תגיע לשם אי פעם. מה יש לי לחפש בה לבד משנאה וכעסים? פעם, גם ללא אמונה בבירה ובקדושתה ועם ההערכה לסמל הלאומי שבה ולאלה ששפכו דמם עליה, היא הייתה יפת נוף, קריה נאמנה, משוש הארץ, עיר עמים רבים, ירושלים של זהב. היום עורטלה מ־70 שמותיה (ע"פ המדרש) ומתבוססת, עיר שחוברה לה יחדיו (בטלאים גסים) ובתולה בעולה שכמוה (גם אלה שמותיה בכתובים), במי אפסיים עכורים של סטטוס־קוו משיחו־טראמפי. 


פעם היינו משוטטים ברחובותיה, רואים את הכותל וכיפת הסלע, מבקרים במוזיאון ישראל, בבית הכרם ובעין כרם, מנגבים חומוס בעיר העתיקה, חוזים במופעי פסטיבל ישראל ופסטיבל הסרטים. היום זאת ירושלים אחרת, שראש העיר היוצא ניר ברקת (תצא־תצא!), חנף החרדים, עולל לה לדעתי רעות בדרכו לליכוד ולכנסת, ושמבין המועמדים לרשתו, יש מעורר תקווה אחד, עופר ברקוביץ' החילוני, שספק אם ישרוד את קואליציית הימינו־דת נגדו, אם יגיע לסיבוב השני.

ירושלים היום זה לא רק הפגנות החרדים, התנכלותם ללובשי מדים, עוינותם לכל מה שציוני, חוקי ולא חרדי ופלישתם ממאה שערים לאלף שערי העיר (כשהם מתוגמלים היטב על ידי משטר נתניהו). הכל, כמעט, מדיר אותי ממנה: אווירא דשרה מבלפורא, אכיפת השבת ומזרח ירושלים והכפרים הפלסטיניים שסופחו לעיר. פצצת זמן שאנחנו מתעקשים לממנה: סלאמס מזוהמים ועוינים, שהמשטרה, שירותי הבריאות והניקיון בעיה"ק תובב"א מפחדים להיכנס אליהם, ושאברכים ששים לעשות פרובוקציות לתושביהם.

ולה פמיליה, אם תרצו ולהב"ה, כל הארגונים שדורשים לחטא אותנו מחטאינו, ואוטוטו השרדן יאפשר להם להצטייד חופשי בכלי סניטציה מתאימים. והכותל המותר רק למי שהחרדים מרשים, והשגרירות האמריקאית שעוברת לבירה, מתנה מטראמפיהו. טראמפ, קרנף בחנות חרסינה, סילק ו"פתר" בצ'יק את בעיית חלוקת ירושלים ויצר אפקט פרפר מסוכן לעתיד הקרוב. 


אז אני נשאר בתל אביב. ירושלים היא סמל לניצחון טירוף המערכות של מנהלי המדינה, ובראשם בעלה של אשתו מבלפור. שמה של העיר מקדש את תפיסת הסטטוס־קוו הנתניהואית - הדריכה במקום במי אפסיים עכורים, שאפשר לדוג בהם כמה דילים מלוכלכים - וחלילה לא בקו פרשת המים, שבה נצטרך להחליט לכאן או לכאן, להסדרה או למלחמת נצח גוג ומגוגית.

העיקר שהרשות ואבו מאזן יאכלו אותה: הנה, נערצנו טראמפ מאיים בקיצוצי מענקים לרשות, ובאותה עת פולט שישראל תשלם "מחיר כבד יותר" והרשות תקבל "מתנה גדולה". דבר לא בוער: הרי אבו מאזן אוטוטו הולך ויורשיו כבר רבים על הירושה. כשמישהו מהם יגיע בסוף מותש לשולחן המשא ומתן, יגלה שלא השתנה כלום כי אין כלום: הביבי (בהנחה שהיועמשת"פ יחלצו מאישומיו בלי אחריות פלילית) יתיש את הרשות על אש קטנה, אך לא יפרק אותה, שלא תיפול כלכלית עלינו.

כך ימשוך לנצח את סיפוח השטחים, אישורי הבנייה בהתנחלויות והלגיטימציה של המאחזים הלא חוקיים, ויתחמן בחנופה את המתנחלים והקיצונים - ובכל פעם שיחשדו בכך, ימהר וייתן להם לחוקק עוד חוק דרקוני נגדנו. זה יימשך, אבוי, בדם, יזע ודמעות, ולא ייגמר, כי ביבי טוב ליהודים. וישמע עמישראל (היהודי) וימלא פיו בסושי כשר וישמין ויאמר אמן.