בזמן שהקיץ מפליא בנו את מכותיו האחרונות, אפשר להתחיל לסכם את השנה היוצאת - ובלא מעט סיפוק בצד הביטחוני־מדיני. ישראל קצרה הצלחות במערכה הישירה שפתחה מול איראן ובמאבק בטרור הבודדים והצליחה להוביל את חמאס להפסקת אש שאולי תצמח ממנה הסדרה בעזה. מחוזק בקשר חסר תקדים עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו לבצר גם את המעמד המדיני של ישראל. חבל שבידו השנייה הוא והקואליציה שלו מובילים מהלכים וחקיקה שמכרסמים במעמד הזה ומפוררים את החברה הישראלית מבפנים.

שקט מוחלט ירד בשבועות האחרונים על הגולן אחרי שש שנים שבהן המלחמה הייתה לפתחנו. צבא אסד פרס שתי חטיבות מול ישראל, אבל הן עדיין לא מתקרבות אל הגבול ונמנעות גם מכניסה לרוב הכפרים הסמוכים אלינו. הרוסים פרסו את המשטרה הצבאית שלהם במספר נקודות משמעותיות, ובזמן הקרוב נראה גם את כוחות האו"ם חוזרים לעמדות הישנות שלהם בצד הסורי.

בתוך החטיבות של אסד משולבים גם קצינים של חיזבאללה, והשאלה שתעסיק אותנו בשנה החדשה היא אם הם ינסו ליזום חיכוך לאורך גבול הגולן. צה"ל נערך למקרה כזה, אבל כל הסימנים כרגע מראים שלא אסד ולא הרוסים מעוניינים בחזית מול ישראל. יש להם עדיין שמורת הטבע האחרונה של המורדים באידליב, וממש בקרוב הם יתחילו שם את עונת הציד.

לא צריך להתרשם יותר מדי מהסכם שיתוף הפעולה שנחתם ברוב רעש וצלצולים בין איראן לדמשק. ההסכם אמור לכאורה לאפשר לאיראן לשקם את צבא אסד, ועל הדרך גם לבסס תשתיות ייצור צבאיות בסוריה, אבל ספק רב אם הרוסים יאפשרו את זה. הם לא מתכוונים לוותר לאף אחד על אף טיפה של רווח שנותרה בלימון הסורי היבש.

הרוסים גם מבינים את המחיר שישלם אסד על התבססות איראנית. המערכה שניהלו בתבונה ראש הממשלה והרמטכ"ל גדי איזנקוט הזכירה לאיראנים את העליונות הישראלית המודיעינית והאווירית. המהלומה האווירית שהנחיתה ישראל על עשרות מטרות איראניות בסוריה בחודש מאי הכתה אותם בהלם. בתקיפה הזאת הושמדו כשליש מהתשתיות האיראניות בסוריה. ישראל הניחה שהאיראנים יגיבו ושמרה עוד כמה מטרות להמשך חילופי המהלומות. בדיעבד היה נכון לתקוף יותר מטרות.

אבל ההזדמנות הזאת עוד תגיע. המערכה מול איראן בסוריה עוד רחוקה מלהסתיים, וחילופי האיומים השבוע רק המחישו את זה. האיראנים השקיעו בסוריה כ־17 מיליארד דולר, ואין להם כוונה להסתלק סתם ככה. עכשיו, כשאבק המלחמה שוקע, מתחיל אסד להבין מה נבנה בתוך ארצו: בתי ספר, מוסדות דת שיעיים ושיכונים לאנשי המיליציות השיעיות ברמה שמשנה כבר את המאזן הדמוגרפי בסוריה המדוללת. גם הוא ישמח לראות אותם יוצאים.

בשאר אסד ושר ההגנה האיראני אמיר חתאמי. מערכה שרחוקה מלהסתיים. צילום: רויטרס

לא הכל שחור

המדיניות הישראלית הביאה להישג מרשים גם בשטחים, אל מול מה שנראה כמו תופעה שלא ניתן לבלום - טרור הבודדים. פריצת דרך דרמטית בהתמודדות הטכנולוגית מול מפגעים בודדים, בשילוב מדיניות נבונה שמפרידה בין האוכלוסייה לבין הטרור, הביאו לצמצום משמעותי בפיגועים. אי אפשר להשתמש במילה דעיכה, כי התופעה הזאת לא תיעלם ועוד תטריד אותנו מדי פעם. אבל הגל שהתרומם בראש השנה לפני שלוש שנים ושטף את המדינה כולה הפך בשנה האחרונה לאירועים בודדים, נטולי השפעה אסטרטגית.

בעזה הסתיימו ארבע שנים מבורכות של שקט והרתעה. התנהלות ישראלית מדויקת הצליחה לבלום הן את התהלוכות לעבר הגדר והן את תופעת ההצתות, אולי אפילו האריכה את תוקף ההרתעה. זו הצלחה לא טריוויאלית להבנה ולשיתוף הפעולה בין צה"ל לראש הממשלה, דווקא על רקע הצווחנות וההיסטריה שהכו בתקשורת הישראלית ובחלק משרי הקבינט.

כשאני לוקח אורחים לעוטף עזה בשבועות האחרונים, כולם מופתעים לראות שלא הכל שחור. כן, יש כמה כתמים שחורים בשדות שסביב עזה, ואני לא מזלזל בהם. כן, נגרם נזק של 12 מיליון שקל לחקלאות (שווה ערך לתקיפה של שמונה מטוסי 15־F) וגם בו לא צריך לזלזל. אבל בניגוד לחלק מהתיאורים בתקשורת - לא נשרפה המדינה וגם לא העוטף כולו.

בצדק התחילה ישראל במשא ומתן עם חמאס בהובלת ראש השב"כ ושר הביטחון (שבשבוע שעבר לקה באמנזיה). חמאס הוא הגוף הרלוונטי להגיע איתו להבנות על עזה. כעת נוצקה קומה ראשונה של הבנות: השקט הוחזר, והוחזרה גם האספקה השוטפת לעזה. אבל מים וחשמל עדיין אין, ולכן את החגים הקרובים צריך לנצל לחשבון נפש: האם מנתקים את עזה מאבו מאזן והולכים למהלך שיכיר דה־פקטו במדינה החמאסית, או ממשיכים להפריח ססמאות חלולות והולכים לעוד מערכה מיותרת שם? הכדור אצלנו.

ההצלחות האלה לא משחררות אותנו מחשבון נפש עמוק בימים הנוראים הבאים עלינו. אם יש איום על החוסן הישראלי, הוא פנימי. בצד מדיניות ביטחונית ובינלאומית מושכלת, מוביל ראש הממשלה מדיניות פנימית של שיסוי הישראלים איש בצוואר רעהו. קו ישיר עובר בין כל יד שהורמה בעד חוק הלאום לבין היד שהניפה שרשרת על הרופא ושני חבריו בקריית חיים. האצבעות שהורמו בעד החוק המפלג הזה הן אותן אצבעות שריססו גז פלפל על מיניבוס של משפחה דרוזית בנתב"ג. איש מהמחוקקים לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. ואם מישהו חושב שהאלימות הזאת תיעצר בלא יהודים - מומלץ שילמד את התהליכים שהתרחשו באירופה לפני 80 שנה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר
tguvot@maariv.co.il