זה לא הנשיא טראמפ, זה ג'ארד קושנר שמחזיק בשוט שמנחית באחרונה צליפות צורבות על גו הפלסטינים. אם נדרשה הוכחה לבלעדיות של קושנר כיוזם ומבצע מדיניות העונשים נגד הפלסטינים, הוא עצמו סיפק אותה בראיון עמו שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס". מורגש מאמץ מיוחד מצדו להבהיר שהוא זה שקובע איך, מדוע, מתי והיכן מכים בפלסטינים. הנשיא טראמפ שקוע עד מעל לראשו בביצה עמוקה של צרות מבית. המזה"ת והסכסוך הישראלי־פלסטיני מעניינים אותו היום פחות מהשלג דאשתקד. הנשיא תורם הצהרות תמיכה, אבל את היוזמות למהלכים נגד הפלסטינים השאיר לחתנו.
ג'ארד קושנר, מי שעומד בראש הצוות שהוטל עליו לגבש ולנסח תוכנית שלום, מתפוצץ מזעם ואכול תסכול. אחרי יותר משנה של מאמץ לגבש תוכנית שתקדם את שאיפת חמו, הנשיא, למימוש "עסקת המאה", אין לקושנר ולצוות שלו שום יוזמה מגובשת שאפשר לפרסם. חמור יותר, קושנר והצוות שלו נחשפו כמי שמלכתחילה לא היה להם שבריר של ידע לכוחות הפועלים באזור, שתמיכתם מראש בכל יוזמה הכרחית.
קושנר לא יכול לעשות מאומה לסעודים, שהסתלקו מכל יוזמה של הבית הלבן בתגובה להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים. הוא לא יכול לנקום במצרים שכפתה עליו את "תוכנית שיקום עזה". קושנר חסר אונים מול מלך ירדן עבדאללה, שהתגלה כגורם מרכזי הפוסל ודוחה רעיונות אמריקאיים למזרח התיכון. היעד הנוח והמפתה לפרק את זעמו הוא הרשות הפלסטינית. ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי קושנר הוא זה שיזם את המהלך לביטול הסיוע האמריקאי לאונר"א. גורמים בוושינגטון ובמרכז האו"ם בניו יורק מוסרים כי קושנר הוא שעומד מאחורי שאר צעדי הענישה שהממשל נקט נגד הפלסטינים, כולל שלילת קיומו של משרד אש"ף בוושינגטון.
בינתיים לא נראה שההצלפות נגד הרשות מקדמות החלטה פלסטינית להתיישב ליד שולחן המו"מ. ראש הממשלה הגדיר את ההחלטה לסגירת משרד אש"ף כ"נכונה". אבל נתניהו עוד עשוי להיות מופתע - ולא לטובה. אם אבו מאזן ייכנע ויסכים להצטרף לשיחות שלום, הפיצוי שהבית הלבן יעניק לו על העלבונות שספג יהיה בחלקו הגדול על חשבון ישראל.