בסוף בסוף הכל פוליטיקה. בחברה שבה כל סוגיה נדונה להתחלק בין ימין לשמאל, בין קואליציה לאופוזיציה, ובין ביבי לאנטי־ביבי, גם המאבק בפגיעות מיניות הוא בסופו של דבר עניין פוליטי, וגם הוא נופל בפח הבלתי נסבל הזה שאינו מאפשר לטפל כאן בשום נושא באופן ענייני. כשהחלו הפרסומים, לפני כשבוע, בעניינו של דיוויד קיז, יועץ ראש הממשלה לתקשורת הזרה, התברר מהר מאוד שגם הסיפור הזה ילך לחלוקה הקבועה, וכך אכן קרה. האגף התומך בבנימין נתניהו בחר בדרך כלל לשמור על שתיקה, ואילו האגף הנגדי - מחברות הכנסת של יש עתיד, המחנה הציוני ומרצ ועד ליושבת ראש נעמ"ת - דרש לבדוק, לחקור, להדיח, ולפטר.

עד כמה שאפשר לשפוט את הדברים באופן נקי, נראה שמבלי להיכנס לניואנסים אין זה מסובך מדי להזדהות עם הקבוצה השנייה. אם השגריר בארה"ב, רון דרמר, הוזהר שקיז מהווה "סכנה לנשים", וחרף זאת נאלצנו לעבור שנתיים ולגלות שישנן יותר מעשר נשים הטוענות שנפגעו ממנו ברמה כזאת או אחרת, כדי לדרוש שהעניין יטופל, יש פה בעיה. אם השגריר עדכן את ראש הממשלה, וזה לא עשה דבר בעניין, זו שערורייה. אם, כטענתו של דרמר, הוא אפילו לא חשב לעדכן את נתניהו, זו שערורייה גדולה לא פחות. 
 

איפה מתחילה הבעיה? כאמור, במקום שבו הכל, כולל המאבק נגד מטרידים מינית ובעד נפגעות תקיפה מינית, הופך לפוליטי. בימים האחרונים נפלה בחלקנו ההזדמנות לראות את הצביעות, בהקשר הזה, במלוא תפארתה. כי שתי דקות לפני שפרצה לאוויר פרשת דייויד קיז, הודיע השר לביטחון פנים גלעד ארדן, כי החליט שלא להאריך את כהונתו של רוני אלשיך בתפקיד מפכ"ל המשטרה, וראו זה פלא: כמעט מכל מי שהיה מצופה מהם לחבוט באלשיך - על רקע יחסו להטרדות מיניות, על רקע התקפתו הבוטה נגד קצינת משטרה שהותקפה ועל רקע ההגנה הטוטאלית שהעניק לתוקף שלה - שמענו התגייסות מלאה למענו. 
 

אז נכון, אומרות כל הלוחמות למען נפגעות תקיפה מינית שאי אפשר להתווכח עם העובדה שאלשיך היה אויב המאבק בהטרדות מיניות. ונכון, יודעות בלבן אותן לוחמות, שאי אפשר לתקוף בהגינות את השגריר דרמר ולהגן על המפכ"ל אלשיך. אלא מה, הן משיבות לעצמן, אם נצא נגד אלשיך, אנחנו עלולות להיתפס בצד של נתניהו. וכיוון שאין דבר נורא יותר מלהיתפס בצד של נתניהו, שיילכו לעזאזל רפ"ק צ' וכל המאבק במטרידים. וזה עצוב. כי אלשיך - נוכח התנהלותו המבישה בתחום הזה - היה צריך להיות נושא למתקפה יומיומית של כל מי שמלחמה בפגיעה בנשים יקרה ללבו, או ללבה. הקדנציה שלו, ביחס לנשים, הייתה, במובן הזה, מגה פיגוע. 

קיז. צילום: יח"צ

 

אבל רוני אלשיך הוא איש חכם, חכם מכולם. הוא ידע היטב שחקירות נתניהו יהיו עבורו עיר מקלט, שגם אם הוא איננו מעורב באמת בחקירות נתניהו, כפי שהוא מנסה למכור לנו, וגם אם להחלפתו לא תהיה שום השפעה על החקירות, הנמצאות כבר מזמן בידיים של היועץ המשפטי לממשלה, ברגע שהוא יציב את עצמו ראש בראש עם ראש הממשלה, הוא יקבל חסינות. שוב לא יעסקו בהגנה שלו על מעלליו של ניצב רוני ריטמן. שוב לא יזכירו לו שגם אחרי שבג"ץ העדיף את גרסתה של רפ"ק צ' על זו של ריטמן, הוא עשה ככל יכולתו לסייע למטרידן, ועד היום לא טרח להרים, ולו טלפון אמפתי אחד, למותקפת. שוב לא ישאלו אותו איך העז לכנות את צ' בפורום סגור "עבריינית". ואם את העצה הזאת - שלפיה על כל פשעים תכסה המלחמה בנתניהו - נתן לו ליאור חורב, אז מדובר באיש נקלה, אך גאון.  
 

ואף שכל כך הרבה פעמים שמענו וקראנו וכתבנו על הפרשה הזאת, חשוב מאוד להזכיר את עיקריה, רק כדי להבין את חומרת הדברים ואת חומרת החיפוי שמקבל עכשיו אלשיך מהאופוזיציה, לרבות מחברות כנסת שעשו קריירה מסיפורים שמכרו לנו על דאגתן לנפגעות תקיפה ומוטרדות מינית. 
 

# # #
 

צ', קצינה זוטרה, סיפרה בעדותה מה עשה לה תת־ניצב רוני ריטמן, מפקד בכיר, בסיומו של אירוע יחידתי במסעדה בירושלים: "...רוני היה מאחורי, הוא קרא לי. אני הסתובבתי אליו, הוא משך לי את היד וקירב אותי אליו בכוח. הוא משך אותי בחוזקה אליו וניסה לקרב את ראשו ופיו אלי, הרחתי את האלכוהול מפיו והדפתי אותו בכוח אחורה. הרגשתי שהוא שיכור... איבד גבולות וניסה לנשק אותי ללא רצוני". 

אלשיך. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

ריטמן הכחיש את האירוע מכל וכל, אבל לימים התברר שהייתה במקום עדת ראייה. "ראינו את ראש החטיבה רוני ריטמן רץ אחרי צ'. לא שמעתי מה הוא אמר לה... הוא הגיע אליה ותפס אותה ביד... אני בהחלט זוכרת שתפס אותה בחוזקה, סובב אותה אליו, אני זוכרת קירוב של צ', אבל לא זכורה לי נשיקה ממש. זכור לי בהחלט שהיא הדפה אותו...". 

"האם רכן לעברה?", נשאלה. 

"כן", השיבה. 

“האם רוני משך את צ' אליו וקירב את פיו אליה?", נשאלה עוד. 

"כן", ענתה. 

"אני זוכרת שצ' לא נענתה לו, כלומר היא הדפה אותו. רוני התקרב אליה והיא לא נענתה... היה משהו שקרוב מאוד לאינטימי". 

עזבו לרגע את ריטמן עצמו. הוא כבר לא במשטרה, וטוב שכך. בואו נתמקד במה שהמפכ"ל היה מוכן לעשות למענו, זה שעכשיו כל הלוחמים והלוחמות בהטרדות מיניות, חברי סיעות האופוזיציה, מבכים את לכתו. אלשיך היה צריך להסביר כיצד ריטמן טוען שלא היה אירוע, שגם המותקפת וגם עדת ראייה, יחד עם עדים נוספים במעגל השני, מעידים שהיה. הוא כנראה שכח, הסביר מפכ"ל המשטרה, משום שהוא ראה באירוע הזה אירוע שלו “עשויות להיות פרשנויות לגיטימיות...". 
 

שופט בית המשפט הגבוה לצדק עוזי פוגלמן לא היה מוכן להשלים עם אמירה זו של אלשיך. "אני מתקשה לחשוב על פרשנות לגיטימית לאחיזה בידה של העותרת ולמשיכתה כלפי מי שכיהן כמפקד החטיבה שבה שירתה באותה עת, במידה שזו נאלצה להדוף אותו ממנה בכוח", כתב. 
 

אבל הפרשה לא נגמרה כך. כי צ' גם פירטה איך דיבר אליה ריטמן במהלך התקופה שבה שירתה תחתיו. "מה הייתי עושה לך, את צריכה גבר כזה וכזה"; "טוב שבאת, שבי מולי שיהיה לי משהו יפה להסתכל עליו"; "את צריכה גבר רציני שירגיע אותך". באחת הפעמים, סיפרה, שאל אותה: "אנחנו נזכה לראות אותך בביקיני?". בהזדמנות אחרת, כשאמרה לו שאינה שותה אלכוהול, השיב, לדבריה: "וואו את ממש צדיקה, את גם לא משחקת סנוקר? אני מקווה שסקס את כן עושה"; וגם "תסתובבי כדי שנראה אותך מנענעת את התחת... תרקדי שאראה אותך מזיזה את התחת".
 

לריטמן, שעליו גונן אלשיך, היה הסבר לסגנון הדיבור שלו. כן, אולי הוא אמר לה שיש לה "הופעה פרובוקטיבית, בגדים צמודים כאלה, יכול להיות שהערתי הערות סקסיסטיות, אבל אני בטוח שלא חרגתי מגבול הטעם הטוב, אפילו בין מפקד לפקודה. הכל מתוך התנהלות בריאה ונורמלית... יכול להיות שאמרתי לה שהיא נראית טוב, דפקת הופעה היום, משהו טבעי ובריא, לא משהו עם כוונות בוטות", וגם הוסיף: ”אני יכול לעתים, גם מול פקודות שאני חש בנוח לידן והן ידידות, להעיר בבדיחות הדעת הערות בעלות אופי שוביניסטי או סקסיסטי, כמו כל אדם נורמלי ובריא בנפשו או ברוחו". 

ריטמן. צילום: ברקאי וולפסון

 

ואלשיך? הוא, כאמור, לא חשב ולו לרגע שיש בזה בעיה. ומכאן, הוא לא מצא בעיה לשבת איתו בעודו נחקר בפלילים, או לצלצל למענו לראש מח"ש בעודו נחקר אצלו, בזמן שהוא אינו מחליף מילה עם המתלוננת; לא מילת חיזוק. לא מילת עידוד. לא מילת גיבוי. אבל עזבו את כל זה. מה זה משנה? בסופו של דבר, אומרות לעצמן כל הלוחמות הגדולות בתקיפה מינית באופוזיציה, רוני אלשיך מפקד על המשטרה? מפקד. הוא מנהל את החקירה נגד נתניהו? מנהל. אמירה שלנו נגדו עלולה לעשות טוב לתומכי נתניהו? עלולה. אז שאלשיך יעשה מה שבראש שלו. ומה עם צ' וההטרדות המיניות? הם שיחכו להזדמנות אחרת. עכשיו זו לא תקופה מתאימה למאבקים כאלה. 
 

# # #
 

לא שזה מפתיע. כך בדיוק התנהגו חברות הכנסת וארגוני הנשים האלה גם בסיפור של סווטלנה גורודצקי. גורודצקי, בעבר עובדת מעון ראש הממשלה, סיפרה בזמנו ל"מעריב" שמני נפתלי הטריד אותה מינית, פיזית ומילולית. היא עברה בהצלחה בדיקת פוליגרף בהקשר הזה. המשטרה, שקראה את הכתבה בעיתון, ביקשה ממנה להגיש תלונה. בסופו של יום נסגר התיק מאחר שלא נתגבשה תשתית ראייתית לביצוע עבירה. 
 

כמי שמכיר היטב את הפרשה הזאת, יכולתי להתווכח כאן עם השורה התחתונה, אבל אינני רוצה. אני מניח את כל הטענות בצד. לא סתם. לצורך הדיון שלנו, בואו נניח שהתיק הזה לא נסגר מחוסר ראיות אלא שהתברר שהסיפור מצוץ מהאצבע. שום דבר לא נכון. המתלוננת המציאה הכל ממוחה הקודח. נגיד. כאמור, רק לצורך הדיון. הרי עד שהמשטרה החליטה מה שהחליטה, עבר פרק זמן ארוך מאוד. בפרק הזמן הזה הייתה לפנינו מתלוננת שסיפרה שנפגעה מינית, מסוג המתלוננות שלימדו אותנו כל השנים שצריך להאמין להן, ש"אין להן מה להרוויח מהפרסום". "הן עוברת שבעה מדורי גיהינום", ש"אף אישה שפויה לא תתלונן על סיפור שלא היה, ביודעה מה צפוי לה".
 

נו, ומה קרה עם סווטלנה גורודצקי? היא לא סתם סיפרה מה עברה. היא גם תיארה כיצד התנהגו אליה במשטרה. איך צעק עליה אחד הקצינים שהיא שקרנית ואיים לשלוח אותה לנווה תרצה. איך באופן תמוה היחידה שנזקקה לעדותו של מני נפתלי כדי להפליל את שרה נתניהו, חקרה אותו בחדר אחר כחשוד בהטרדה מינית. מי שרק רצה, היה יכול להעניק לה כתף חמה מצד אחד, ועדיין לחשוב שהעדות של נפתלי נגד בני הזוג נתניהו נכונה, מן הצד האחר. ככה זה, לפעמים העולם מורכב, אבל זהו, שאצל חלק מאנשי האנטי־ביבי זה לא עובד ככה. הם טוטאליים. מבחינתם, אם יש מלחמה נגד נתניהו, ומני נפתלי הוא נשק חשוב במלחמה זו, וסווטלנה מתלוננת נגד מני נפתלי, הם לא יהיו איתה. הם יהיו נגדה. אז נכון, היא מתלוננת שהיא קורבן של עבירת מין, ואלף פעמים נסביר כמה חשוב להגן על נשים כמוה, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואיתרע מזלה של סווטלנה להיות היוצאת מן הכלל. וכך, שום ארגון נשים לא השמיע קול לטובתה. שום חברת כנסת מהשמאל לא שוחחה איתה. שום לוחם נגד פגיעה בנשים לא דרש לפתוח בחקירה. לשקרנית הפכו אותה, לתופרת תיקים ארורה. 

לא METOO# ולא נעליים. נפתי. צילום: פלאש 90

 

קחו את רשימת אלה שצעקו בשבוע שעבר, וצעקו בצדק, שצריך לחקור מה קרה בפרשת דייויד קיז, ונסו לבדוק אם שמעתם מישהו מהם מתבטא בעניינה של סווטלנה גורודצקי. כלום. דממה. לא METOO# ולא נעליים. 
 

# # #
 

והנה סיפור שלישי על צביעות, לא בהקשר של הטרדות מיניות, אבל בהחלט בהקשר של יחס לנשים. בשבוע שעבר פרסם רועי שרון ב"כאן 11", כתבה מרתקת שחשפה לראשונה את חיילי פלוגת חץ מגדוד 202 של הצנחנים, הפלוגה החרדית. מדובר בסיפור מלא השראה, על חרדים שמתגייסים למרות הכל והופכים ללוחמים, אבל את ההשראה נשאיר לפעם אחרת. מה ראינו פה? ראינו שכדי לגייס את החרדים, צה"ל היה מוכן להקים עבורם קונסטרוקציה של הדרת נשים בהשגחת הבד"ץ של הרמטכ"ל שליט"א. 
 

"יש לי את המש"קים שלי, ואת הפינה שלי בתוך הגדוד והמש"קיות של הגדוד יודעות לא להתקרב אלי לתוך הפלוגה", סיפר לשרון מפקד הפלוגה. 

"אז חיילים פה משרתים כבר שנה וחצי בצבא, ועוד לא ראו חיילת?", שואל אותו שרון. 
 

"אין דבר כזה", משיב המפקד, "אנחנו נמצאים בגזרות... בחטיבות גזרה... לפעמים יש... אתה יודע, מבחינת צרכים מבצעיים, שצריך עכשיו להגיע ולתקן תצפית, שרק בחורה מוסמכת, אז אנחנו יודעים גם לפני שהיא נכנסת לתוך המוצב, לצורך העניין, להגיד, להתריע ללוחמים". 

"ואז מה קורה", תוהה שרון. "ואז הלוחמים יודעים לתפוס פינה...", מסביר המ"פ. 
 

מיותר להדגיש שלחיילים החרדים הללו אין מש"קית ת"ש אלא מש"ק ת"ש, ואין להם מדריכת צניחה אלא מדריך צניחה. "איפה שאפשר", הבהיר היטב גם מפקד הגדוד היכן מקומן של החיילות במבנה הזה, "אנחנו משתדלים לייצר את המעטפת המיטבית, וכך אנחנו גם בונים את התעסוקות, וכך אנחנו משתדלים לייצר את ההקפצות. אם אין אפשרות ואין ברירה אחרת... אז אני יכול לשלוח את הפלוגה הזאת עם המגבלות הרלוונטיות... שזה אומר להשתדל שיהיה מינימום חיכוך ומינימום מפגשים, שהם בעינינו לא רצויים". 
 

או במילותיו של אחד החיילים: "פתאום אתה מבין שבתוך הטופ של צה"ל מביאים לך את המסגרת החרדית הדתית שאתה צריך, עם הכל, והיא מכסה אותך מכל הכיוונים, ואתה עדיין בטופ של צה"ל". 
 

עכשיו, עזבו את השאלה אם זה טוב או לא, כל אחד ועמדתו הלגיטימית. מה שמדהים פה הוא שצה"ל בנה יחידות שבהן נשים הן מילה גסה, והיחס אליהן הוא כמו אל צרעת. כשהן נכנסות לפלוגה,"הלוחמים יודעים לתפוס פינה". מה שלא ברור הוא איפה כל אותם לוחמי ולוחמות מגדר, שמשמיעים פרץ וצווחה כשפעם בעשר שנים חיילים מישיבת הסדר מסובבים את הראש למדריכת צניחה, או כשאחד מתוך 5,000 חיילים מהציונות הדתית יוצא החוצה בעת שירת נשים. איך הם שותקים כאן, כל אלה? ולא סתם שותקים, אלא דורשים עוד גיוס של חרדים. 
 

האם יכול להיות שהתגובות השונות נובעות פחות מהצורך להגן על הנשים ויותר מזהותו של היריב? האם יכול להיות שיש מי שהציונות הדתית היא עבורם פשוט סדין אדום בוהק יותר? סיפור מוזר, לא?