1. חלק מרכזי בדיונים שנערכו במטה הכללי לאחר צוק איתן היה שאלת המוכנות לאיום המנהרות של חמאס. סגן הרמטכ"ל כיום ואז ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ציין כי המודיעין ידע ועדכן את הדרג המדיני על קיומן של לפחות 30 מנהרות, ומפקד פיקוד הדרום סמי תורג'מן אמר כי "הכרנו את המנהרות והתכוננו לאיום הזה". מנגד, לפחות אלוף אחד העיר כי העובדה שרק ברגע האחרון אולתרו פתרונות, נקבעו תרגולות וטכניקות לחימה חדשות, מצביעה על
הפער שבין הידיעה על האיום לבין הניתוח והבנת משמעותו מבחינה מודיעינית ומבצעית.
הפער שבין הידיעה על האיום לבין הניתוח והבנת משמעותו מבחינה מודיעינית ומבצעית.
לפיקוד הבכיר לקח הרבה זמן להתרגל לעובדה שהצבא לא עמד במשימה שהוגדרה לו בנושא המנהרות. האלוף יוסי בכר, שפורש בימים אלה מצה"ל, ניפק תחקיר נוקב וביקורתי בעניין המנהרות, שיש שיגידו שהיה חמור בהרבה מדוח מבקר המדינה שפורסם מאוחר יותר באותו נושא. בכר ספג ביקורת נוקבת מגורמים במטכ"ל, אך מסקנותיו הפכו למקובלות הרבה יותר לאחר כניסתו לתפקיד של גדי איזנקוט. למעשה, התחקיר של בכר הפך אולי למשמעותי ביותר
מהמבצע האחרון, ועל פיו הופקו לקחים רבים והותאמו תוכניות עבודה.
המטכ"ל מורכב באמת ובתמים מקצינים מצוינים, אבל היכולת לקבל ביקורת היא לא מהתכונות הבולטות שלהם, לא בעבר ולא כיום. דוגמה לכך היא מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012, שהתחיל בחיסולו של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, אך ההמשך היה פחות מזהיר, בעיקר בכל הקשור בתנועות לשטחי הכינוס, בפקודות האופרטיביות ובמוכנות הכוחות לפעילות קרקעית. המבצע המוגבל, שהסתיים לבסוף לפני התמרון הקרקעי, היה אמור להדליק נורות אזהרה, אך כפי שראינו בצוק איתן זה לא קרה בפועל.
הדיון הזה רלוונטי גם כיום לנוכח המחלוקת בין המטכ"ל לבין נציב קבילות החיילים אלוף יצחק בריק לגבי כשירות הצבא, בעיקר של כוחות היבשה. צה"ל הוא אומנם גוף לומד שמנהל תחקירים רציניים, אבל בשנים האחרונות עולה השאלה אם הוא לא מתכונן בכל פעם מחדש למלחמה הקודמת. לאחר מלחמת לבנון השנייה מערכת הביטחון בנתה יכולת מפוארת של הגנה אווירית, חזרה לאמן את כוחות המילואים וטיפלה בימ"חים, ולקראת צוק איתן שופרה כשירות התמרון היבשתי, אבל בלי להפנים את משמעות איום המנהרות מול אויב הפועל מתחת לאדמה.
התוצאות המוגבלות של המבצעים האחרונים והבעיות שהתגלו בתמרון הקרקעי מטילות את חובת ההוכחה על צה"ל. הצבא מעניק לעצמו כיום ציון גבוה במוכנות לעימות הבא, גם אם יידרש ללחימה בשתי זירות במקביל, והוא יודע להציג נתונים שיתמכו בכך בשורה של קריטריונים - אימונים, כשירות מערך המילואים, ציוד לוגיסטי או מלאי תחמושת. היכולת של המתבוננים מהצד לבקר את ההערכה הזו היא מוגבלת, אך יש לזכור כי גם בעבר טען צה"ל למוכנות גבוהה, והמציאות הוכיחה את ההפך.
ייתכן שהאלוף בריק טועה בחלק מאבחנותיו, שאין לו הכלים לבחון את הדברים, שהוא חרג מהמנדט שלו, שהוא רץ מהר מדי למסקנות מרחיקות לכת. אבל דווקא רמטכ"ל כאיזנקוט, שביצע רפורמות רבות ותיקן ליקויים רבים, יכול היה לפעול אחרת ולא להגיע לעימות ישיר ומיותר. ההסתכלות צריכה להיות של שנים אחורה, ולא רק לקדנציה של הרמטכ"ל הנוכחי. גם לאחר ההודעה של איזנקוט כי מבקר הפנים של צה"ל, תא"ל אילן הררי, יבחן את מסקנותיו של בריק, העימות אינו נמצא מאחורינו. הרמיזות כי לבריק מניעים אישיים אינן תורמות לתחושת הרצינות לגבי מסקנותיה הצפויות של הבדיקה, המנוהלת על ידי מבקר הפנים של הצבא ולא על ידי מבקר חיצוני.
2. בקצב העניינים המתפתח בדרום, סביר שאת התשובות על מידת מוכנותו של הצבא נקבל בשטח. בינתיים חמאס רואה בעימותי הגדר דרך מצוינת להחליש את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. החודש האחרון, בעיקר בלילות, היה פרוע במיוחד, ואף על פי שעפיפוני התבערה זכו אצלנו לחשיפה גבוהה בהרבה, פוטנציאל הנזק המצטבר מהאירועים הנוכחיים בגדר אולי גדול יותר.
אירועי חדירה לשטח ישראל הפכו כבר כמעט לעניין של שגרה, וכמעט מדי יום יש הרוג פלסטיני בעזה. בשישי האחרון עלה מספר ההרוגים לשמונה, וככל שחולף הזמן דומה שאירוע גדול בגזרה זו הולך ומתקרב. בעימות מסוג זה, שנתפס בעולם כהתמודדות של צבא מול מפגינים, חמאס יעשה שימוש במספר נפגעים גבוה. זו משימה מורכבת, אבל גורמי ההסברה הישראלית חייבים להתעורר.
יש הסבורים כי נוכחות התקשורת בנקודות חיכוך היא היוצרת את ההסלמה בשטח, אך בפועל האירועים האחרונים מתרחשים בלילה, הרחק מהמצלמות. הפלסטינים עושים שימוש ברשתות החברתיות, ובעיקר ברשתות ערביות שמסקרות את האירועים מהצד הפלסטיני בלבד.
אצלנו, עזה הופכת בעיקר לזירת התגוששות פוליטית, שמעניקה את הפרס המלא לחמאס. שר הביטחון אביגדור ליברמן הופך תוצאה טקטית בשטח של שמונה הרוגים כביטוי פומבי לאסטרטגיה מוצלחת, ואילו שר החינוך נפתלי בנט מאשים אותו כי הוא מושך את כל הקבינט שמאלה.
נתניהו עצמו כמעט אינו מתייחס לנעשה ברצועה. לדעתו, האתגרים המרכזיים הם מול איראן וחיזבאללה, כפי שהשתקף גם מנאומו באו"ם. הדרום מבחינתו הוא הסחת דעת, ובכל זאת - על פי הפרסום של בן כספית ב"מעריב" בשבוע שעבר, שהעסיק השבוע מאוד את המטה הכללי - המועמד המועדף של ראש הממשלה לרמטכ"לות הוא דווקא מפקד פיקוד הדרום לשעבר, אייל זמיר, קצין מוערך אבל בעל ניסיון מועט כאלוף בהשוואה למועמדים האחרים. יתרה מכך, בתפקידיו האחרונים זמיר לא רכש ניסיון בחזית הצפונית, זו שמסומנת על ידי ראש הממשלה עצמו כחשובה יותר, ובצורה משמעותית, מהחזית הדרומית.