אזור התעשייה בברקן הוא עוד הוכחה לאיוולת הטמונה בדעות המקובלות בשיח הפוליטי השגרתי שלנו. ברקן הוא חלק מובהק ממפעל ההתנחלות ביו”ש, שהוקם בכוונת מכוון על ידי ראשוני המתיישבים בשומרון כדי לבסס ולחזק את ההתיישבות. וגם כדי להוכיח שהחזרה היהודית לחבלי המולדת שלנו טובה, בין היתר, לערבים.  
 

אני מכיר היטב את אזור התעשייה הזה ואת גושי היישובים היהודיים שפזורים סביבו. התרכזו כאן כל המעלות. מבחינת המפעלים עצמם לא יכול להיות יותר לב הארץ: 15 דקות נסיעה באוטוסטרדה מראש העין, קרוב כל כך למרכז גוש דן ונגיש לצירי התנועה המרכזיים. בד בבד, מבחינת היהודים והערבים כאחד נוצר כאן מצב מובהק של רווח לכול (win win). למפעלים זהו גן עדן של ידיים עובדות, כשמצוקת כוח האדם הקיימת במקומות רבים בארץ אינה מורגשת פה. 
 

היתרונות מבחינת הערבים הם אין־סופיים. הם אינם נזקקים לאישורי כניסה לתוך הקו הירוק ורבים מהם גרים ממש בסביבה. אין צורך להשכים באמצע הלילה ולכתת גלגלים למקומות רחוקים. זמינות כזאת של פרנסה במחוזות הרשות הפלסטינית המושחתת והכושלת היא חלום בהקיץ. אלפי משפחות ערביות חיות בכבוד רק בגלל המפעלים הציוניים העובדים כאן. 
 

גם המועצה האזורית שומרון והחברה לפיתוח השומרון פועלות מברקן ורואות כי טוב בחיים המשותפים האלה. המציאות מנתצת גם את מה שנחשב להשקפות המקובלות על הימין הישראלי. לא סתם הבטיח אחרי הפיגוע יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, שדו־הקיום בברקן יימשך.

זירת הפיגוע באזור התעשייה ברקן. צילום: פלאש 90זירת הפיגוע באזור התעשייה ברקן. צילום: פלאש 90

 

אף על פי שהחוק ביו”ש מאפשר, במצבים מסוימים, לשלם לערבים משכורות מופחתות, לפי החוק הירדני, זה לא נהוג במפעלי ברקן. כפי שהעידו בעלי מפעל "אלון מתכת", שבו בוצע הרצח הכפול שלשום, הפועלים הערבים שלו זוכים לשכר ולתנאים כמו היהודים, ללא אפליה. את הגישה הזאת ותוצאותיה אני מכיר ממפעלים נוספים במקום, וזו נורמה שמקרינה גם על העובדים הערבים, בני המשפחה שלהם וכל סביבתם. 
 

כך, מפעל ההתיישבות ביו”ש מרסק את הקונוונציות המחשבתיות של ימין ושמאל. דווקא בגלל ההתיישבות, בברקן, כמו בצומת גוש עציון ובכל מרכזי התעסוקה והמסחר של מתיישבי יו”ש, נבנה דו־קיום אמיתי. לא סתם החיים המשותפים בברקן נמצאים על הכוונת של הבי.די.אסניקים למיניהם.
 

קשה לומר שאי פעם אפשר יהיה למנוע באופן מוחלט מעשי טרור של יחידים כמו של המחבל אשרף נעלואה, או של המחבל מצומת גוש עציון מלפני כשבועיים. אפשר רק להוכיח שככל שיהיו יותר יהודים ביו”ש, וככל שאלו יובילו יותר פרויקטים כמו אזור התעשייה של ברקן, כן תדעך העוינות. יהיו יותר סיבות לחברה הערבית לנכש את העשבים הרצחניים שצומחים בתוכה. אבל אין בכך די. 
 

כל עוד קיימת בשטח ישות המחנכת את ילדי הגן ובתי הספר הפלסטיניים שאנחנו צאצאי הקופים והחזירים ואין לנו זכות לחיות בברקן ובתל אביב, הטרור ימשיך ויתעצם, ימשיך ויכה. המערכת הפוליטית והביטחונית הישראלית מבינה שצריך לתת לערבים תמריצים לחיות איתנו ולא להחיל עונשים קולקטיביים מטופשים. אבל, משום מה, היא ממשיכה לטפח את מבוע ההסתה שמדליק אש תמיד של טרור נגד עצם הקיום שלנו – הרשות הפלסטינית. מי שרוצה להשלים את פרויקט הדו־קיום של ברקן חייב באותה נשימה לשים קץ למי שחותר תחתיו באופן רצחני ומתמיד.