1. זה הולך להיות פיצוץ אטומי: הרשות הפלסטינית, בשם "מדינת פלסטין", חתמה על טיוטת הסכם עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), המאפשר לפקחי סבא"א לבקר בשטחי הרשות ולבדוק את רמת הבטיחות של חומרים רדיואקטיביים וחומרים גרעיניים בקיעים כמו אורניום, המיועדים לצורכי שלום.



ההסכם, שנחתם ב־23 בפברואר 2018 והובא במרץ לידיעת מועצת הנגידים של הארגון בווינה, מוגדר "מוגבל" ולכן לא הופץ על ידי סבא"א ברבים. מועצת הנגידים הסמיכה את מזכ"ל סבא"א יוקיה אמנו לנהל מו"מ עם נציגי פלסטין על מימוש ההסכם. דבר קיומה של טיוטת ההסכם מתפרסם כאן לראשונה.



סעיף 2 של טיוטת ההסכם קובע כי "לסוכנות תהיה הזכות והחובה להבטיח שאמצעי בטיחות ימומשו בהתאם להסכם זה, על כל מקור או חומר בקיע מיוחד, בכל הפעילות הגרעינית לשלום, בתוך שטחה של פלסטין, שמצוי תחת שיפוטה או שמתבצעת תחת שליטתה בכל מקום, למטרה הבלעדית של אימות, שחומר כזה לא מוסט לנשק גרעיני או למתקנים גרעיניים אחרים בני פיצוץ".



תפקידה של סבא"א הוא לפקח על כל החומרים האלה, גם אם הם לצרכים אזרחיים. בלשון הרשמית של סבא"א, הסכם מסוג זה מוגדר "הסכם בטיחות" (Safeguards Agreement). להסכם יש גם נספח הקרוי "פרוטוקול נוסף" (או נלווה), שמאפשר לסבא"א לקיים פיקוח חודרני אף יותר.



החתימה על הסכם הבטיחות היא וולונטרית. לסבא"א, סוכנות או"ם שהוקמה ב־1957, אין יכולת לכפות את מרותה על מדינות שאינן חתומות מולה על הסכמים כאלה, והם מתאפשרים רק מכוח החברות באמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT). מדינה שחתומה על האמנה מתחייבת שלא לפתח, לייצר, לאחסן ולהפיץ נשק גרעיני. בנוסף חותמות המדינות גם על הסכם בטיחות עם סבא"א, הגוף הרשמי שאמור לפקח ולבדוק שהן אכן מקפידות על כיבוד האמנה.



מכוח הסכמי הבטיחות, יש לסבא"א הזכות והחובה לבקר בכל אתר שתרצה, לאחר שמסרה על כך הודעה מראש. עם זאת, פקחי סבא"א אינם יכולים לבקר באתרים שהמדינה הנוגעת בדבר הכריזה עליהם כצבאיים. זו הסיבה לכך שפקחי סבא"א לא יכלו לבקר בחלק מהאתרים של איראן שנחשדו כי התקיימה בהן פעילות למטרת פיתוח נשק גרעיני, או באתר בדיר א־זור, שבו בנתה סוריה כור גרעיני, לאחר שזה הופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי.



פרט לחמש מדינות, כל מדינות העולם חתומות על אמנת ה־NPT. שלוש מתוך החמש - ישראל, פקיסטן והודו - מעולם לא הצטרפו לאמנה. קוריאה הצפונית פרשה ממנה ב־2003, ודרום סודן שהוקמה ב־2011 עדיין לא הצטרפה אליה. הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית מודות כי יש להן נשק גרעיני, ערכו ניסויים גרעיניים והצהירו על כך.



ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאינה מאשרת אך גם לא מכחישה כי ברשותה נשק גרעיני. המדיניות מוכרת בשם "עמימות גרעינית", אף שכל העולם מעריך בוודאות מוחלטת כי בידי ישראל נשק כזה. לפי פרסומים אחרונים של מכוני מחקר שונים בעולם, בידי ישראל כ־80 פצצות גרעין מתקדמות ביותר, מכל הסוגים, המבוססות על אורניום ופלוטוניום, ואף פצצות מימן.



עם זאת, אף שהן אינן חתומות על האמנה, ישראל (באמצעות הוועדה לאנרגיה אטומית - וא"א), הודו ופקיסטן חתמו על הסכמי בטיחות עם סבא"א. אלה הם הסכמים מוגבלים שמכסים רק חלק משטחן, ושלוש המדינות אינן מאפשרות לפקחי סבא"א לבקר במקומות שאינם רצויים להן. במקרה של ישראל מדובר בכור הגרעיני בדימונה.



עם זאת, וא"א קיבלה על עצמה את כל עקרונות הבטיחות של סבא"א לאבטחת הכור בדימונה. לעומת זאת, פקחי סבא"א מפקחים על הפעילות הגרעינית בכור המחקר הקטן בשורק, וזאת משום שישראל קיבלה אותו ב־1960 מארה"ב, ואחד התנאים לאספקתו היה כרוך בהתחייבות של וא"א שתאפשר לפקחי סבא"א לבקר בו. לפני כעשור נאלצה ישראל להחזיר לארה"ב את האורניום המועשר ברמה של 93% (דרגה המספיקה לייצור חומר בקיע לנשק גרעיני). מאז למעשה הכור בשורק מופעל אחת לזמן מה, כמו מכונית ישנה שחונה בחצר ומתניעים אותה כדי שהמנוע לא יחליד לחלוטין.




לרשות הפלסטינית אין כמובן כורים גרעיניים, אין לה יכולת לפתח נשק גרעיני, ואין לה גם כוונות כאלה. מה עוד שמערכת הביטחון של ישראל מפקחת בשבע עיניים ומונעת הכנסת חומרים מסוכנים, שיכול להיות להם שימוש כפול, למטרות אזרחיות וצבאיות. אבל בגדה וגם בעזה יש בתי חולים ואוניברסיטאות עם מחלקות לפיזיקה וכימיה, שבהן יש ציוד רפואי וציוד מחקרי הכולל רכיבים של חומרים גרעיניים. גם בחקלאות ובתעשייה נעשה שימוש בחומרים גרעיניים. פלסטין, אף שאינה מדינה, חתמה ב־2015 על אמנת ה־NPT, והשנה כאמור חתמה על הסכם הבטיחות עם סבא"א, שמיועד למדינות שיש להן כמויות קטנות של חומרים גרעיניים.

מעבר לסוגיות המקצועיות, יש במהלכיה של הרשות מול סבא"א אמירה מדינית. זהו חלק מהמאמצים שלה בהנהגת אבו מאזן להצטרף לכמה שיותר ארגונים בינלאומיים בכלל ושל האו"ם בפרט, ולזכות בסופו של דבר להכרה כמדינה.

המהלך הזה מאתגר את ישראל, את סבא"א ואולי גם את ארה"ב. מדינה, על פי הגדרתה, אחראית לכל החומרים והפעילות הגרעינית בשטחה. איך תתייחס סבא"א לשטחי המדינה הפלסטינית וגבולותיה, וכיצד תגדיר אותם? לפי הסכמי אוסלו, על אזוריABC שלהם? זה לא ברור גם מתגובת דובר סבא"א המופיעה בסוף כתבה זו. יתר על כן, מדינה החתומה על הסכמי בטיחות עם סבא"א צריכה להקים בתחומה גוף מפקח משל עצמה. האם הרשות הפלסטינית תקים ועדה לאנרגיה אטומית?

גם הדילמה של ישראל לא פשוטה. האם תנסה למנוע מפקחי סבא"א, כשיבקשו זאת, לבקר בשטחי הרשות ובמתקנים שיש בהם חומרים רדיואקטיביים? ומה באשר לארה"ב? כיצד ינהג ממשל טראמפ, שמעניש כמעט כל סוכנות של האו"ם (המועצה לזכויות אדם, אונסק"ו, אונר"א) שמנהלת מדיניות שנתפסת בעיני וושינגטון כאנטי־ישראלית?

דובר סבא"א מסר בתגובה לפניית "מעריב": "בעקבות הצטרפותה ל־NPT בפברואר 2015, יידעה פלסטין את מזכירות סבא"א כי היא מעוניינת לחתום עמה על הסכם בטיחות ובכך למלא את מחויבותה ל־NPT. לאור בקשה זו, טיוטת הסכם בטיחות הוכנה עבור פלסטין והוגשה למועצת הנגידים. במרץ 2018 הורתה מועצת הנגידים למנכ"ל סבא"א לנהל ולבסוף לממש את ההסכם. ההסכם טרם נכנס לתוקף. הגשת הטיוטה למועצת הנגידים או מימושה אינן מרמזות בשום פנים ואופן על הבעת עמדה לגבי המעמד המשפטי של אף מדינה או שטח או של סמכויותיה או תיחום גבולותיה".

ממשרד ראש הממשלה, האחראי על הוועדה לאנרגיה אטומית, נמסר בתגובה לפניית "מעריב" כי הם אינם מעוניינים להתייחס לנושא. פניות לקבלת תגובת הרשות הפלסטינית לא נענו.

קדאפי. חברה מרמאללה סיפקה לו רכיבים בסיסיים עבור כבלים לתוכנית הגרעין. צילום: רויטרס


2. הנה עוד פיסת מידע הקשורה לסבא"א, לרשות הפלסטינית ולנשק גרעיני, שמתפרסמת כאן לראשונה.

ב־2004 הופתע המודיעין הישראלי לגלות על הסכם משולש שהתגבש בין ארה"ב, בריטניה ולוב. האחרונה, בראשות מועמר קדאפי, הודתה כי פעלה במשך שנים לפיתוח נשק גרעיני, אך החליטה לפרק את תוכניתה. לוב העבירה לארגוני הביון של שתי המעצמות עשרות אלפי מסמכים, מהם התברר כי מי שמכר לה את הידע, את הציוד ואת החומרים לתוכנית הגרעין היה ד"ר עבדול קאדר חאן, "אבי פצצת הגרעין" של פקיסטן.

שיתוף הפעולה של לוב הכניס את סבא"א לתמונה, ובשיתוף ה־CIA וה־MI6 הבריטי נחשפה רשת ההברחות של חאן. החקירות פתחו תיבת פנדורה שהביאה לגילויים מרעישים גם על תוכנית הגרעין של איראן, שרכשה את הידע לבניית הסרכזות להעשרת אורניום מחאן ואנשיו. הרשת, שנפרשה ברחבי העולם מדובאי, דרך מלזיה לשווייץ, סיפקה ללוב ולאיראן את כל מה שהיה דרוש להן בציוד ובחומרים. התוצאה הייתה הטלת סנקציות בינלאומיות ואחר כך סנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם על משטר האייתוללות, שאילץ את טהרן לחתום ב־2015 על הסכם הגרעין עם שש המעצמות. הסכם שלאחרונה פרש ממנו ממשל טראמפ.

החקירות של סבא"א ושל שירותי ביון מערביים, בהם המוסד ואמ"ן, קילפו את רשת ההברחות של חאן. כך התברר לסבא"א כי חברה מרמאללה הייתה קבלנית משנה שסיפקה רכיבים בסיסיים עבור חברה מלוב שייצרה כבלים לתוכנית הגרעין. מעורבותה של החברה הפלסטינית הייתה כל כך שולית, שסבא"א החליטה שאין טעם לפרסמה. גם למודיעין הישראלי ולשאר הרשויות שעוקבות אחר הנעשה בגדה לא היה ידוע על כך. אפשר להניח שגם לחברה לא היה מושג למה ישמשו המוצרים שהיא ייצרה. ולכן אין בדברים האלה כדי להקיש על כוונות זדון ברשות, אלא רק להביא את העובדות לידיעת הציבור.