היא הגיעה ליום הלימודים הראשון באוניברסיטה, והלכה במדרגות הגרנוליט, בין הדשא למפגעי הפיסול המודרני. היא קיוותה שמאמצי הביגוד הצליחו, וכי עכשיו כל האוניברסיטה מסתכלת בה, ואיש לא מנחש שהיא סטודנטית פעם ראשונה. האפידרמיס שלה היה מקועקע בכתף. הסטודנטית הטרייה ניסתה להיראות עסוקה מאוד, למרות שכבר לפני היום הראשון באוניברסיטה הבטיחה לעצמה שלא תלך בשבילים מביטה בטלפון. זה מעיד על שטחיות. היא פסעה קדימה, לקראת השעה הראשונה שלה בכיתה הראשונה, מזכירה לעצמה שהכי טוב ליצור רושם שהיא הולכת לאיזה מקום שהיא יודעת איפה הוא, למרות שאין לה מושג איך מתמצאים בשבילים פה, ולאיזה כיוון יוצאים מרחבת הכניסה.

היא וסטודנטים אחרים, גם בשנה שנייה ושלישית ומעלה, מתחילים שנת לימודים אקדמיים נוספת. כולם מקווים שבסופו של מסלול הלימודים יציעו להם עבודה במקצועם. חוץ מהסטודנטים למחשבים, שאיתם כבר סגרו משרה עוד לפני שסיימו את ההרשמה ללימודים.

האוניברסיטאות הישראליות קולטות מאות אלפי סטודנטים ומעשירות אותם בידע. האם הן גם גורמות להם להיות אזרחים טובים יותר, בני אדם טובים יותר? או האם האווירה באוניברסיטאות מכוונת ליצירת טיפוס מוטה לצד פוליטי מסוים, ואפילו הסטודנטית ביומה הראשון מבינה מהו? האם הסטודנטים יודעים, למשל, שוועד ראשי האוניברסיטאות, ור”ה, מבצע בשם האוניברסיטאות שלהם חרם על סטודנטים ישראלים אחרים ועל אוניברסיטה אחרת? ור”ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, לא מוכן לקבל את אוניברסיטת אריאל.

שר המדע אופיר אקוניס כואב זאת. הוא מואשם על ידי ראשי האוניברסיטאות בפוליטיזציה של המערכת האקדמית, כיוון שהוא סירב למינוי של פרופ’ יעל אמיתי לוועדה ישראלית־גרמנית. פרופ’ אמיתי חתמה ב־2002 על עצומה הקוראת לחיילי צה”ל לסרב לשרת בשטחי ארץ ישראל שמעבר לקו הירוק הדהוי. אקוניס מוכן להסתפק במכתב שבו היא מודיעה שהיא מסירה את חתימתה מהעצומה. היא לא מוכנה. ועד ראשי האוניברסיטאות מתעקש על השארתה בוועדה, וגם תובע את אקוניס בבג”ץ. הדיון בבג”ץ יתקיים בחודש הבא.

הבלוגר יהודה בלו פרסם בבלוג שלו את רשימת הפרופסורים שחתמו על העצומה. הוא אומר: "אני סבור שיש להעניש בדרך כלשהי את הפרופסורים תומכי הסרבנים בשטחים. במיוחד אני מתקומם על כך שכסטודנט לשעבר, היה עלי לצאת מגדרי כדי לעמוד במטלות הקורסים השונים בשובי משירות המילואים, ואילו את הסרבנים פוטרים מכל מחויבויותיהם האקדמיות. מדובר אם כן לא רק בתמיכה בסירוב פקודה, אלא בחציית קווים של עקרונות יסוד באקדמיה, כאשר לסרבני השטחים מובטחים פרסים בדמות הקלות בבחינות ובדחיית הגשת עבודות, ואילו את חיילי המילואים מענישים על לא עוול בכפם, גם אם הם משרתים באצבע הגליל ומגנים על צפון המולדת". בין התגובות לדבריו אלה הוא מצטט גם: “אדם שהציע להדביק אותי לכנף של מעבורת חלל בשובה לכדור הארץ, כדי שהחום הנגרם מן החיכוך בכניסה לאטמוספרה לא ישאיר ממני שריד וזכר".

הטענה של ראשי האוניברסיטאות שאופיר אקוניס מערבב פוליטיקה ואקדמיה – היא מוזרה, כאשר החתימה של הפרופסורים על העצומה הקוראת להפרת החוק ועידוד לסרבנים היא חתימה בשם אוניברסיטאות. כל חותם מופיע ברשימה תחת שם האוניברסיטה שלו. מוצהר בה: “אנו, חברי סגל האוניברסיטאות, מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים והמרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים... אנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים”. הרשימה מכילה גם מכללות. יש בה מאוניברסיטת תל־אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן־גוריון, חיפה, הטכניון ועד מכללת רמת גן. לתוך אווירה כזו צועדת הסטודנטית שלנו (וכל סטודנט) החל מהיום הראשון במערכת האקדמית.

"מי שעושה פוליטיזציה זה הם", טען בפניי השר אקוניס, ושאל מדוע הם לא מקבלים את אוניברסיטת אריאל למרות שהמל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) וגם ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב אקדמי) קיבלו אותם.

ניסיתי לדבר עם פרופ' יוסף קלפטר, נשיא אוניברסיטת תל אביב ויו"ר ור"ה, על החרם שהם מטילים על אוניברסיטת אריאל. הוא לא ענה לטלפון. שלחתי הודעת וואטסאפ ובה ביקשתי לשוחח שיחה קצרה לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית.

הוא ענה באדיבותו: "לצערי, בשל לוח זמנים צפוף מאוד לא יסתייע בידי".

עניתי: "תודה, ובהצלחה".

אחרי מחשבה, שלחתי גם את ההודעה הזו: "הרשה לי רק שאלה אחת: האם נכון שוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לא מוכן לקבל את אוניברסיטת אריאל כחברה בוור"ה? והאם אין זו פגיעה בסטודנטים ואנשי סגל רבים באוניברסיטאות, שמעשה כזה נוגד את עמדתם המוסרית והאנושית?". השאלה נשארה ללא מענה. שני סימני הווי שלה נותרו אפורים.