שר הביטחון אביגדור ליברמן התייצב אתמול באוגדת עזה כדי להעביר מסר ברור: הגיע הזמן להנחית מכה חזקה על חמאס. השר רומז לפעולות שיגבו מחיר כבד מחמאס, גם במחיר של מערכה ברצועה. בד בבד רמז ליברמן לקיומו של עימות בינו לבין שרי הקבינט, שלדבריו מונעים את הוצאת התוכניות ההתקפיות אל הפועל.
משתמע מכך שהקבינט כובל את ידי מערכת הביטחון ומונע ממנה להגיב באופן קשה נגד בכירי חמאס. בינתיים, בכירי חמאס, אם עקבו אחר האיומים של ליברמן, נוטים אולי לחשוב שבישראל התנהלו דיונים והתקבלו החלטות שמקרבים את המבצע בדרום, ביוזמת ישראל. בפועל, התמונה שמתבררת אחרי שיחות רבות עם גורמים הבקיאים בעניין, היא שלמרות הדיונים שמתנהלים, אין החלטות חדשות - ולבטח לא מדיניות חדשה בכל הקשור לתגובת צה"ל אל המתרחש ברצועה.
אחד הגורמים אף אמר שלמעשה ליברמן הכריז על מבצע שעומד בפתח במעמד צד אחד. יתרה מזאת, הוא גם אינו מייצג את עמדת הצבא - ניגוד גמור לעמדתו. לפי אותו גורם, השיקול שמנחה את ליברמן הוא פוליטי בלבד, ללא מחשבה ביטחונית על כך שעצם הוצאת עמדתו לתקשורת כשר ביטחון עלולה להשפיע על השטח.
המחלוקת של ליברמן, לפי הגורמים, היא קודם כל עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינו מעוניין במלחמה בעזה, ולא עם שרי הקבינט. נכון שרוב השרים עומדים לימינו של ראש הממשלה בוויכוח, אולם באופן מסורתי, כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון מגיעים מאוחדים לדיונים בקבינט וכך גם עולים הנושאים לדיון, מעטים המקרים שבהם ראש הממשלה לא יצליח להשפיע על עמדת שרי הקבינט.
ליברמן יודע היטב שבמצב העניינים הזה, במיוחד כאשר הצבא דבק בעמדתו נגד כניסה למלחמה בעזה, אין היתכנות שראש הממשלה ישנה את הכיוון. לכן האמירות של ליברמן הן הכרזה פוליטית בלבד, שאינה משקפת את מה שמתנהל בקבינט.
בעיקרון, אין פסול בוויכוח בתוך הקבינט בין שר ביטחון לבין הצבא, ואף צריך לעודד אותו. הבעיה היא שבמקרה זה לא באמת מתנהל דיון מעמיק בנושאים המדוברים, ולכן הוצאת הוויכוח לתקשורת או אמירות של שר הביטחון הרומזות על פעולה מתקרבת של ישראל – מבלי שהתקבלה החלטה כזו בפועל - הן מסוכנות.
הדיון שהתפתח באחרונה נע לכאורה בין קטבים של שחור ולבן – בין מדיניות הכלה של אירועי החדירה והפרות הסדר על הגדר וטרור האש לבין מבצע צבאי כנגד חמאס. אלא שבפועל, בסמכות שר הביטחון להנחות את הצבא לבצע מגוון של פעולות צבאיות טקטיות שאינן דורשות את אישור הקבינט או ראש הממשלה. למרות זאת, ועל אף ההצהרות הלוחמניות של ליברמן, בחודש האחרון זה לא קרה, וזה מחזיר אותנו שוב לשאלה: מהו הגורם שקיצר שוב לשר הביטחון את הפתיל המפורסם, ושהוביל אותו לדרוש מעל כל במה להנחית מכה קשה על חמאס? פוליטיקה כבר אמרנו?