החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להטיל סנקציות על איראן מעידה על נחישות הממשל בוושינגטון להגביר את הלחץ על טהרן. המועד להחלטה הוכתב על ידי הצורך לפעול על פי הנחיות הקונגרס ואין לה שום קשר לבחירות האמצע שנערכות היום בארה"ב. ספק אם תהיה להחלטה השפעה על תוצאותיהן, משום שמערכת הבחירות נסבה בעקר על ענייני פנים, אך היא יכולה בהחלט לסייע לנשיא ותומכיו משום שהיא גם מעידה שלעתים יש עקביות במדיניות שלו ויש מאחוריה היגיון.
 

הסנקציות מקיפות את תחומי הגז, האנרגיה, הספנות והביטוח, אבל הן עדיין לא מלאות וגם מחריגות שמונה מדינות: סין, הודו, קוריאה הדרומית, איטליה, יוון, יפן, טורקיה וטייוואן. ההחרגה נועדה לאפשר למדינות אלה, שאיראן היא מקור אספקה מרכזי שלהן, למצוא מקורות חלופיים - וגם כדי שלא לגרום לעלייה דרמטית במחירי הנפט בעולם. מה גם שבגלל רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חשקוג'י, יחסי וושינגטון־ריאד אינם כתמול שלשום וקשה יותר לארה"ב לסמוך על סעודיה שתיחלץ לעזרתה כפי שעשתה בעבר ושתגדיל את התפוקה, אם ייווצר מחסור בנפט, כדי שמחיריו לא ירקיעו שחקים.
 

אבל למעט סין והודו, שספק אם יצייתו בעתיד לסנקציות של ארה"ב, שאר המדינות כבר החלו לצמצם את רכישותיהן מאיראן, שתפוקת הנפט שלה ירדה בכמיליון חביות ליום. זו מכה קשה נוספת למשטר. ועדיין אין זה הסוף: בתוכנית של הממשל האמריקאי גם לנתק את איראן מסוויפט – מערך הבנקאות העולמי, ואם אירופה תסרב, הזהיר מזכיר המדינה מייק פומפאו כי ארצו תפתח מערכת משלה.

 הפגנות נגד המשטר באיראן. צילום: רויטרס הפגנות נגד המשטר באיראן. צילום: רויטרס

 

כל הצעדים האלה מלחיצים את המשטר האיראני, וכאשר נלחצים - עושים טעויות. רק כך אפשר להסביר את הפעילות הרבה של המודיעין האיראני נגד מתנגדי המשטר על אדמת אירופה. פעילות כזאת עומדת בניגוד להיגיון ולאינטרס של המשטר בטהרן - שלא להרגיז את אירופה, ולתקוע טריז בינה לבין וושינגטון.

מתכנני ההתנקשויות האיראנים נחשפו, לרוב בזכות מידע שהעביר המוסד הישראלי, והתוצאה היא של כעס אירופי, אפילו בדנמרק, וצעדי עונשין דיפלומטיים נגד איראן. בשלב הראשון לא צפויה תגובה דרמטית כמו פרישה מהסכם הגרעין וחידוש תוכנית הגרעין הצבאית, אבל ספק אם איראן תיכנע ותפסיק את תמיכתה בטרור ואת מעורבותה במלחמות במזרח התיכון.