אור בקצה המנהרה למדינת ישראל: ניצחון הדמוקרטים בבית הנבחרים הציב שלושה דמוקרטים בראשות ועדות החוץ, הביטחון והמודיעין. דונלד טראמפ צולע הוא חיסול הגיבוי הטוטאלי שארה"ב מעניקה לכל גחמה מטורפת של ממשלת נתניהו, והמטרה העיקרית של קואליציית השפויים (בעולם כולו) היא להחזיר לזירה האמריקאית את מערכת האיזונים והבלמים שטראמפ ושות' מחבלים בה. התוצאה אמורה להיות ערעור מתמשך על מדיניות טראמפ בנוגע לישראל, סעודיה ואיראן. בשנות ה־60 שאלו פעם את ראש הממשלה לוי אשכול אם הוא מודאג מהבצורת ששררה כאן. אני אהיה מודאג יותר, השיב
אשכול, אם תהיה בצורת בארה"ב. בפרפרזה, אין ספק שבנימין נתניהו ושות' חששו וחוששים יותר מהבחירות בארה"ב מאשר מאלה בישראל. 


הסיפור האמיתי בניצחון הדמוקרטים בבית הנבחרים הוא סחיטה: היכולת שלהם ללחוץ על טראמפ לטובת מטרות מסוימות תמורת הסרת הלחץ על תהליכי הדחתו, ולא ברור עד כמה ישראל תהיה חלק מהדילים. מובן שמובטחת כיום המשך חקירתו של התובע המיוחד רוברט מולר, ועדיין יש לדמוקרטים עולם שלם כדי לכרסם בתדמיתו (החזרי המס שלו, מעלליו המיניים וכו'), בסיוע תקשורת צמאה לדמו של האיש שמנסה להחריב את הדמוקרטיה האמריקאית. 


איתות מבשר רעה נוסף לממשלת נתניהו: אילהאן עומאר, רשידה טאליב ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז (שנבחרה לקונגרס) יובילו נגדו מאבק ללא פשרה בנושא הפלסטיני. שלוש אלה הן עתידה של המפלגה הדמוקרטית באיגום קולות המיעוטים בבחירות 2020 לנשיאות, משום שהדמוגרפיה של עליית אוכלוסיית המיעוטים פועלת לטובת הדמוקרטים. 


לכן יש צורך להסביר, כבר עכשיו, ליהודים שמסרבים בעקשנות לראות נכוחה את המציאות, מהן ההשלכות העתידיות של הבחירות בארה"ב. אלה הם אותם מכחישי מציאות שסירבו להכיר בה כאשר הסתערה עלינו בסיני, בגוש קטיף, בלבנון, בסוריה ובירדן, ומסתערת עלינו מדי יום בעזה, בגדה ובחזית הצפון. זו המציאות שמכניעה אותנו רק אחרי שחטפנו מכות וחפרנו קברים. והמציאות ביחסי ישראל־ארה"ב כיום היא שהמפלגה הדמוקרטית, כמעט כאיש אחד, מתעבת את נתניהו שחבר לרפובליקנים ולטראמפ במאבקם המלוכלך נגד אובמה. עד כדי כך מחלחל שם התיעוב לנתניהו, שכמה מועמדים דמוקרטיים מדברים בגלוי על מניעת הסיוע הצבאי לישראל, והם לא היו מעיזים לעשות זאת אם הדמוקרטים כמפלגה וכמוסדות היו מתנערים מהם. 


אותה רשידה טאליב, פלסטינית־אמריקאית דמוקרטית מדטרויט שנבחרה לקונגרס, אמרה ל"ניו יורק טיימס" שהיא תתנגד לסיוע לישראל, "אף מדינה לא אמורה לזכות בסיוע מארה"ב כאשר היא מנהלת משטר כה לא צודק". ואותה אלכסנדריה אוקסיו־קורטז גינתה את "הכיבוש של הפלסטינים", ואפילו הרפובליקנית לסלי קוקבורן, שרצה למושב בווירג'יניה וכתבה ספר על יחסי ישראל־ארה"ב, סבורה שצריך "לבחון מחדש את הסיוע לישראל". זה כמובן לא יקרה מחר, אבל השאלה היא האם הישראלי מכחיש המציאות מבין במה מדובר. 


המסית האמיתי 

החלק המחליא ביחסי נתניהו־טראמפ הוא אחריותו של הנשיא לאירועים האנטישמיים שרודפים זה את זה, כאילו באה איזו רוח סערה רעה וחשפה את פרצופם האמיתי של תומכי טראמפ. נתניהו, שרוכב על הסוס האנטישמי מאז החל את דרכו הפוליטית, רואה בכל התנגדות לכיבוש אנטישמיות (וטרור), והוא תומך עיוור בטראמפ - מחולל מהומות הגזע והאנטישמיות הגדול בארה"ב. "אין קשר בין הירי בבית הכנסת בפיטסבורג להתנהלותו של טראמפ", מיהר רון דרמר, שגריר נתניהו בוושינגטון, יחד עם מקהלת הימין כולה, לנסות להעלים את המציאות. 


ב־2017 פרסמה הליגה נגד השמצה בארה"ב את נתוני האנטישמיות מאז נכנס טראמפ לבית הלבן. ב־2017 חל זינוק של 57% במספר התקיפות האנטישמיות לעומת 2016. 163 איומים על הטמנת פצצות התקבלו במוסדות יהודיים. חל זינוק של לא פחות מ־250% בפעילות גזענית של גורמי "עליונות לבנה" בקמפוסים בארה"ב, ועלייה של 86% במספר מעשי הוונדליזם. הטבח בפיטסבורג היה אירוע מזוויע ומכונן, מה שלא הפריע לטראמפ להמשיך להסית נגד המיעוטים באשר הם מיעוטים. כאשר הגיע טראמפ לביקור ניחום אבלים והזדהות, הוא זכה לקבלת פנים מן הסוג שזכה לה צחי הנגבי בכיכר רבין לפני שבוע (מבחינת הנגבי, אגב, זה היה אחלה תרגיל במאבקי הפריימריז בליכוד) - גם מיהודים שמחו על ביקורו של מי שבעיניהם אחראי לאווירה שגרמה לטבח.  


בארה"ב עצמה לא מתביישים להשוות את הפאשיזם הטראמפי לנאציזם, ויש לא מעטים שהולכים עד ההשוואה להיטלר ("דיילי ניוז" בשער: "טראמפ הוא היטלר"). קשה להבין או להאמין, אבל עד רגע תפיסת היורה בפיטסבורג היו לא מעט עיתונאי ימין שטענו שמדובר בקונספירציה של הדמוקרטים. רק אחרי שהסתבר שמדובר באוהד קנאי של טראמפ השתנה הטון: מדובר ב"איש בודד וחולה" הוא צייץ, וזה רק עניין של זמן עד שהיורה יגיע למדרגת גיבור תנועות הימין הקיצוני בדומה ליגאל עמיר. 


ב"ישראל היום" מצאו את המסית האמיתי בירי: "כשמאשימים מישהו באחריות לפשע שנאה (טראמפ לא ירה, אבל יצר אווירה) בעברית קוראים לזה הסתה", כתב העורך הראשי. האמריקנולוג של "ישראל היום", אחד פרופ' בן צבי, "מסביר" כי "באשר לשניים, רוברט באוורס וסזאר סיוק, הרוצח בבית הכנסת ושולח צינורות הנפץ, אין שום עדות שעשויה להוכיח זיקה כלשהי בין האווירה הנוכחית הרוויה מתח לבין הפעולות הנפשעות שביצעו. נהפוך הוא... באוורס הגדיר עצמו כיריב מובהק של הנשיא שלטענתו היה גלובליסט שהתחפש ללאומן" (בחיי, כך כתב בן צבי). 


הסממן הבולט ביותר בקמפיין של טראמפ הוא הצגתו של ג'ורג' סורוס כיהודי מחריב החברה האמריקאית. "הרבה אנשים אומרים", אמר טראמפ, "שסורוס עומד מאחורי כל העניין של שיגור צינורות הנפץ"... ולכן הוא "לא יופתע" אם זה יתברר כנכון. הקהל הריע "סורוס לכלא". טראמפ גם האשים את סורוס (ואת נגידת הבנק היהודייה ג'נט ילן) בקשירת קשר נגד ארה"ב במימון ההפגנות נגד מינוי ברט קבאנו כשופט העליון, וזכה לגיבוי מהשגריר רון דרמר: "ההתקפה נגד סורוס איננה בהכרח אנטישמית". 
 

מי שהתפלל לזכייה כפולה של הדמוקרטים התפלל שנתניהו גם יגורש מן העיר (וושינגטון) וגם יאכל דגים מסריחים (תוכנית שלום שלא יוכל לבלוע אותה). זה לא קרה הפעם. להתראות בבחירות לבית הלבן ב־2020.

tguvot@maariv.co.il