אם החשדות בפרשת הצוללות יתבררו כנכונים, כולנו נפסיד מכך

הרווח של מיקי גנור, המתווך בעסקת הצוללות, שכרגע נמצא במעמד של עד מדינה, עמד כנראה להיות כ־40 מיליון שקל (כ־10 מיליון יורו). כך לפי מקורות בגרמניה. זו עובדה גלויה כמעט יחידה בכל הפרשה הזו (וגם עובדה זו מעורפלת - 10 מיליון למעלה או למטה). לפי חישוב אחר, אם יודעים שעלות העסקה היא 1.4 מליארד שקל והמתווך מקבל 5%, מדובר בעמלה של 70 מיליון שקל.

סכום הכסף הזה הכריח את הצוללות לצוף אל פני המים ולהסתנוור מאור השמש. נכון שאור השמש נחשב כמרפא הגדול ביותר של נגע השחיתות, אבל יש לי עצב גדול מול החשדות המתפרסמים. אם נכון, ולו חלק מהם, כולנו מפסידים מכך. צריך לומר שהרבה האשמות הושמעו בפרשה הזו כעובדות, והרבה מהעובדות לכאורה האלה הוכחשו על ידי האנשים הנוגעים בהן. התקווה שלי היא שבדיקות הפרקליטות יקבעו שהכל כשר, ואם אין ברירה, יוכיח זאת התהליך המשפטי בבית המשפט. זה טוב יותר לכולנו. 

עם זאת, דבר אחד נשמע לא ראוי מן ההתחלה. העובדה שקניית הנשק התת־ימי העוצמתי והיקר הזה עוברת דרך מתווך שגוזר 5% מסכום העסקה הזו לכיסו. מדובר בסכומים לא נתפסים. זאת אומרת שמה שלא בסדר בפרשת הצוללות הוא מה שחוקי בה. 

רבים בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית עסוקים בשאלה האם נתניהו ידע או האם הוא לא ידע על שחיתויות ושוחד בפרשת הצוללות, מה שגרוע לא פחות. זה כמובן חשוב מאוד מבחינה פוליטית. נתניהו כרגע לא מואשם. אם יתברר שהוא אשם בשאיבת חלק מזרם הכסף הזה בדליים והעברתו לכיסו, כל ההישגים הגדולים שלו למען ישראל עלולים להחוויר וישראל תיגרר לתוהו ובוהו פוליטי דווקא בתקופה שבה אנחנו זקוקים ליציבות ולהקרנת עוצמה מדינית. 

מיקי גנור, המתווך הישראלי בין המפעל המייצר את הצוללות בגרמניה לבין צה”ל, כנראה מעריך בעצמו שהוא עשה משהו אסור שעל פיו ניתן להעניש אותו. זו הסיבה היחידה שעולה על הדעת לכך שהוא הסכים לעסקת עד מדינה. לכאורה, מה זה עניינה של ישראל? את המתווך הרי ממנה החברה הגרמנית, והיא גם משלמת לו את שכרו. אני אישית חושב שאם היו זורמים לכיסי סכומים כאלה בעסקה למען ביטחון ישראל, הייתי תורם 90% מהם למדינה. היה נשאר לי מספיק (4 מיליון לא מספיק? אוי, אני נשמע לעצמי תמים). 

בכל מקרה, אם המספרים אכן נכונים, יש משהו לא טהור בגביית סכומים כאלה מעסקה של נשק מגן רק מכיוון שזה אפשרי. אחת ההאשמות (המוכחשת) היא שמפקד חיל הים דאז, אלוף אליעזר (צ’ייני) מרום, דאג להפסקת עבודתו של המתווך הקודם, שאכן גבה “רק” 1.5%, והכריח איכשהו את החברה הגרמנית לשכור את שירותיו של מיקי גנור. הלוואי שהכל יתברר כלא נכון.