1 גם בצפון, בסוריה ובלבנון, וגם בדרום, ברצועת עזה, מאיימות הגחלים הלוחשות להפוך לבעירה גדולה. השבועות שלפני הבחירות והרגישות הציבורית והפוליטית מחד והצורך להבטיח את הביטחון ולסכל טרור מאידך, מחייבים ניהול סיכונים אחראי ורגיש והבנה מדויקת של התהליכים סביבנו והשפעתם עלינו.
בצפון ניכרת השפעת המעבר מהעמימות סביב פעילותנו על אדמתה ובשמיה של סוריה, נגד סורים, איראנים ואחרים, לשיח חופשי ופתוח. העמימות מאפשרת לצד הנפגע לשתוק ולהכיל את האירוע ואת המכה שספג, אולם ככל שמדברים יותר - קשה לצד השני לספוג ולהכיל. ולפיכך סביר שנראה בקרוב תגובות שילכו ויתעצמו. בעניין הזה יש לומר שייתכן שהרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט - שניסה להעביר מסר לצד השני כשדיבר על כמות התקיפות של צה"ל במסגרת המב"מ (המערכה שבין המערכות) - עשה טעות, שכן המסר שלו, ש"שודרג" באופן מהותי על ידי בנימין נתניהו עצמו, לא התקבל טוב בצד השני, בעיקר על רקע הבחירות בישראל.
צו השעה הוא לחזור לעמימות ולפעולות ההכרחיות והשקטות. מיום ליום חוזרת סוריה לשגרה ומשטר אסד משתקם, מוקף רוסים ואיראנים, ואם ישראל נדרשת לבצע שם פעולה - מוטב שתעשה זאת בצניעות.

גורם משפיע נוסף בצפון שעלול להתפתח לשלילה הוא מצבו הבריאותי הרופף של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. ישנם דיווחים על משבר רפואי חמור, התקף לב וגם על מעילות בכספים. מצב זה, גם אם הוא מגביל את הארגון בתקופה הקרובה, עלול להתפתח לקרב ירושה שיעצים את חיזבאללה - בין היתר דרך תגובות הארגון נגד ישראל. 
ועניין נוסף, סיומו של מבצע מגן צפוני, שבו סוכלה התוכנית האסטרטגית ההתקפית של חיזבאללה נגד יישובי הגליל, מחייבת את הארגון השיעי ללקק את הפצעים, לנסות לאתר את הפרצות ולהיערך מחדש באופן שיאתגר את ישראל.
אפשר להעריך שאחד הדברים שיונחו על שולחנו של הרמטכ"ל אביב כוכבי למבחן מחודש הוא השאלה האם מודל המב"ם שהוביל איזנקוט מיצה את עצמו, והאם יש להמליץ לממשלה לעבור למהלכים אגרסיביים יותר, או להמתין שהצד השני יחליט עבורנו אם, מתי ואיך. 
2 הזרמת מזוודות הכסף הקטארי לחמאס בהסכמתה של ישראל היא מהלך מדיני ופוליטי לא פשוט, שלא נראה טוב ולא מצטלם טוב, אבל להבנתי נועד לשרת אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק ולקנות שקט בעזה, עד שנסיים את הטיפול ב"סרטן הממאיר" האיראני בצפון.
ראשי מפלגות האופוזיציה מימין ומשמאל וגם שותפות בקואליציה תקפו את נתניהו על ההסכמה בעניין זה, ואילו השבוע, כשהחליט שלא לאפשר את ההעברה, הם תקפו אותו על כך שהוא מסכן את ביטחון ישראל וגורר אותה לעימות צבאי.
למדינת ישראל ולצה"ל יש עדיין אינטרס מובהק להרחיק עימות עם חמאס, שכן כלום לא ייצא ממנו. במיוחד לא רצוי שמבצע צבאי בדרום יתרחש בתקופת בחירות, באופן שיכניס את צה"ל לתוך הוויכוח הפוליטי. לפיכך צריכים ראשי המפלגות לחזק את מערכת הביטחון ואת שר הביטחון כשהם נוקטים את הצעדים ההכרחיים (גם אם הם לא נוחים ולא נעימים). לא הכל כאן פוליטיקה.
3 אף על פי שעשה לא מעט במשרד האוצר, לא בכל יעד שהציב לעצמו ובפני בוחריו הצליח משה כחלון לספק את הסחורה במלואה. לצד הישגיו המלאים או החלקיים קיימת גם ביקורת, אבל לכך יש מומחים גדולים ממני. אני מבקש להאיר תחום אחד חשוב ואסטרטגי, שבו, נדמה לי, לא ניתן לכחלון הקרדיט הראוי: תקציב הביטחון ויכולתו של צה"ל לממש במלואה תוכנית רב־שנתית להתעצמות, לאימונים ולמלאים. 
במיליוני המילים של התשבחות המוצדקות שהורעפו בשבוע שעבר על הרמטכ"ל איזנקוט, ישנם אחוזים ששייכים לכחלון. זה לא דבר מובן מאליו. כחלון ואיזנקוט כרתו ברית, נהגו בשקיפות, באמינות ובהגינות, באופן שאיפשר לאוצר לפקח טוב יותר על תקציב הביטחון ולצה"ל לקבל מרחב גמישות תקציבית ויכולת להתעצם וגם להתייעל, לחסוך, להתחדש ולהיות מוכנים יותר לאתגרי העתיד, ועל כך מגיעה מילה טובה לשר האוצר.
4 אני מתקשה לדמיין את מפלגת העבודה ללא ח"כ איתן כבל. נכון שאין אנשים שאין להם תחליף, אבל כבל עדיין צעיר ונמרץ, הוא בשר מבשרה, מעולם לא זגזג ותמיד עבד קשה, לא חמד שררה והעדיף את העבודה בחקיקה ובוועדות הכנסת. אכן, בחודש האחרון הוא חתר תחת ראש מפלגתו אבי גבאי, התראיין נגדו ופעל להחלפתו, באופן שגם אני, במקום גבאי, הייתי משתולל ומבקש לנקום. אבל יו"ר העבודה מחויב לממלכתיות, לנדיבות של מנצחים ולראייה כוללת. 
את מפלגת העבודה עזבו לאחרונה אנשי הזרם המרכזי: איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי וחיליק בר. כבל שייך לזרם הזה. גם אם שגה בהתנהלותו ובהערכותיו הפוליטיות, הרי שלא הסתתר, לא השתפן ולא חשש, ורק על כך מגיע לו להיות ברשימה לכנסת. החלופה היא מפלגת צייתנים אחוזי מורא ופחד - ולא לשם צריך לכוון גבאי.
למפלגת העבודה יש דנ"א נוראי של השמדת מנהיגים ומנהיגות באופן שמרתיע אנשים טובים ורציניים מלהצטרף לשורותיה. הגיע הזמן להפסיק עם זה, ואולי מעט החמצן בתחתית החבית שבו מצויה העבודה, יסייע בכך.
 5יום אחד התקשר אלי אחד מעורכי הדין הבכירים שבהם נועצתי בשנים האחרונות, ואמר לי: "שמע, בניהו, ציון אמיר הוא אדם נבון וחכם, ולא כפי שחשבתי בטרם הכרתי אותו. הוא היה לי הפתעה נעימה ומועילה. אולי תגיד לו". 
שמחתי לשמוע והשבתי לו "תגיד לו אתה", ואכן כך היה.
אינני יודע מי מקוראי היקרים הוא עורך דין במקצועו, אבל בשורות הבאות אנסה לשכנע אתכם מדוע עו"ד אמיר הוא הבשל לכהן כעת כנשיא לשכת עורכי הדין. אני מכיר אותו אישית, מתפעל מהיכרותו את מערכת המשפט והפסיקה הרחבה בנושאים רבים, וגם את התנ"ך, המקורות הייחודיים והמשפט העברי. הוא מצדד בעליונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק, בעל מזג נעים ונוח - אך לא פשרן - לא מעגל פינות, יורד לפרטים ורואה כמה מהלכים קדימה. 
ילדותו בשדרות, בחרותו באשדוד ולקוחותיו מכלל חלקי המדינה, הקנו לו היכרות קרובה ונכונה עם החברה הישראלית, זאת לצד הכבוד וההערכה שלהם הוא זוכה מחברי בית המשפט העליון, מצמרת משרד המשפטים, הפרקליטות והמשטרה. הוא גם מכהן כנשיא בית הדין לערעורים בלשכת עורכי הדין וכיו"ר הוועדה לאישור מבקשי מקלט מדיני במשרדי הפנים והמשפטים.
לא רבים יודעים שלאחרונה, ולא בפעם הראשונה, קיבל עו"ד אמיר הצעות לשיריון ברשימות שונות לכנסת, אולם החליט להישאר בעריכת דין ולתרום מהניסיון, הידע והחזון שלו למקצוע, לתקן את שנדרש ולהחזיר עטרה ליושנה. 
6 את המחצית הראשונה של השבוע עשיתי באילת. נסעתי לתת הרצאות בנושא ביטחון ותקשורת לכנס גמלאים. העיר שקטה ולא מלאה, הטיילת והחוף יפים מתמיד, ומזג האוויר משגע. למה לחכות ליולי־אוגוסט?
שבת שלום.