אחרי סריקה של כמה סקרים וכניסה בעזרת חבר לפילוחים פרטניים יותר, אין מנוס אלא להסכים עם מרבית הפרשנים שהבחירות עשויות להיות מוכרעות על נדנדת הגושים וחודו של מנדט. אלא אם כן יש בשרוולו של מישהו שפן טורף שיגיח בדקה התשעים ויטרוף את הקלפים. בהנחה שהליכוד אכן יפברק אחד כזה, אזי הנחת העבודה הנגדית היא שהציבור יבין שמדובר בעוד בלוף מתפילות "אשר יצר" בית מדרשו של ראש הממשלה, שר הביטחון והחשוד בפלילים בנימין נתניהו.
 

דפוסי ההצבעה המסתמנים לא אמורים להשתנות דרמטית בהמשך. את הבחירות יכריעו האגואים של ראשי הרשימות שמפרפרות מעל ומתחת אחוז החסימה. ביניהן ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, גשר של אורלי לוי־אבקסיס, יחד של אלי ישי, עוצמה יהודית של מיכאל בן ארי וזהות של משה פייגלין.

חוץ מאלה מתמודדות כ־30 רשימות נוספות, רובן אישיות, משפחתיות, חמולתיות, שכונתיות, ביניהן ישר של ערן עציון, מגן של גל הירש, צומת של אורן חזן, רע"ם־בל"ד, ועוד כמה וכמה, וכולן כמובן מושיעות את המדינה ואידיאולוגיות למהדרין. קהל המטרה שלהן הוא המיואשים, הזועמים, האדישים ואלה שנקלעו ככה סתם אל הקלפי. בעיקר אלה שנמאס להם מהמדינה ומהפוליטיקה, וגם מהבעל, האישה, השכן והכלב של השכן. הם מגיעים עם מנטליות של fuck them all ומשליכים את הפתק במחאה על המצב, לא חשוב איזה בדיוק.
 

לרובן של הרשימות האלה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה, והשאלה היא כמה קולות ימין או שמאל הן מוציאות ממשחק ההכרעה הלאומי. זו הסיבה שמכאן ואילך דווקא המפלגות שמגרדות את אחוז החסימה מלמטה יכריעו במאבק הבינגושי. 

אורלי לוי אבקסיס. צילום: אבשלום ששוני אורלי לוי אבקסיס. צילום: אבשלום ששוני

 

נתניהו היה הראשון לזהות את האיום והלבין את חבורת כהנא ואת פני כל אדם הגון בישראל. השאלה היא מי מבין מובילי הרשימות חסרות הסיכוי יוותר על האגו שלו ועל מצביעיו, כל העשרה או ה־10,000, לטובת הגוש הרלוונטי מבחינתו. ציפי לבני ביצעה את המהלך הזה כשפרשה, מחוסר ברירה והבנה פוליטית, ובכך הורתה את הדרך לכל אותן רשימות שהנטייה שלהן היא גוש השמאל, כמו אלדד יניב שהסקרים ניבאו לו 6 מנדטים ומאז התפכח. 
 

אין שום סיבה שרשימת ישר של ערן עציון ויובל קרניאלי (גילוי נאות, שניהם בחורים מעולים פלוס) לא תלך בעקבותיה, רצוי ממש לפני הקלפי, כדי לאותת לשאר תומכי גוש השמאל במפלגות המיקרוסקופיות שכל קול קובע. אני לא יודע כמה "ישר" שלהם מסוגלת לקושש מצביעים, אבל אני יודע שכל מצביע עבורם מצביע נגד הסיכוי לתיקון. 
 

אומרים שלזהות של פייגלין יש סיכוי לשבור את התיקו לטובת הימין, ואכן הסיבוב האחרון של הסקרים הוכיח זאת. הטריק שלו הוא סגנון נלבב, גראס לכל, הפרדת הדת מהמדינה וכו'. מדובר בחביבותו של הזאב ב"כיפה אדומה". אין שום קשר בין קנאביס לכל לבין ניהול מדינת ישראל (רמז: כיסוח אל־אקצא לטובת מבנה הכנסת. מחר סיפוח הגדה וכו'). הסקרים מיטיבים איתו, מה שאומר שמעולם לא היה גורל מדינת ישראל תלוי בכמה אלפי סטלנים מעורפלי תודעה פוליטית. 
 

כוח הקנייה

ועדיין, רוב הקולות שעשויים ללכת הישר מהקלפי לפח הם קולות הימין, כמו לוי־אבקסיס, שבמונחים של סקרים היא עדיין תינוקת שלא ידעה להתבגר לטובת מפלגת אם. מפרפר נוסף הוא אביגדור ליברמן, שמכריז על 8 מנדטים וריצה עצמאית בכל תסריט, כך שעדיין יש תקווה שישראל ביתנו, שהייתה מפלגה של תיקים בממשלה, תישאר רק עם התיקים בפרקליטות. לא נראה שהוא יקרא למצביעיו ללכת עם הליכוד של נתניהו, גם אחרי שעבר גמילה ממילה זה מילה. הוא בטח לא יכוון אותם לאחת ממפלגות הימין הדתיות שנגדן הוא (כאילו) נאבק. 
 

רק עכשיו קיבלנו טעימה כשליברמן תקף את איתמר בן גביר כמוחדר של השב"כ בימין הקיצוני. חיכיתי בנשימה עצורה לתשובה של בן גביר ובמקום זה, אכזבה: הוא הלך על הכסף ואיים בתביעה. אם הכוכבים יסתדרו במסילתם באגף ימין, אזי זה רק עניין של חודש עד שנראה את שני המוחדרים האלה יושבים זה ליד זה במזנון הכנסת וצוחקים על כל העולם. אחר כך ילכו לעיסוקיהם. זה למשרד הביטחון וזה לוועדת חוק ומשפט. 
 

אם הכוכבים יסתדרו במסילה השמאלית, שני אלה ייפלטו מהזירה הציבורית לעיסוקיהם ועסקיהם. בן גביר להגנה על רוצחים, וליברמן להגנה על נוכלים. אני מניח שבבית המשפט הוא יעניק תעודות יושר לאנשיו, חשודי תיקי ישראל ביתנו. 
 

הדרך של כחול לבן והליכוד להתמודד על הקולות האבודים היא לנסות לקנות את מובילי הרשימות. לגוש הימין יש יתרון ענק בשל הכוחנות השלטונית שעדיין ברשותו. לנתניהו אין בעיה להבטיח הרים וגבעות, ראו מקרה קניית הכהניסטים. הכלי היחיד של גוש השמאל הוא לשדר געוואלד ורחמונס על עם ישראל והמדינה, ולהתפלל שהמשחק של הרשימות הקטנות ישחק לטובתם, כולל ויתור של רע"ם־בל"ד. 
 

אני שומע את בני גנץ מדבר על "לקחת קולות מהליכוד". הרעיון הוא שחונטה של גנרלים עם מאגר של המון ערבים הרוגים בזמן כהונתם אמורה לחסל בגדול גם את היתרון של הליכוד. זה לא עבד. בגדול. ייתכן שקולות בודדים אכן יחצו את הקווים, אני רק סקפטי לגבי מעבר מנדטים. הראש אומר שהרקמה הליכודית מורעלת ללא תקנה, אבל הלב אומר שלא יכול להיות שהרקמה הזו מורעלת ללא תקנה. מה, הליכודניקים הם לא בני אדם?
 

ואז מדווחים בחדשות על ההתכנסויות שנועדו לצופף את השורות סביב נתניהו. יש לי מעט מאוד דברים טובים לומר על המין האנושי בכלל, והמעט הזה פוחת באורח דרסטי כשאני צופה בהתכנסויות האלה. זה כמו לחזות בו־זמנית ב"ארץ נהדרת", "גב האומה" וקריאה חוזרת בסיפור "בגדי המלך החדשים". שלושתם יחד לא מגרדים את תחתית עביט הקדחתנות האלילית ששוררת שם. וכאן מסתיימים שידורינו. 
 

אין מה לעשות נגד הביביסטים בימים שבהם השקר הוא "עובדה אלטרנטיבית", כמו שהסבירה פעם קלי אן קונווי, דוברת טראמפ, את שקריו של הבוס שלה. שריון ההכחשה העצמית של אלה הוא כנראה בלתי חדיר לאמת, ואנחנו נשארים עם כל המתפלצים מן התופעה הזו. ועדיין יש בין המאמינים לנתניהו ושות' אחוז קטן של נבוכים, שאותם צריך איכשהו לשלוף ממתחם הנוחות של "כל הפוליטיקאים משקרים". זה אומנם נכון. כמעט כולם. מה שמותיר בפני הבוחר המפוכח בתוככי הקלפי ברירה אחת: זה אני וזה שהכי פחות רע עבורי.