קצת בדומה לבדיחה הישנה ששואלת כמה פילים אפשר להכניס לחיפושית של פולקסווגן, אפשר גם לשאול כמה אינטריגות אפשר להכניס לסיעה של שישה מנדטים. לא עובר רגע בלי שנשמע על הקטטות בשיירי מפלגת העבודה הלא רלוונטיים, כי כשהחדשות הן בסגנון ריאליטי, לכלוכים מקבלים המון זמן אוויר. זאת הנוסחה. 
 

מצער, אבל התרגלנו לעיתונות שכבר אין לסמוך עליה שתעשה עבור הציבור את ההפרדה בין עיקר לטפל. כך זכינו גם לעוד פרק בטלנובלה הבלתי נגמרת על שרה נתניהו, שבין כל פרשיותיה ועוזרותיה ומשפטיה על מעונותיה, פסלה, לפי הדיווחים, את צירופה של איילת שקד לליכוד. אין ספק שזה מידע ששווה פרסום, אבל השאלה היא באילו היקפים. סיפורי שרה כבר ידועים, והדישה בהם מסיטה את תשומת הלב ממה שחשוב באמת - מהדיון על מה הבחירות האלה, בעצם. זו אומנם שאלה ששאלנו את עצמנו אך לפני רגע, אבל בין סבב בחירות א׳ לבין סבב ב׳ - התשובה השתנתה.
 

הביביסטים טוענים שהלכנו לבחירות כי ״ליברמן לא יודע מה הוא רוצה״. אין אמירה פחות נכונה מזו. אפשר להגיד על ליברמן הרבה דברים גרועים, אבל הוא פחות או יותר היחיד שחוזר כל הזמן בדיוק על מה שהוא רוצה - מתחילת מערכת הבחירות ועד לערב שבו פוזרה הכנסת, וזה אף פעם לא משתנה. צריך רק להקשיב: הוא לא הצטרף לממשלה כי לתפיסתו היא לא באמת הייתה ממשלת ימין, אלא ממשלת הלכה.

בצלאל סמוטריץ'. צילום: גילי יערי, פלאש 90בצלאל סמוטריץ'. צילום: גילי יערי, פלאש 90

 

מבעד לרכילות ולספינים, בעוד כולם התווכחו עד כלות אם "רק ביבי" או "רק לא ביבי", נוצר חוסר איזון מוגזם בין החילוניות לדת. חוסר איזון שחצה איזשהו גבול - משהו נשבר. המפלגות החרדיות התרגלו למצב האנומלי שבמסגרתו לימוד תורה אמור להיות קדוש לא רק להן אלא לכולם, ולכן יש לפנק את לומדי התורה בהטבות מיוחדות ולפרנס אותם. זה לא באמת סטטוס־קוו, במיוחד נוכח הבעיה הקטנה המכונה דמוגרפיה. הרי לא מדובר בקומץ עילויים, שהיינו יכולים לספוג כקבוצה פריווילגית בשם שימור היהדות וכיבוד התורה. מדובר במגזר שמונה למעלה ממיליון איש, עם מונופול על הכשרות, על בילויי השבת ועל דיני משפחה, והוא גדל בקצב כפול משאר האוכלוסייה. הספינולוגיה והתעמולה לא ישנו את העובדה הזו, וכדי להבין לאן זה הולך לא דרוש דוקטורט במתמטיקה.
 

לצדן של יהדות התורה וש״ס קיים גם איחוד מפלגות הימין, שכרגע מאגד בתוכו גם את גדולי הקיצונים. אין לדעת איך תרוץ החבורה הזו בסיבוב ב׳, או באיזה כובע תחזור איילת שקד. הדבר היחיד שברור הוא שיש הבדל עצום בין שקד לסמוטריץ' שתפס את ראשות המפלגה, והוא חם רצח על משרד המשפטים. למי שפספס את הצהרותיו בימים האחרונים: חוקי התורה עדיפים על "מדינת ההלכה" של אהרן ברק, והציבור הישראלי לאט־לאט ילמד שרצונותיו של סמוטריץ' הם הנכונים לו - שמדינת ישראל תתנהל על פי משפט התורה.
 

לא רק ליברמן - גם סמוטריץ' יודע מה הוא רוצה. אז אם כבר נגררנו לסבב בחירות נוסף, לפחות שלא יהיה מיותר. מומלץ להוריד קצת את ווליום הלכלוכים והרכילות כדי שאפשר יהיה לשמוע את הדיון האמיתי. על זה הבחירות האלו, וזה העיקר.