רכילות
ספרים, כמו תיאטרון או מסעדה, הם בעיקר בידור. חוויית הקריאה, כמו תיאטרון או מסעדה, היא עניין של הרגל וקרבה אינטימית לסגנון או אירועים. שיטוט בשווקים של שבוע הספר (הייתי שם כמה פעמים על תקן “סופר”) מזמן פגישה עם מגוון מוצרים, חלוקה בין גבוה ונמוך, ובון־טון שאמר שאם אתה לא קורא ספרים, אתה לא קיים. לפחות לא ברובד של מי שרואה עצמו בן תרבות.
לא עוד. לספרות, כולל כתבי הקודש (תנ”ך, מיתולוגיות, ברית חדשה וכו’), היה ונשאר תפקיד חשוב בחברות פרימיטיביות שבהן שימשו אגדות העם כלי חשוב להפצת מידע על הטבע האנושי והטבע בכלל (וכמובן כלי שליטה של העילית). בימינו מופצצי המידע יש שטף אירועים און־ליין ותובנות מדעיות מוכחות שמחליפות את הספרות כמפיצת ידע, ואנחנו נשארים עם הנאת הקריאה. על טעם ועל ריח, אמרו חז”לינו, אין טעם להתווכח אלא אם כן אתם מבקרי ספרות מול קבוצות ההתייחסות שלכם כמו בתיאטרון או במסעדה או בספורט או בכל סוג של בידור. כולל הספרות הקאנונית הנחשבת ל”קלאסיקה”. מחוץ למיליה הספרותי, שם מדשדשים קוראים, סופרים, מבקרים ומוכרים בפמיליאריות של קושרי קשר (בעיקר אלו נגד אלו), יש עולם שלם של עובדות ומחקרים מדעיים. כל סיטקום אמריקאי בינוני רווי פסיכולוגיה בגרוש, ויש בו יותר משפטי תובנה תקפים על האופי האנושי מאשר בכל יצירות שייקספיר והומרוס יחד. “הסופרנוס” חשפה גילוי מרעיש (הגנגסטרים הם בני אדם כמוני כמוך!), ויש בה תובנות קלישאה שייקספיריות כמו: “בואי נודה בעובדות”, אומר הגנגסטר טוני לאשתו כרמלה, “אני מזדקן”.
בעיקרון, כאשר מדובר בספרות, מדובר בסחורה ובשיווק. אין ספק שבמלאכת הכתיבה עצמה יש מיומנויות שמבדילות בין בעלי המקצוע, כמו בבידור או במסעדה, אלא שברמות המקצועניות מדברים השוק והשיווק מי לבסט סלרס ומי לגריסה. וכל זאת כאשר המוצר עצמו הולך ומתרחק מהוויית החיים העכשווית מול מיליוני הדרכים להצגתה בכלים אחרים. עד כדי כך נאבקת הספרות על מקומה בהיררכיה החברתית־תרבותית, שאחד, פיטר בוקסל, פרסם ספר בשם “1,001 הספרים שאתה חייב לקרוא לפני שתמות”. היררכיה אמנותית היא בדרך כלל תרגיל שיווקי נחות למדי – שתמיד עובד. בוקסל שפט את המלצותיו על פי כמאה מבקרי ספרות, ולזכותו ייאמר ששייקספיר אינו ברשימה. “רציתי שהספר ירגיז אנשים בגלל הספרים שלא נכללו בו”, אמר בוקסל ל”ניו יורק טיימס”. גם זה תרגיל שיווקי מקובל, ואפילו הוא לא יציל את המשך הדעיכה של הספרות כחלק מעיצוב עולמו של איש המאה ה־21.
וכל זה לא מוריד מאום מתפקידה של הספרות ככלי פוליטי וכלי לניתוץ מוסכמות. את מקומה כמובילת מהפכות פוליטיות ושבירת מוסכמות תופסות עבודות דוקומנטריות בכתב, אודיו או וידיאו, באמצעות מסמכי אמת ורשתות חברתיות. רוצים לסגנן את זה באופן “ספרותי”? בכיף. אבל אל תשכחו את העובדות לטובת הרוח שנושבת בערבי הנחל.
