אלף לילה ולילה: בזה שמצביע ימין אינו ניכר בדעותיו הפוליטיות, אלא כביכול ברפיסות שכלו ונחשלותו הרוחנית - אין חדש. לכן לא ברור לי מדוע קם רעש התגובות לראיון של שבתי שביט בעיתון "מעריב". בו בזמן היו עבורי כמה חידושים והפתעות בדברים אחרים שנאמרו בראיון, שהם לדעתי בעלי עניין מיוחד.

והרי שלושה מהם. אחת, אנחנו מצויים בעיצומו של תהליך עיצוב מזרח תיכון חדש, שמה שיכול לקרות בו הוא: עיראק תצטמצם בשטחה, כך גם סוריה, ואז יהיה מקום למדינה סונית. זאת למה? כי בהסכם סייקס פיקו מ־1916, שבו שרטטו את גבולות המזרח התיכון, לא נתנו ביטוי לסונים. כמו כן, הכורדים יזכו במדינה או באוטונומיה.
 

שנית, חייב להיות פתרון לסכסוך עם הפלסטינים, ולכן בסופו של דבר יצטרכו לכפות אותו על ישראל והפלסטינים. מי יכפה? האמריקאים, אפילו טראמפ.

שלישית, אם העולם יחליט שבן השיח שלו הוא הרשות הפלסטינית, אזי הוא יכול לגרום לחמאס "להתאדות".
 

מעל לכל, יש בדברים הללו טעות היסטורית קשה לגבי הקביעה כי הסונים לא קיבלו ביטוי בהסכם סייקס פיקו. ההפך הגמור הוא הנכון. המעצמות לא הכירו, אלא רק את הסונים, והשיעים לא נחשבו בעיניהם כלל וכלל, לא בלבנון ולא בעיראק ולא באף מקום. המיעוט הסוני בעיראק קיבל שליטה על הרוב השיעי שנמשכה עד הפלת סדאם חוסיין.

מכאן טעות נוספת: הקמת מדינה סונית בין סוריה לעיראק על פי רעיונו של שבתי. מה זאת החיה הזאת? מדינה של דאע"ש? מדינה של מי? של שבטי המדבר הסורי? היכן בדיוק תשכון? אין צל של ספק שאכן אנחנו מצויים בעידן תהליכי שבו המזרח התיכון משנה את פניו וגם אולי את גבולותיו, וקשה לצפות מה תהיה המציאות כשייגמרו כל רעידות האדמה הגיאו־פוליטיות. אבל שיקימו דבר כזה שקוראים לו "מדינה סונית"? נראה לי הזוי. אם כבר, אז מי שעשויה לחזור ולכבוש את מקומה כמדינה שבה שולטים הסונים היא סוריה.

סוריה, בעלת הרוב הסוני המכריע, הייתה מאז עצמאותה בשליטת האליטה הסונית, עד לעליית משטר אסד ב־1970 שהביא לשליטת העדה העלאווית הקטנה (פחות מעשרה אחוזים) על סוריה. ועכשיו אנו עומדים עם פחות משני מיליון עלאווים מול 16 מיליון סונים. כמה זמן תוכל להמשיך שליטת הדמים הזאת?
 

ועכשיו לכפיית הסדר וחיסול חמאס. מישהו יכול להסביר לי איך כופים הסדר? מה גורלו של הסדר כפוי? למישהו יש רעיון מבריק איך העולם יוכל "לאדות" את חמאס? ישפכו עליו חומצה? על פי הבנתי אלו רעיונות של פנטזיה, שמקורם הוא זה: יש מצב קשה שאין לו פתרון ריאלי, לפחות לא בטווח הקרוב, ואז, מכיוון שאנו בוערים ברצון לתת פתרון, אנחנו נותנים דרור לדמיון שלנו, ומוצאים פתרונות בנוסח אלף לילה ולילה.

כמובן שישנם הסברים אחרים, ויהיו כאלו שיגידו שמוכרחים לחלום. הבעיה היא שאנו רוויים פנטזיות מכל המינים והסוגים, ובעלי הפנטזיה משוכנעים שהם הצודקים והאמת איתם, והאחרים הם הטועים והעיוורים. למשל, הפנטזיה על חזרה לימי דוד ושלמה המלך; הפנטזיה על מדינה פאשיסטית. ובהקשר אחר: הפנטזיה של טראמפ על תוכנית המאה, אכן אלאדין ומנורת הקסמים.