ביום שלישי שעבר הייתי אמור להגיע עם רעייתי לסינמה סיטי בצומת גלילות בשעה 20:00. עזבנו את ביתנו במכמורת ב–18:45 אף על פי שווייז דיווח על חצי שעת נסיעה ליעד, משום ששמענו על אפשרות של עומס והפרעות בתנועה עקב מחאת בני הקהילה האתיופית.

כבר אחרי קילומטרים ספורים נעצרה התנועה בכביש החוף לכיוון דרום. ווייז הוסיף עוד ועוד דקות (בעשרות, לא בבודדות) והמליץ לעקוף את צומת פולג דרך העיר נתניה. כך עשינו. במשך יותר משעתיים מצאנו את עצמנו מסתובבים ברחובות הקטנים של נתניה בהנחייתו האדיבה של הווייז, חוזרים שוב ושוב לאותו צומת בניסיונות נואשים לחסוך זמן, עד שהגיעה השעה 22:00. פה נשברנו. היה ברור שאת האירוע החמצנו והכי טוב לשוב הביתה. אבל לחרדתנו גילינו שהווייז מתזמן לנו שעה וחצי ממרכז נתניה למכמורת.

למחרת שמענו בתקשורת על ההפגנות והאירועים שהתרחשו במספר רב של צמתים ברחבי הארץ, ההתפרעויות האלימות שכללו שריפת צמיגים, הרס, יידוי אבנים, שריפת מכוניות, ניפוץ שמשות, פגיעה ברכוש ופגיעה באנשים חפים מפשע, חלקם לא צעירים. זו התנהגות עבריינית. וכך, בערב אחד, "בזכות" כמה מתפרעים, איבדה העדה העדינה והשקטה, שרוב הציבור אוהד ומכבד, את כבודה ואת אהדת הציבור.

אם יש לקהילה האתיופית תלונות נגד המשטרה, וברור לכל שחלק מהן לגיטימיות וצודקות, למה לפגוע בציבור? בני העדה טוענים: אנחנו מפגינים בשביל הצדק. כשהיינו בשקט, לא עשו כלום. האם לפגוע באזרחים תמימים זה בשם הצדק? אני מבין את הזעם, התסכול והכאב בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל, מזדהה איתו, אבל התגובה שבאה בעקבותיו הייתה מוגזמת.

אני ממליץ למובילי דעת קהל מבני העדה לחשוב על דרך מחאה לא אלימה ולא בריונית, שלא תזיק לציבור, כדי שלא ייגרם להם נזק תדמיתי כמו זה שנגרם לנכים, שגם מאבקם הוא צודק. חבל שהאמפתיה הציבורית תהפוך לכעס.