עכשיו, טוען מומחנו לענייני גישושים, נגישות וגושים, גם האמירה על הערבים, שמתאימה למצב כמה מהמפלגות בימין, בשמאל ובמרכז, שלעולם לא מחמיצות הזדמנות להחמיץ הזדמנות, אינה שרירה למתחולל בשמאל־מרכז הישראלי: עמיר פרץ, בשבתו בשנית כיו"ר מפלגת העבודה הממוזערת, החליט לפנות נגד חבירה ואיחוד בשמאל, לא ברק ולא מרצ, לְפנות מהעבודה חלק גדול מהאידיאולוגיה שלה, שעד עתה נחשב לשומרה הנאמן, לטאטא את תשתיתה, חברים צעירים ומעולים, אך חסרי אונים מול המתרחש בה ומחוצה לה, לוותר על בייס המפלגה, רובו אשכנזי וגמלאי, ולהימין מזרחה.
פרץ התמזג, לאחר הטעיית שותפיו, עם אורלי לוי־אבקסיס, שהייתה נבחרת ציבור חברתית ופעילה, ונשארה מחויבת לערכיה הפוליטיים הימניים. בנישואים אלה, כמו בין בני זוג מדתות שונות, נראה שפרץ המיר את אמונתו והפך את ביתו לדירה הפוליטית־חברתית של כלתו (שכשלה קשות בבחירות ושמפלגתו תשלם, כנראה, את חובותיה).
הוא זנח מה שכל חייו היה חלק ממהותו ומהאמ"ת שלו כמנהיג. סוג של פריצות פוליטית, יאמרו המחמירים. ההרס שהשאיר בלב המיליה, שבו חי ופעל ביושר יחסי עד כה, גדול ומזיק בהיבט ההיסטורי פי כמה מהשערוריות שהליכוד גרם לשמאל־מרכז, עם התססת פרשיית ברק וקשריו עם הפדו־מיליארדר אפשטיין (אגב, מיהי קרן וקסנר הזאת ומה ברק עשה עבורה?). כאן סורס כוחו ההתקפי של הלוחם היחיד בנתניהו ובנתניהואיזם, וכאן עוקרה לחלוטין מפלגת העבודה ההיסטורית והתקרב קץ השמאל הסוציאליסטי.
הוא זנח מה שכל חייו היה חלק ממהותו ומהאמ"ת שלו כמנהיג. סוג של פריצות פוליטית, יאמרו המחמירים. ההרס שהשאיר בלב המיליה, שבו חי ופעל ביושר יחסי עד כה, גדול ומזיק בהיבט ההיסטורי פי כמה מהשערוריות שהליכוד גרם לשמאל־מרכז, עם התססת פרשיית ברק וקשריו עם הפדו־מיליארדר אפשטיין (אגב, מיהי קרן וקסנר הזאת ומה ברק עשה עבורה?). כאן סורס כוחו ההתקפי של הלוחם היחיד בנתניהו ובנתניהואיזם, וכאן עוקרה לחלוטין מפלגת העבודה ההיסטורית והתקרב קץ השמאל הסוציאליסטי.
הכרזת פרץ, שאם ינוקה רה"מ על ידי היועמ"ש מהחשדות נגדו, יסכים לשבת עמו בקואליציה ימנית־חרדית, היא לא פחות, יאמרו המחמירים, מבגידה בציבור שבחר והאמין בו. כך יעניק פרץ הכשר להקלות בהאשמות רה"מ ליועמשת"פ, האיש המהסס והמפקפק בשיקוליו, המושך החלטות ו/או מבטלן בלי הסבר, בתיקי הנתניהו'ס, ויסייע להלבין את חטאי הביבי ולהנציח את שלטונו. בכך הוא מוציא את עצמו ואת מפלגתו החברתית־מזרחית לא רק מהשמאל־מרכז, אלא מכלל המתנגדים לשלטון נתניהו.
בכאוס הפוליטי העכשווי שלפני הבחירות מבקש פרץ, כנראה, להפוך את חולשתו היחסית לכוח ולהתייצב כליברמן שני במערכת הבחירות: רכיב מאזן, כביכול, שלא ניתן להכריע בלעדיו – גם אם יביא עמו מספר מנדטים מועט, יחסית - מה שיקרה, לדעתי. העבודה תהפוך לעבודת דחק ולעבודה בעיניים. המטרה: להידחק לממשלה, עם או בלי נתניהו, או לממשלה מאוחדת, לזכות בכמה תיקים חברתיים ולהשפיע מעט. התוצאה האפשרית: החלשת השמאל וחיזוק הליכוד, למרות שהימין החדשדש, עם איילת הנפוחה מחשיבות עצמה ועם ניחוח הפאשיזם של תקומה, עשוי או עלול להתקזז בעלייתו עם חולשת איחוד הימין. אבל לך דע, כשבכל שעה משתנים הנתונים.
בכאוס הפוליטי העכשווי שלפני הבחירות מבקש פרץ, כנראה, להפוך את חולשתו היחסית לכוח ולהתייצב כליברמן שני במערכת הבחירות: רכיב מאזן, כביכול, שלא ניתן להכריע בלעדיו – גם אם יביא עמו מספר מנדטים מועט, יחסית - מה שיקרה, לדעתי. העבודה תהפוך לעבודת דחק ולעבודה בעיניים. המטרה: להידחק לממשלה, עם או בלי נתניהו, או לממשלה מאוחדת, לזכות בכמה תיקים חברתיים ולהשפיע מעט. התוצאה האפשרית: החלשת השמאל וחיזוק הליכוד, למרות שהימין החדשדש, עם איילת הנפוחה מחשיבות עצמה ועם ניחוח הפאשיזם של תקומה, עשוי או עלול להתקזז בעלייתו עם חולשת איחוד הימין. אבל לך דע, כשבכל שעה משתנים הנתונים.
אלא אם כן ימצא ניצן הורוביץ דרך לפייס בין אהוד ברק לחלק מראשי מרצ ולראשי הציבור הערבי, וישיג את הבלתי אפשרי: איחוד אחר, מרצ, "ישראל דמוקרטית" ומצטרפים מהעבודה, שמביא (לפי סקר כאן 11) תשעה מנדטים ושיציג אג'נדה ברורה: משא ומתן עם הרשות, ביטול חוק הלאום, ריסון החרדים והמתנחלים. אם זה יקרה, יקבלו הכחולבנים בעיטת עידוד בישבן, יצאו מהחליפות הממלכתיות ומעצלנותם הטבעית, ישלבו כוחות עם שותפיהם בשמאל ויאמינו שהדרך למפלגה המנצחת עוברת בהקמת הגוש הגדול ביותר. הם הטובים במשוואה, ועליהם לקום יחד וללחום כדי לנצח.