מחכים למבול: שלוש הערות יסוד בנוגע לבחירות, ובצדן הערה נוספת חשובה. הראשונה, נתניהו. המאבק העיקרי לא היה בענייני מהות של אידיאולוגיה ומדיניות אלא בעד ביבי או נגד ביבי. במובן הזה ביבי הפסיד, לדעתי, בנקודות. הפסיד כי הוא לא ניצח. הוא הפסיד מול מסע שנאה חולני שטרם ראיתי כמותו בכל מערכות הבחירות בישראל. ביבי הואשם בהסתה, בפלגנות, בשיסוי ובהריסת הדמוקרטיה. 
 
בחלקם הדברים נכונים, כי נתניהו חילק את העם לשניים והסית: הימין שהוא איתי וחושב כמוני, השמאל שרוצה להדיח אותי ועל כן הוא נמנה עם הבוגדים ועם הערבים שרוצים להשמיד אותנו. אבל בו בזמן מסע ההסתה נגדו החריף והעצים את הפלגנות בעם ישראל. ראשית, החרדים תויגו כאיום שיהפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה. היו כאלו שאף הגדירו אותם כמסוכנים לקיום המדינה יותר מאשר כל אויביה החיצוניים על שלל נשקם. שנית, המתנחלים, כולם, ללא יוצא מהכלל, תויגו כשודדי כספים, כגורמים לעוני ולילדים לרעוב. ושלישית, אותם המונים שתומכים מסורתית בליכוד תויגו כבלתי שפויים, עיוורים, מטומטמים ולא כבני אנוש רגילים. ואלה הם המוני העם, בפריפריה ובערים הבינוניות ברחבי המדינה. 

נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם

 
הערה שנייה, הרשימה המשותפת. הצד שנגד ביבי דיבר על בחירות היסטוריות, שקיומה של המדינה תלוי בהן, שכל עתיד הדמוקרטיה בישראל תלוי בהן. ואכן, דומה שאלו אכן היו בחירות היסטוריות. באיזה מובן? ב־1977 היו בחירות היסטוריות כאשר מפלגת המערך הודחה מהשלטון לראשונה מאז הקמת המדינה, ופינתה את מקומה לשלטון הליכוד (בהפסקות קצרות). הפעם הממד ההיסטורי הוא בכך שבמצב הפוליטי הקיים מפלגה ציונית גדולה אינה יכולה להקים קואליציה בשיתוף עם המפלגות היהודיות, אלא רק שני הכוחות יחד – כחול לבן והליכוד.
 

התייחסתי במאמרי בשבוע שעבר לסוגיה הזו שעלתה בזמן ממשלתו השנייה של רבין, שהיו לה 62 מנדטים של המפלגות היהודיות ולאחר פרישת ש"ס נזקקה לחמשת המנדטים של המפלגות הערביות על מנת שיהיה לה גוש חוסם. כיום המצב שונה לחלוטין: הן מבחינת ההקצנה מצד חברי הרשימה המשותפת, הן מבחינת מספרם הגדול, וגם בשל המספר הקטן יחסית של כחול לבן (44 מנדטים לרבין). 
 
הערה שלישית קשורה למבוי הפוליטי הסתום, שהוא הרבה יותר גרוע מהמציאות לפני בחירות אפריל. מי שדבק במחלת השנאה העיוורת לנתניהו יכול לשמוח ולזמר "אחריי המבול", העיקר שביבי יעוף לנו מהעיניים. מי שחושש ממבול, ומכיר גם במעלותיו כמו בחסרונותיו של נתניהו, יתעצב ויחשוש לבאות.
 
הערה אחרונה: בלהט הבחירות לא הובלט אירוע מכונן, משמעותי, שהתרחש בשבת האחרונה: איראן תקפה את סעודיה ושיתקה חצי מתפוקת הנפט שלה. זה לא רק אירוע הנוגע לנפט ומחיריו, יש בו הרבה מעבר לכך. היה בו שימוש בטילים עם טכנולוגיה עילית, שלא אותרו על ידי מערכות ההגנה האווירית שהקיפו את המקומות המותקפים. זהו אות אזהרה לוהט לישראל ולמערב כולו מפני איראן. זהו גם עניין שנוגע לממשלה החדשה, אם ומתי שתקום.