סליחה על ההפרעה לקמפיינים המטורללים שמתחוללים בעקבות ההדלפה מחקירתו של ניר חפץ, אבל עדי מדינה אף פעם לא היו מופת ליושר ולאמינות. עד מדינה הוא חשוד או מורשע בפלילים בעצמו, שמעיד נגד עמיתיו כי עשה עסקה עם הפרקליטות. כפי ששולה זקן ושמואל דכנר ז״ל הוכיחו, הוא לא בדיוק אדם שנחשד בניקיון כפיים קיצוני. לכן תמיד נדרש חומר ראייתי נוסף כדי לגבות את עדותו, והתובעים יודעים שעדות בעייתית נופלת בקלות בבית המשפט. 
 

ההדלפה לגבי חקירתו של חפץ בהחלט מצביעה על כשלים בהתנהלות, אבל בין זה לבין הסקת מסקנה נחרצת לגבי הצורך בהגשת כתב אישום משתרע מדבר רחב (וכן, כדאי גם לזכור שבמסגרת חזקת החפות, גם חפץ עצמו עדיין לא הורשע בדבר). אם יש משהו שכולנו צריכים לחתור לעברו, זה מיגור השיח הדבילי. משום מה, התרגלנו לכנותו במילים מנומסות כמו ״ספין״ או ״פופוליזם״, אבל בואו נקרא לילד בשמו: קידום מסקנות מרחיקות לכת בעקבות כל פיסת מידע שמתפרסמת הוא עידוד בורות ודביליות שיטתית. 
 

האם איבדנו את היכולת לנהל שיח ישר לגבי נושא חשוב, במנותק ממטרתנו הפוליטית הרגעית? לכל אזרח אמור להיות ברור ששיטות חקירה, כמו גם שיטות גיוס של עדי מדינה, עלולות לחצות קווים ולהביא לתוצאות לא אמינות. אבל לא כל מי שנעצר הוא פושע, לא כל מי שמואשם הוא אשם, ולא בכל הדלפה יש כדי להעיד על כשרות או טומאה של כל התהליך המשפטי או של ארגון שלם.
 

הצורך לכאורה לבחור בין שני הנרטיבים שמצטיירים כרגע הוא הזוי. האחד גורס שצריך להניח לכל חשד בשחיתות רק משום שיש בעיות במשטרה ובפרקליטות. השני גורס שיש להרשיע מיידית כל פוליטיקאי שנחשד במשהו, ולהגן על המשטרה והפרקליטות מפני כל ביקורת בשם הדמוקרטיה. האם באמת צריך להסביר את המובן מאליו שמשום מה נמעך תחת הנרטיבים הצעקניים, והוא שהאינטרס הציבורי דורש מיגור שחיתות שלטונית בכל דרך אפשרית, ובמקביל תיקון תדיר של דפוסים בעייתיים במשטרה ובפרקליטות?
 

תוך כדי הלהט הדבילי, אנחנו שוכחים לענות על שאלות פשוטות. למשל, האם צריך להתיר פרסום הדלפות מחקירת משטרה? קצת מוזר שכל מתנגדי ההדלפות מהתיקים צהלו אתמול מול ההדלפה הנוכחית. אם ההדלפות פוגעות באינטרס הציבורי כי הן משמשות כלי להתל בדעת הקהל, אולי כדאי לחוקק חוק ולאסור את פרסומן. אפשר היה לנהל דיון כדי לברר אם הדלפות אכן עדיין משרתות את הציבור, או שבעידן הספינים ברשתות הן רק עוזרות לבלבל אותו. אבל התשובה לשאלה הזו משתנה לפחות פעמיים ביום, בהתאם לדעה שלנו על הנאשם.
 

הטענה שיש בעיות עם הפרקליטות והמשטרה היא לגמרי לגיטימית, כל עוד היא לא באה כחלק מקמפיין לטיהור מראש של אדם כלשהו. בדיוק באותו האופן, הלחצים שהופעלו על מנדלבליט להגיש כתב אישום במהירות היו פסולים, ובדיעבד רק אפשרו מרחב לאלה שרוצים להאמין בחפותו של נתניהו בכל מחיר. 

אם יש אדם אחד שצריך לרחם עליו בכל הסיפור, זה מנדלבליט. הוא נתון לביקורת צולבת בלתי סבירה משתי קבוצות יריבות, שמתוך הקלות הבלתי נסבלת של הפוזיציה מנהלות קמפיינים פוליטיים פרועים.
 

בינתיים, רצוי שנזכור: הדלפות אומנם שופכות אור, אבל מאחורי כל הדלפה עומד אינטרס עלום כלשהו, וגם מידע נוסף שנותר חבוי ומוסתר. מילא ברשתות החברתיות, אבל לעיתונאים ועורכים רציניים אסור להיגרר לשיח הזה, שלא מקדם שום דבר חיובי אלא רק ציבור מוסת ונבער.