אני ממתין בשקיקה ליום שבו ממשלה חדשה וביצועית תקום. יש עשרות עניינים הרי גורל שחייבים לטפל בהם ובדחיפות: תקציב חדש ומורכב, כלכלה על סף תהום, מהלכים ביטחוניים מורטי שיער, פקקים אימתניים, מערכת בריאות קורסת, יוקר מחיה מחריד ועוד.
 
אך עם כל הכבוד לכל אלו - עניין אחר, ייחודי וחשוב שפוגע במאות משקי בית בישראל ושמחייב חקיקה דחופה טורד את מנוחתי. כוונתי לחוק שידאג לאבות שנדבקו מתינוקות מצוננים ומשופעים. עניין שיש להניע, ובמהרה. למרבה הצער, לאחרונה נחשפתי למחדל במלוא חומרתו. זה התחיל כשלפני חודשים מספר שלחתי את בתי, אז ילדה בריאה ושמחה, לראשונה לגן. כעבור זמן לא ארוך היא שבה אחרת לחלוטין. פרצי נזלת קלים התגברו והשתלבו עם שיעולים בלתי פוסקים והתקבעו עם חום וקושי נשימתי בלילות. הצרה הדירה שינה מעיניי ומילאה את יומי בדאגות. 
 
בדיעבד התברר שזו הייתה רק המערכה הראשונה בקרב אימתני ורחב יריעה. בתום היסטריה הורית, טיפול בסירופ ותפילות נאמנות הגיע השלב השני: נדבקתי בעצמי. מתברר שמה שעובר עליה בבאסה מהולה בחיוכים, כמעט הורג כשמדובר במבוגר. בוודאי אם מי שנדבק במחלה הוא היפוכונדר מדופלם שכמותי. 
 

כבר ימים ארוכים שקולי צרוד, סחרחורת וחום פוקדים את גופי, ושיעול עמוק שמלווה אותי גורם לי להישמע כחולה גריפה שנשלף היישר ממחזה צ'כובי מדכדך. מאז שנחתה הצננת, אני מביט בבתי באהבה שמהולה - אני מודה לבושתי - בשמץ של כעס. הראש אומר שהיא מסכנה וטהורה ולא אשמה בכלל, בזמן שהאמוציות המכוערות וחסרות ההיגיון מאשימות את הקטנה בכך שהעזה להפיל עליי מחלה שכזו. היא מצדה מביטה בי בעיניה התכולות ומשיבה לי ב"דה, דה, דה" מלא בחיבה. 
 
הרופא שבדק אותה לאחרונה ציין שעל פי הסטטיסטיקה צפוי שתחלה תשע פעמים לפחות במהלך שנת חייה הראשונה, מה שאומר שהחורף עומד להיות קשוח גם עבורי.
 
הביטו מימינכם ומשמאלכם - בוודאי תמצאו עוד אמהות ואבות שנושאים בסבל רב את החיידקים שילדיהם קלטו בגן. הממשלה, למרבה הצער לא מודעת לצרה ולמעמסה שאנו ההורים סובלים מהן, ועל כן אני קורא למחוקק לפעול ומיד כדי שיוענק לנו פיצוי כספי הולם. ואם לא ממון, אז לפחות שנזכה לתמיכה במישור המורלי בגין כמות הכאבים ואי־הנעימות שנסבול השנה רק משום שאנחנו הורים, כי כרגע אין כתובת. אפילו אשתי מסרבת לגלות אמפתיה למצבי הרפואי. הכל הולך למיכאלה הקטנה.
מרגע שהתאריך המקודש, 11 בנובמבר, הרי הוא יום הרווקים הסיני, הפך מיעד מרוחק ביומן למציאות נגישה - דודא מטורפת לרכישות החלה לטלטל את גופי. אינני חובב קניות מושבע, וללא ידענותה של אשתי לא הייתי מסוגל להזמין אפילו פיתה דרך הרשת. ועדיין, אם אצא כשידיי ריקות מחגיגת הבזבוזים, אחוש פראייר עולמי. 
 
לא יודע מה מניע את זה. אולי אלו הדיווחים בחדשות ובעיתונים או הפושים שמטרללים את הנייד שלי, מזרימים דם למוח וקוראים לו לבזבז כסף. אולי. אם עוד איכשהו הצלחתי לשלוט בעצמי ולהדיר את המחשבות שמגיעות מהמזרח על רכישת קולפן תפוזים אוטומטי (אתם חייבים לראות את הפרסומת למתקן הזה, היא יכולה לשכנע אפילו את חמנאי לחזור בתשובה), פתאום התפוצצה ידיעה נוספת שלפיה אמזון מיישרת קו בישראל. 
 
אחרי הצצה בפלא אורו עיניי. מי מסוגל לסרב לגרביים של חברת ספורט מהודרת ב־15 דולר לצד בובת פוקימון חיננית לקטנה בפחות מ־20 שקל? ואף על פי שהחבאתי את כרטיס האשראי לפני שנרדמתי כדי להגן על עצמי מעצמי, כשקמתי התושייה הניעה אותי למצוא את האוצר הגנוז ולהתיישב מול המחשב כדי להזמין את שחפצה נפשי.
 
שניות ספורות לפני שאישרתי את העסקה התקשרתי לאשתי. "את יודעת שזה יום הרווקים הסיני? יש דילים מדהימים וגם אמזון בארץ. רוצה לקנות משהו? זה בכל זאת תאריך חד־פעמי". היא מצדה השיבה בנונשלנטיות: "בשבילי כל יום הוא יום הרווקים הסיני. תוכל לעשות לי טובה ולקפוץ לקיוסק שלמעלה כדי לראות אם ההזמנה מאסוס הגיעה?".
בתום נאומו של יונתן בן ארצי, נכדו של ראש הממשלה המנוח, בטקס האזכרה הממלכתי לזכרו של יצחק רבין, קמה מהומה שהגיעה לשיאה כשבנימין נתניהו טען בכנסת שבעקבות דבריו של בן ארצי נפגעה הממלכתיות. השר בצלאל סמוטריץ' הוסיף על כך כשכינה אותו "ילד חצוף". מכאן הדרך להתלהמות, קללות וגידופים הייתה מהירה. 
 
חברים, צר לי לבשר שהממלכתיות בישראל נסדקה כבר מזמן, בין שזה בטקס הדלקת המשואות, שהפך למפגן פוליטי, ובין שזה בשאר אירועים לאומיים שבהם מטיסים את הפרוטוקול לטובת פוליטיקה צינית וריאליסטית. מימין ומשמאל. האמת היא שאין לי ממש כוח להיכנס לדיון המתיש הזה. בכל מקרה, ג'נטלמניות כבר אין אצלנו בפוליטיקה.

יונתן למד איתי בשכבה בבית הספר. היה תמיד בחור מוצלח בהחלט. הוא הצטיין בלימודים, לחם בצנחנים, שירת בלבנון, הקים עסקי הייטק, והשבוע נשא נאום ברמה ובסגנון ראויים. ובאשר לתוכן? אם היו רוצחים את סבא שלי, הייתי מרגיש חופשי להגיד את אשר על לבי בכל אירוע לזכרו: ממלכתי, רשמי או גלקטי.