24 באוקטובר: פעיל ימין מצית אוהל של כוחות מג"ב בגבעת "הכיפה הסרוגה" הסמוכה ליישוב יצהר שבשומרון.
2 בנובמבר: רכב מג"ב נרגם באבנים בכניסה ליישוב יצהר שבשומרון.

4 בנובמבר: צמיגי רכב מג"ב מנוקבים ליד היישוב יצהר שבשומרון.
 
איני יודע מי הם בדיוק נערי הגבעות, ואם ניתן להפריד בין נער גבעות לנער אחר המתגורר בהתנחלויות, חי ולומד שם. איני נכנס למרכיב הפוליטי. אני כן נכנס להתנהגות של חלק מתושבי יצהר והסביבה מול חיילים ושוטרים של משמר הגבול: פציעות של אנשי כוחות הביטחון מבקבוקי צבע ואבנים שמיידים עליהם תושבים במקום.
 
אלימות נגד כוחות הביטחון מצד ישראלים היא תופעה שלא ניתן להשלים איתה. לא ייתכן שחייל או שוטר שבא להגן על ישראלי בהתנחלות, חוקית או לא חוקית, ייפצע או יושפל על ידו. אם תושבי מקום זה או אחר, איני רוצה להכליל, לא מכבדים כוחות ביטחון שנמצאים שם מסיבה אחת ויחידה, להגן עליהם, לא הייתי רוצה שבני או נכדי יהיו בין המגינים. מי שלא מכבד את כוחות הביטחון אלא נוהג כלפיהם באלימות, שיתכבד וישמור על עצמו ועל רכושו ולא יבוא אחר כך בטענות.
 
ומה בנוגע לנזק לרכוש המגינים? מנקבים את צמיגי הרכבים כדי למנוע כניסה ליישובים, גורמים נזק לרכבי כיבוי אש ולרכב משטרה ושורפים אוהלים. לא יכולה להיות לכך הצדקה.
 
נריה זארוג כבל את עצמו בעזרת חבריו למתקן מתכת. חמש שעות לקח לכוחות המשטרה לנסר את המתקן. זארוג הפר צו הרחקה מינהלי ואף הגדיל לעשות והתגרה בשוטרים. הוא מקבל את פניהם בחיוך כשהוא פורט על גיטרה ומצלמות שהתקין לכיוונו מתעדות את האירוע. אין ספק שזו הוכחה לפרובוקציה שניסו זארוג וחבריו ליצור. 
 
כוח המשטרה הגדול שנדרש כדי לחלץ אדם אחד היה לא פרופורציונלי. בזבוז של כוח אדם. אם בי היה תלוי הדבר, הייתי מניח לזארוג לשבת במתקן שאליו שש להיכבל, אפילו במחיר שיעשה את צרכיו על עצמו. בעיה שלו. סביר להניח שבשלב מסוים הוא היה מתחנן אל חבריו שישחררו אותו. מן הסתם היה מכבה קודם את המצלמות.
 
נעלבתי בשמם של שוטרי מג"ב. לדעתי, אם תושבי המקום לא יכולים להכיל את כוחות צה"ל, אם ביישובים פוגעים בכוחות הביטחון או ברכוש המדינה, שהממשלה תוציא את הכוחות מהאזור ושתושבי המקום יגנו על עצמם. לא תיתכן אנרכיה על חשבון משלם המסים.