הגירעון והחיים עצמם

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד גויס בשבוע שעבר לשירות מילואים, ללא קשר לאירועים הביטחוניים השבוע. כמה ימים לאחר מכן התברר שכתובת מקום ההתייצבות שונה לוועדת הכספים של הכנסת, שם התייצב במדי הקרב לדיון בבעיית הגירעון. במקור באב"ד אמור היה להשתתף בישיבה על הפרטת התעשייה האווירית (שבוטלה בסופו של דבר). אבל מכיוון שהיה בירושלים, קפץ לוועדת הכספים להשגיח מקרוב על העניינים.

בעיית הגירעון הוצפה השבוע גם על ידי מנהל רשות המסים ערן יעקב ("הגירעון המבני גבוה באופן חריג") וסגן שר האוצר איציק כהן ("לישראל כלכלה של עולם ראשון ומערכת פוליטית של עולם שלישי"). אלא שהשיא היה בישיבת ועדת הכספים. מספר חברי כנסת (בעיקר מסיעת כחול לבן), ביניהם אורית פרקש הכהן, מיקי לוי, צביקה האוזר ואורלי פרומן, ביקשו מיו"ר הוועדה משה גפני לדון בבעיה. גפני, שקיבל מכחלון את הסכמתו לדיון, הפציר בחברי הכנסת: "אל תעשו לי את הדבר הזה. אני לא אופוזיציה. אני יו"ר אחת הוועדות שעובדות, ואני נעתר לבקשות כל החברים. אני עושה דיונים עבור כולם. צריך לקחת את הדיונים כפתרונות למצב בו אנחנו היום, לא כאופוזיציה וקואליציה".

התחנונים לא עזרו. הח"כים, בסיועו הפעיל של ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור, הפכו את הדיון לפוליטי. באב"ד, מאובזר בדרגת סא"ל, התייצב באולם הוועדה כדי להזכיר לכולם שהוא מנכ"ל משרד האוצר ושלא ינסו למכור לוקשים. הקפצתו של מנכ"ל האוצר לא הייתה מקרית. עמדותיו האופוזיציוניות של מרידור בנוגע לבעיית הגירעון ידועות זה מכבר, ויש הטוענים שהן מונעות גם משיקולים פוליטיים (אף שצריך לתת לו את הקרדיט על כך שעמדותיו ענייניות). ערב הבחירות הקודמות הוא נפגש עם בני גנץ והציף את חומרת בעיית הגירעון. עמדתו זו אינה זרה גם לאביגדור ליברמן.

לפני הגעתו לישיבת הוועדה הכין מרידור מצגת עם 35 שקפים, שלא תואמה מראש עם באב"ד. אחרי מספר שקפים נמאס לח"כים, שביקשו להגיע ללב העניין. מרידור: "הגירעון נובע מבעיה מבנית, לא בעיה שתחלוף. עוד לפני מימוש הסכמים קואליציוניים והסכם הנכים, ועוד נצטרך לסגור פער של עד 30 מיליארד שקל. ברגע שתהיה ממשלה, אנחנו מכינים מניפה מאוד רחבה של צעדים שנציע לממשלה החדשה. יש תהליך שקרה באוצר. התחזית לא הייתה שמרנית, היא הייתה נכונה לשעתה, ובכל זאת יש מציאות שאנחנו חוזים. המציאות פחות טובה ממה שחזינו. נקודה. אנחנו הראשונים שאמרנו שהולך להיות גירעון".

מנכ"ל האוצר, שהופתע מהנתון על גובה הגירעון העדכני, ניסה להרגיע: "אנחנו לא בקטסטרופה ולא במשבר כלכלי. אף אחד לא חזה שנהיה במערכות בחירות רצופות. בשנים קודמות, כשסגרנו עם עודפים של 10 מיליארד שקל, אף אחד לא אמר שהמשק מדהים".

כל זה לא הפריע לחברי הכנסת של כחול לבן לתקוף ולגייס את טיוטת דוח מבקר המדינה בנושא הגירעון (הדוח עצמו לא פורסם עדיין). התעלתה על עצמה פרקש הכהן, כשבעיצומו של הדיון צייצה בטוויטר: "במהלך הדיון על הגירעון מנכ"ל האוצר, בנאום חוצב להבות, דיבר עד כמה המצב טוב והגירעון הוא אירוע לא משמעותי. הוא בקמפיין בחירות. נמתין להצגת ראש אגף התקציבים של התמונה בשלמותה בלי ספינים".

סביר להניח שבימים כתיקונם הדיון היה תופס כותרות, כולל הדברים שנאמרו במהלכו. אלא שיום לאחר מכן פורסם דבר החיסול הממוקד של בכיר הג'יהאד, ובעקבותיו ירי הטילים על ישראל. אם נתניהו רצה להוכיח מהם "החיים עצמם", הוא הצליח מעל המשוער.

סדר היום, שבוע לפני סיום פרק הזמן שניתן לגנץ להרכבת ממשלה, חזר לפתע לעניינים ביטחוניים ולענייני מס רכוש. העניין הכלכלי העיקרי שהעסיק אותנו השבוע היה בולמוס הקניות ברשת ואיך הצליחה "עליבאבא" לשאוב מכיסי הצרכנים ביום הרווקים הסיני 38 מיליארד דולר ביום אחד.

מגבלת טווח ה־40

ניתוח של התאחדות התעשיינים הראה שהנזק לחברות התעשייה בדרום ובמרכז נאמד ביום הלחימה הראשון ב־275 מיליון שקל. החישוב מוכיח ש־85% מהמועסקים בהן נעדרו מעבודתם בדרום ו־65% באזור המרכז. החברות בגוש דן ספגו נזקי פגיעות וכן פגיעה במוניטין אך לא יפוצו בשל כך.

אלא שעם כל ההבנה למפעלי התעשייה, הבעיה הכאובה נוגעת למאות אלפי העובדים שנאלצו להישאר בבית בשל ההנחיות, שהתירו לפתוח רק את מקומות העבודה החיוניים (כמו הבורסה). כרגע לא ברור אם את מחיר ההיעדרות ישלם המעביד או העובד. מכיוון שפיקוד העורף, שהוא הזרוע הארוכה של המדינה, אחראי להנחיה, טבעי שהמדינה תפצה. רשות המסים המפעילה את קרן מס רכוש מיהרה להתנער מכך: "רק עסקים בטווח של עד 40 ק"מ מהרצועה יהיו רשאים להגיש תביעה להחזר השכר לעובדים". ברשות הדגישו ש"התקנות הקיימות לא נותנות מענה לפיצוי בעלי העסקים שמעבר לטווח ה־40 ק"מ, והנושא ייבחן על ידי הממשלה".

אם יוחלט לפצות, השאלה היא מניין יגיע הכסף כשתקציב המדינה סובל מגירעון של 50 מיליארד שקל. האם ממשלת מעבר בכלל רשאית לפצות? על כל אלה אין עדיין תשובה, וגם שר האוצר כחלון לא יכול היה לענות.

למסעדנים ולבעלי אולמות האירועים ביישובי העוטף היה מזל גדול. ועדת הכספים דנה עוד לפני אירועי השבוע בצורך לפצותם (חקלאים ובעלי עסקים מתחום תיירות כן מפוצים). לחצים גדולים לפיצוי הופעלו על ידי נשיא להב רועי כהן. הוא הציג דרך סיפורים מהשטח את קשיי המסעדנים. באוצר לא התרשמו וטענו שלא ניתן להצדיק את הפיצוי באופן משפטי. אגב, עלות הפיצוי ערב סבב הלחימה הקודם הסתכמה ב־1.5 מיליון שקל בלבד, כסף קטן לקופת מס הרכוש המלאה בזכות ימי השפע התקציביים.

בעקבות הסחבת איים יו"ר הוועדה גפני לקדם חקיקה. האיום עשה את שלו, ורשות המסים ומשרדי הכלכלה והאוצר חזרו בהם והסכימו לפצות על פי חישוב מחזור ההכנסה החודשי, בתנאי שהלחימה תימשך יותר מ־48 שעות.

סיפור המסעדנים הוא הצלחה נקודתית בבעיה הרבה יותר מורכבת, הכרוכה בהוצאה שעלולה להגיע למיליארדי שקלים. זה סיפור שחוזר על עצמו בכל סבב לחימה, פעם מהדרום ופעם מהצפון. לא ברור מדוע הפיצויים מוגבלים לטווח של 40 ק"מ. האם תושבי אשדוד חסינים יותר מתושבי אשקלון? האם תושבי יבנה פגיעים פחות מתושבי שדרות? כחלון לא יוכל לעשות הרבה בקדנציה הנוכחית. מכיוון שסבב המלחמה השבוע אינו הראשון ואינו האחרון, יש לקוות שאחד הצעדים הראשונים שתיזום הממשלה החדשה, עוד לפני מיגור שלטון חמאס, יהיה רענון תקנות מס רכוש וקביעת קריטריונים חדשים לפיצוי.

מדד אוקטובר

מדד המחירים לאוקטובר, שיתפרסם היום בצהריים, יעלה או יירד, אבל זה לא משנה. תחזיות האנליסטים לגבי גובהו אינן מורידות או מוסיפות. ערב פרסום המדד מסתכמת האינפלציה מתחילת 2019 ב־0.9%. ב־12 החודשים האחרונים הסתכמה ב־0.7% בלבד.

זו השנה החמישית ברציפות שבה יעד האינפלציה הממשלתי (העומד על 1%־3%) מפספס את המטרה. מחירי הדיור השלימו ב־12 החודשים האחרונים עלייה של 1%. גם מחירי השכירות ממשיכים במסעם צפונה, ומתחילת 2019 עלו בכ־2.5%.

נתוני המדד ומשתנים נוספים על המצב במשק יוצגו לוועדה המוניטרית של בנק ישראל בבואה לגזור את החלטת הריבית, שתהיה האחרונה ל־2019. זה יקרה בדיוק בעוד עשרה ימים, ב־25 בנובמבר, וההתלבטות עד אז לא פשוטה. בהחלטת הריבית האחרונה דומה היה שזו שאלה של זמן בלבד עד שהריבית תרד מרמתה הנוכחית (0.25%) ל־0.1%, ובהמשך לטריטוריה השלילית.

הנגיד פרופ' אמיר ירון חשף שההחלטה האחרונה להשאיר את הריבית על כנה התקבלה לאחר התלבטות לא פשוטה. שניים מחברי הוועדה המליצו להוריד, אך שלושה ובהם הנגיד התנגדו. מאז הצטברו נתונים נוספים המצדיקים את הורדת הריבית. הריבית בארה"ב ירדה. השקל המשיך להתחזק לעומת הדולר ובמיוחד לעומת היורו.

בנק ישראל חשף השבוע שיתרות המטבע הסתכמו באוקטובר ב־121 מיליארד דולר, וחצו את קו ה־120 מיליארד דולר. פעם חשבו ששם תיעצרנה רכישות המטבע. בפועל התברר שהבנק המרכזי הצטייד בחודש האחרון (בלי לדווח בזמן אמת) ביותר מ־300 מיליון דולר נוספים כדי למתן את היחלשות המט"ח. זה הועיל לזמן מוגבל, עד שהדולר חזר להיחלש. הדולר הנחלש (למרות האירועים הביטחוניים השבוע) ורווחיות היצוא משפיעים על נכונות הנגיד לשלוף את ארנק הקניות. אלא שבשלב זה בבנק ישראל לא מתרגשים מקינות התעשיינים ומגייסים כהוכחה את הגידול בייצוא השירותים.

כלי אפקטיבי במיוחד שנותר בידי הנגיד לחיזוק הדולר ולעידוד המשק הוא הפחתת הריבית. בתחילת אוקטובר סברו רוב האנליסטים שהריבית תופחת. היום כבר נשמעות זמירות חדשות. כלכלני בנק הפועלים כתבו בסקירתם השבועית: "בנק ישראל רכש באוקטובר מט"ח בהיקף 314 מיליון דולר, מהלך המצביע על אי־שביעות רצון מהרמה הנמוכה של שער החליפין האפקטיבי של השקל. במהלך 2020 הלחץ לייסוף השקל עשוי לגבור, ואנו מעריכים שבנק ישראל יחזור לרכוש מט"ח בקצב מואץ. בהחלטת הריבית האחרונה העדיפו מרבית חברי הוועדה שלא להשתמש בשלב זה בכלי הריבית. ככל שלחצי הייסוף יימשכו, יגבר הלחץ להפחית את הריבית".

בבנק הפועלים אומרים אם כך את הכל חוץ מהאמירה המפורשת, שהריבית תרד בסוף החודש. לדעתי, הריבית תרד הפעם. ככל שהוועדה המוניטרית תשהה את ההחלטה, התחזקות השקל תלך ותגבר, ואז ההפחתה הנדרשת תהיה משמעותית הרבה יותר. ועדיין, כדי להוריד את הריבית נדרש כנראה פרופ' ירון לחצות איזה סף פסיכולוגי שיאפשר לו לחזור מעמדותיו שניתנו לפני מספר חודשים בלבד, שלפיהן הריבית צפויה לעלות. זה בכלל לא פשוט.


מה שלא בטוח

אחת לזמן מה מתעוררות חברות הביטוח ומחליטות בבת אחת להפסיק שירות ביטוחי כלשהו מטעמי היעדר כדאיות כלכלית. פעם היו אלה פוליסות הביטוח הקולקטיביות לרכב. לפני כשלוש שנים בוטלו פוליסות הביטוח הסיעודיות הקולקטיביות. השנה גם שונו פוליסות התאונות האישיות. ממש בימים אלה סוערת המדינה בעקבות ההחלטה לבטל את הפוליסות הסיעודיות הפרטיות. במילים אחרות, פוליסות מסוג זה אזלו מהמדף משיקולי היעדר כדאיות כלכלית, בדיוק כמו שחמאה נעלמה ממדפי הסופרמרקטים.

אלא שפוליסות ביטוח אינן חמאה, שבזמן מחסור ניתן לייבא אותה מחו"ל, וביטוח סיעודי אינו לחם ושעשועים. שווה להבין איך קרה שמגיפת הביטולים הדביקה כמעט את כל ענף הביטוח. זה התחיל במנורה מבטחים, נמשך בכלל ביטוח ואיילון, והשבוע הצטרפה לתופעה גם מגדל. חברת הפניקס נותרה בשלב זה הצדיקה היחידה בסדום, ויש לכך הסבר. לפני שנה בלבד צהלה הנהלת הפניקס על ש"זכתה" על חשבון כלל ביטוח במכרז הביטוח הסיעודי הקולקטיבי של קופת החולים מכבי. אז בהחלט ייתכן שאחרי זכייה נחשקת כזאת פשוט לא נעים לעשות סיבוב פרסה ולבטל דווקא את פוליסות הסיעוד הפרטיות.

החלטות חברות הביטוח זכו לגיבוי של משה ברקת, המפקח על הביטוח באוצר. הוא מוכן לפרגן לכל מה שנתפס בעיניו כהתנהגות כלכלית רציונלית בענף. אלא שברקת לא טרח לברר אם במקום הפוליסות שבוטלו הציעו חברות הביטוח למבוטחים פתרון חלופי. בכל מקרה, התשובה שלילית.

בענף הביטוח יש שפע של הסברים לא רלוונטיים בהכרח בנוגע לביטול. תירוץ־העל הוא "שינויים יוצאי דופן בתנאי הביטוח". במה בדיוק מדובר? ענקית הביטוח הצרפתית סקור החליטה להפסיק את הגיבוי לחברות הפועלות בענף הסיעודי וברחה מישראל. הפוליסה הסיעודית הכניסה את הענף לסיכונים מיותרים וחייבה את הענף לרתק הון (שהוא פוטנציאל של חלוקת דיווידנד). אם לא די בכל אלה, הריבית האפסית מול ההתחייבות כלפי בעלי הפוליסות אילצה את חברות הביטוח לשנע כספים ביותר ממיליארד שקלים על חשבון הרווחיות כרזרבות הוניות. ולקינוח, תוחלת החיים עלתה בזכות שיפור בטיב הטיפולים הרפואיים. התברר שתוחלת החיים של הסיעודיים גדלה מעבר לשלוש שנים המקובלות עד כה, ובהתאם לכך תוחלת ההפסד בענף.

הראל ביטוח הייתה הראשונה שדיווחה על הפרשה של 600 מיליון שקל להפסד סיעודי אפשרי, ובעקבותיו עברה להפסד רבעוני. גם חברותיה לענף כמו מנורה מבטחים, מגדל וכלל ביטוח, יעבירו בימים הקרובים דיווחים דומים לבורסה.

אבל עם כל הכבוד להתנהגות הרציונלית הנוכחית, איך ייתכן שאור הנגוהות העסקי נגלה בבת אחת לכל מנהלי הענף? למה הם חיכו עד היום? איך ייתכן שאף אחת מהחברות לא הציעה במקביל לביטול פוליסה חלופית שתספק פתרון חלקי לציבור המבוטחים? אם החברות חוששות ובצדק להבטיח מקדמי קצבה קבועים, מדוע שלא ילכו על מודל של השתתפות ברווחים, המשלב חיסכון לקצבה לפי תשואת השוק בשילוב פרמיית ביטוח משתנה?

מאירועי הימים האחרונים נודף ריח עז של התנהגות קרטליסטית בחסות הרגולציה. בימים האחרונים בלמו חברות הביטוח את ניסיונות ההצטרפות של מבוטחים חדשים לפוליסות הסיעודיות. נחמה גולדווסר, סוכנת ביטוח מובילה בכלל ביטוח ומגדל, דיווחה על עשרות פניות של הרגע האחרון. גולדווסר מספרת שלקוחות ממש התחננו לקנות ביטוח סיעודי באחת מחברות הביטוח (ולא בהכרח בביטוחים המשלימים של קופות החולים), שכן למרות הפרמיה ביטוח זה ודאי יותר ביחס לחלופות.

הביקוש לפוליסות הגיע למרות הפרמיות הרצחניות שגובות חברות הביטוח: אישה בגיל 55 ומעלה תיאלץ להיפרד מ־1,120 שקל לחודש כדי להבטיח פוליסה סיעודית לכל החיים בסך 10,000 שקל לחודש. בביטוחים המשלימים של קופות החולים, שנותרו המפלט האחרון,  נגבית פרמיה הנמוכה בעשרות אחוזים בהשוואה לחברות הביטוח. אישה עד גיל 50 תשלם לפוליסה סיעודית בקצבה מובטחת של 5,000 שקל לחמש שנים 100־150 שקל לחודש. אלא שקופות החולים אינן הפתרון, משתי סיבות: הציבור לא ירוץ לקנות בעצמו פוליסת סיעוד שלא ידחפו סוכני הביטוח. כדי למכור פוליסה מכל סוג שהוא יש צורך בסוכן שיודע למכור, ובקופות החולים עובדים אולי עם מאכערים, אבל בלי סוכנים.

וחוץ מזה, הביטוחים של קופות החולים בענף הסיעוד, שגם כך נחותים, הם קולקטיביים. הראל ביטוח מבטחת את הכללית, מנורה מבטחים את המאוחדת ואת לאומית, והפניקס מבטחת כאמור את חברי מכבי. מי יבטיח שבמועד פקיעת הביטוח (נניח בעוד חמש שנים) חברות הביטוח לא ישובו להרגלן לתקוע ברז ולהפסיק לספק את המטרייה הביטוחית לסיעוד בקופות החולים? התסריט בכלל לא דמיוני. אם הראל הפסיקה את הביטוח ללקוחות פרטיים, אין סיבה שהיא לא תעשה את זה ביחס לקולקטיב מבוטחי הכללית.

האחריות למחדל הביטוח הסיעודי מוטלת על הרגולטורים לא פחות מאשר על חברות הביטוח. יש לקוות שהרגולטורים יכינו בהקדם תשובה למחסור בפוליסות בענף חשוב זה. הם חייבים להפנים שחברות הביטוח פועלות ממטרות רווח. בניגוד לשמועות, הן אינן מתפקדות כתאגיד הביטוח הבינלאומי לויד'ס, ולא כל סיכון הוא בר ביטוח.

אם הרגולציה מעוניינת שהמקרים הסיעודיים הקשים לא ייפלו (בעקיפין) על כתפי משלם המסים (כפי שהדבר קורה בביטוחי בריאות), הם חייבים ליזום חוק ביטוח סיעוד ממלכתי. אם הביטוח הלאומי משלם קצבאות נכות או קצבאות זקנה, מדוע שעבור פרמיה מסוימת הוא לא ישלם קצבת סיעוד מינימלית? 3,000 שקל לחודש (מותנה בגובה ההכנסה) הם סכום הכרחי לחסרי כל. הגיע הזמן שבאוצר, במשרד הבריאות או במשרד החינוך יבינו שלא ניתן להפיל כל נושא על גבו של הסקטור העסקי (כפי שנעשה לדוגמה בתחום התקשורת) או האזרח הפרטי. כפי שענייני הביטחון נמצאים באחריות המדינה, כך היא חייבת לדאוג שהתחום הסיעודי, שהוא הביטחון האזרחי, יהיה באחריותה, כמקובל במדינת רווחה.

מנוף לחץ

זה היה שבוע חגיגי עבור יהודה כתב, יו"ר ארגון הקבלנים מחוז ת"א וסגן נשיא התאחדות בוני הארץ. היום בצהריים תינעל הוועידה השנתית של הארגון בהשתתפות מאות מפעילי הענף, ובהם שרת השיכון יפעת שאשא ביטון, שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, ראשי רשויות וראשי חברות בנייה. כתב הוא קבלן ותיק שבונה את הארץ לאורכה ולרוחבה, מירוחם ועד חולון, מהשרון ועד יהוד. הוא גם מנוף הלחץ לקידום מטרות ארגון הקבלנים, ש־400 מחברות הבנייה חברות בו.

"אני גאה במיוחד בפרויקט לבניית 150 יחידות דיור בירוחם. מדובר בפרויקט מאתגר מבחינה הנדסית, שאף חברת בנייה לא רצתה. מכרתי את מרבית יחידות הדיור, אך להפתעתי משרד השיכון החליט לקדם במקום פרויקט של מחיר למשתכן עם מחירים הנמוכים ב־25% ומעלה לעומת מחיר השוק. זה מהלך לא הוגן. שילמתי מחיר מלא עבור הקרקע, שבמסגרת מחיר למשתכן נמכרה במחירים מוזלים. אבל בזכות איכות הבנייה יוצאת הדופן שלי המכירות היו יפות. דירת 4 חדרים צמודת קרקע עם פוטנציאל לבנייה נוספת נמכרה ב־950 אלף שקל".

בהמשך לאירועים הביטחוניים של השבוע האחרון, מה התובנות שלך כקבלן בנייה?
"מדובר באירוע שצריך להאיר בנורת אזהרה את העתיד ולהבהיר שתקופת הזמן של שלוש שנים שניתנה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה לתוכנית תמ"א 38 היא תקופת המתנה ארוכה מדי. היות שתוכנית התחדשות עירונית עדיין לא גובשה ואינה קלה ליישום, לא ניתן להמתין יותר בגלל המצב הביטחוני. חייבים לפעול מיידית למיגון מבנים, כי מדובר פה בחיי אזרחים. על משרד הביטחון לקחת לידיו את המושכות ולהפקיע את הסמכות בעניין מהגורמים המאשרים. מקלטים ציבוריים אזוריים אינם הפתרון".

כלומר אתה שולל את ההחלטה להפסיק בשנת 2022 את תמ"א 38?
"למען האמת לא עוצרים לגמרי את התוכנית, אלא יפעילו אותה במתכונת עדכנית יותר. יש שיח מתמיד, והגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. יש מקום לתוכנית, כי לא ייתכן שבניינים בעייתיים הזקוקים לשיפוץ יהיו תלויים בחסדי שמיים. בארגון הצענו מספר פתרונות חלופיים. תמ"א 38 היא תוכנית חיונית, במיוחד במדינה שבכל רגע עלולה להתרחש בה רעידת אדמה. באופן מעשי יש מקומות שפתרונות כאלה פשוט לא עובדים. למדינה אין ברירה אלא להפקיע מהרשויות המקומיות את האחריות להתחדשות עירונית ולקחת אותה תחת אחריותה".

מה עמדתך בנושא פרויקט מחיר למשתכן, שנועד לסייע לזוגות צעירים להשיג דירה במחיר שפוי?
"ראשית, ההנחה לא שוויונית. באזור המרכז ההנחה האפקטיבית מגיעה למאות אלפי שקלים, ואילו בפריפריה ל־100־200 אלף שקלים. יש לי טענות גם על איכות הבנייה בפרויקט, על אפליית קבלנים שקנו קרקע במחיר מלא וספגו נזקים קשים, על ההוצאה הכספית הגדולה בגינו. אני חושש שלאורך זמן פרויקטים אלה ימותגו באופן שלילי. אני לא נגד סיוע לזוגות צעירים, אבל יש דרכים אחרות. בגלל שאני לא מאמין בפרויקט אני לא שם".

יש לקבלנים את ארגון בוני הארץ. בשביל מה יש צורך בארגונים אזוריים?
"מכיוון שאנחנו, הפועלים באזור המרכז, נמצאים כל הזמן עם האצבע על הדופק ומגיבים לאירועים בזמן אמת. נכחנו בדיונים הנוגעים לסוגיית עתיד פרויקט תמ"א 38, עד שהתאחדות בוני הארץ נכנסה לתמונה. אנחנו גם בחזית המגעים עם הרשויות המקומיות בנוגע לנושא ההתחדשות העירונית ולאחוזי הבנייה. כשאין ברירה, כמו במקרה של ההודעה על הפסקת התמ"א ברמת גן, אנחנו נאלצים לנקוט באמצעים משפטיים. הארגון מתעסק ברזולוציות הקטנות הנוגעות לקבלנים, ולכן כולם גם חברים אצלנו ומשלמים דמי חבר. חלק מדמי החבר מועברים להתאחדות בוני הארץ".

מה מצב הענף היום? האם עדיין לא משתלם לבנות ויש ירידה בהתחלות הבנייה?
"לצערי, כן, ונראה את הנתונים עוד השנה. במקום שקצב התחלות הבנייה יגיע לפחות ל־70 אלף דירות בשנה, בפועל בונים 45 אלף ואפילו פחות. יש המון בעיות בתחום הרגולציה וקבלת היתרי בנייה, אין קרקעות זמינות לקנייה כי הרוב הולך למחיר למשתכן, יש עסקות קומבינציה בת"א שבהן דורש בעל הקרקע 56% מהדירות, יש מחסור בכוח עבודה וזה הקיים התייקר, ועוד בעיות. דווקא בנושא הרגולציה יש לי מילה טובה על כחלון. ועדת הותמ"ל עושה עבודה מצוינת ומקצרת את לוחות הזמנים, אבל זה לא מספיק".

אז מה לדעתך יהיה הכיוון של מחירי הדיור - ירידה או המשך עלייה?
"לצערי, אני אומר שמחירי הדיור ימשיכו לעלות למרות שזה לא אינטרס שלי. אני בעד יציבות מחירים, כי כשהמחירים עולים, אני לא מרוויח בהכרח. איך המחירים יירדו? אין קרקעות זמינות, משקיעים הון בבטיחות העבודה, שכר העבודה עולה, יש יותר ביקוש בגלל הגירושים והעלייה. אני יכול לגלות לך שמגיעים אליי גם קונים מאזור יהודה ושומרון. אז למה שהמחירים יירדו? פרויקט מחיר למשתכן, שמטרתו המוצהרת הייתה לסייע לזוגות צעירים, נכשל חד־משמעית והכשיל מדינה שלמה. אבל אני חייב שוב להודות כי בתחום הנדל"ן כחלון עשה גם דברים טובים, בעיקר בתחום הרגולציה".

עם יד על הלב, האם היית מציע היום לזוג צעיר לקנות דירה או אולי להמשיך לשבת על הגדר?
"ראשית, זה לא לשבת על סתם גדר, אלא על גדר תיל. איזו אפשרות יש היום לזוג צעיר? מי שהמתין עד היום עשה טעות והפסיד. צעירים שזכו בדירה במסגרת הגרלת מחיר למשתכן ביטלו את העסקה. לאור ההערכה שלי שמחירי הדיור ימשיכו לעלות, אין סיבה להמשיך לחכות".
 
yehudasharoni10@gmail.com