בין אומן לקופנגן: בסופ"ש שעבר חגג השבט של כיפוש בר־מצווה לאחיין שלה בבית מלון באשקלון. כן, כיפוש היא דודה ל־26 אחיינים. עשיתי לה חידון קצר והיא מכירה את כל השמות, אף שהיא נעזרה באצבעות כף ידה כדי לספור. ד"ר אבישי בן־חיים, אדם נדיר וערכי שאני מכיר אישית ולא מסכים איתו על כלום, היה מגדיר את כיפוש כישראל השנייה ואותי כישראל הראשונה. אולי בגלל שאני דוד רק לשני ילדיה של אחותי.
"מאמי, אל תאחר, תגיע בזמן לארוחת ערב. אני אסע לפניך", היא הציגה בפניי את פקודת המבצע. "אתה מסיים את השידור ומיד יוצא לכיוון".
כיפוש היא מפיקת על, באמת, אבל כדי לצמצם בלת"ץ בקדם־הפקה אני תמיד מברר שדאגו לי. "כיפוש, דודו דאג שתהיה לי טלוויזיה בחדר? זה מלון של דתיים, אני מזכיר לך".
"אל תדאג", היא השיבה. "אנחנו באגף של החילונים. יש טלוויזיה, אתה יכול לעשן, הכל סודר. רק אל תיכנס עם טלפון לחדר אוכל ותתחיל לגלוש לי שם, כן? אני אקליט לך את המהדורות. תהיה סבלני".
"אין בעיה, כיפוש. אני אגיע על הקשקש, רק תדאגי לשמור לי מנה של הבורקס עם הרוטב פטריות. אני חייב שזה יהיה".
היא הביטה בי במבט תמה ואמרה: "מה זה 'לשמור'? יהיו לך 20, אל תדאג. אני עוד לא הבנתי את הקטע שלך עם הבורקס הזה. יש כל כך הרבה אוכל ואתה נדבק לזה. למה?".
"עזבי, את לא תביני. זה קטע מהילדות שאני גורר. בכל אירוע אני צריך שזה יהיה, אני אף פעם לא אוכל מנות עיקריות. ואצלכם גם 'סלטיםםם' זה בערך 15 צלחות, ואחרי זה שלוש מנות דג, ארבע מנות עוף ובשר. קשה לי עם העומס הזה. כמו שאמרה המלכה שלנו הגברת שרה למני נפתלי: 'אנחנו לא מרוקאים, אנחנו אוכלים מעט'".
"מאמי, אתם בעיקר עצובים", היא סיכמה את הדיון.
# # #
הגעתי בזמן, בערך. היה לי בורקס ברוטב פטריות ודג, ומבחינתי מיציתי את ארוחת הערב. הטלפון היה בכיס, אבל לא הוצאתי. ברקע אמרו הגיסים שלי, כל אחד בתורו, דברי תורה. התחיל לי רעד בלתי מוסבר ברגל, הארבע־ראשי היה בלתי נשלט. היא רק הביטה בי.
"כיפוש, אני יכול להגיד משהו? יש לי הסתייגויות מהפרשנות".
"לא. אתה לא יכול", היא חתכה מיד. "אתה לא ברדיו. שב בשקט".
"טוב, אז אני חותך לחדר, התחיל 'אולפן שישי'", עברתי למהלך התקפי.
"אתה לא הולך לשום מקום. יש לך הפרעות קשב וריכוז מטורפות. אתה לא מפסיק לזוז, תרגיע".
אז הוצאתי את הטלפון מתחת למפה, וראיתי בוואטסאפ שרוברט נפרד מאיתנו. אף שהתחסן נגד שפעת, הוא חזר מדטרויט עם סטרפטוקוק בגרון, שמתחיל לחסל אותו. "רבותיי, הרופא אמר שזה הסוף. יש לי אנגינה, אני לא יודע אם אגמור את הלילה - אז רק שתדעו שנמאסתם עליי כולכם, ואם היו מקבלים אותי בדיגניטאס בשווייץ, הייתי נוסע כבר עכשיו לשתות את הלימונדה ודי. אין לי כוח יותר", הוא כתב.
שאלתי אותו אם הדוקטור שלח אותו לבדיקת משטח גרון לפני שאבחן את המחלה הסופנית.
"ממש לא", הוא השיב. "נתן לי אנטיביוטיקה שלא עובדת ושלח אותי להתפגר בבית".
"שמע לי", כתבתי לו, "סע לבני ברק. נדמה לי שקוראים לזה 'בטרם', יענו בטרם אתה מת. זה בחסות של ליצמן שם, הם דואגים לג'מאעה שלהם, לא כמו אצלנו החילונים. תגיד לרופא שנתנו לך מרשם לרוקסו אבל איבדת אותו ואתה צריך חדש. תהיה החלטי, מחר אתה קם חדש".
הוא סירב לקבל את המלצתי. "קוף, שחרר אותי, באמ'שך. איזה בני ברק יום שישי בלילה? עוד ירביצו לי. תן לי לגסוס בשקט".
# # #
המצב של רוברט הביא לי רמפה מהשכינה כנראה, כך שאוכל לצאת מהארוחה לחדר. השתמשתי מיד בטון סמכותי ושקט, כדי להודיע לכיפוש. "תקשיבי לי, מצב חירום. רוברט חולה מאוד, אני הולך לחדר למצוא לו רופא, שלא יתפגר לנו המפגר הזה. אנגינה זה מסוכן, יכול לפגוע בשריר הלב".
במצב כזה לא מחכים לתגובה. פשוט קמים ויוצאים. ברוררר שסרקתי בעין לפני כן את כל האולם, כדי לוודא היכן היציאה הקרובה ביותר לשולחן שלנו. אף שאני נראה טמבל, אני מאוד יסודי בהכנות לבריחה.
תוך שתי דקות הייתי בחדר, מבסוט חלאס. במהדורה דיברו על ביבי החסין. מה רוצים מהאיש? הוא נאשם עכשיו, חושב חשיבה קרימינלית איך יוצאים מהתיקים האלה - וזה לא קל לאף אחד, גם לראשי ארגוני פשע מהגדולים בעולם. הוא משתמש עכשיו במתודה של מכורים: נקי/זכאי, רק להיום. אי אפשר ואולי אף אסור לתכנן רחוק מדי. אבל גם בהינתן התנאי ההכרחי הזה, אמירה כמו "חסינות היא יסוד הדמוקרטיה", היא אפעס קצת משפילה אדם שנאבק על חפותו כמה שנים וממש אינו מפתיע כאשר הוא נוהג כמו אחרון העבריינים. עכשיו החוק הוא המפלט, אתמול החוק היה לא טוב.
בגדול זה משעשע אותי, כי מתישהו ייסגרו ערי המקלט, גם אם את השנתיים הקרובות נבלה בבחירות והמנגנונים יקרסו לגמרי מחוסר משילות.
אבל זה ממש לא העניין המרכזי. הפארטיה שלבטח מבשילה עכשיו היא חסינות גורפת לעוד כמה שותפים נחמדים שמחכים לכתב אישום: חיים כץ, אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, יעקב ליצמן החסיד, דוד ביטן. כן, יש לנו קולקציה יפה שהפרקליטות אמורה להחליט לגביה. אז אם חסינות טובה לראיס, למה לא לשותפים ולסנג'רים? הרי ביבי לא יוכל להקים גועליציה לבד, בלי שותפים - וגם להם יש פחד סמוי מהרשעה בבתי המשפט. אוקצור, חסינות לכולם, גם לכאלה שנמצאים עכשיו בשלב סמוי של חקירות. כי אגם הדרעק משתנה והופך לעיר מקלט לעבריינים. אני באמת ובתמים מבסוט מזה, כי זה מעצים את תחושותיי בסוגיית נבחרי הציבור שאמורים לשרת אותי.
במעבר חד, השבוע החל גז לזרום ממאגר לווייתן. איזה יופי, באמת נורא נהניתי לשמוע את ביבי מצהיר שאנחנו המעצמה השמינית בגודלה בעולם. האמת שלא ידעתי שאני כזה חשוב בעולם - וגם עשיר. הרי ביבי הבטיח לי שהגז יניב "מאות מיליארדי שקלים (!)" לקופה הציבורית הריקה. מאות מיליארדים, רבותיי! מה נעשה בכל הכסף הטוב הזה? מתי הוא כבר מגיע?
# # #
הנה כיפוש הגיעה מהסעודה. כל כינוס משפחתי של השבט כרוך בסעודות: ראשונה, שנייה ושלישית, לפחות. בין לבין יש קפה, עוגות ומגדנות, כי חשוב לשמור על המדד הגליקמי שלא יהיה נמוך מ־200.
"אז מה, כיפוש, אמרו לך משהו על זה שנטשתי?".
"ממש לא, מאמי", היא השיבה. "אנחנו מכילים הכל, גם חריגים כמוך. לא ראיתי בנאדם כמוך, בגילך, שלא מסוגל לשבת חמש דקות רגוע".
"תקשיבי, כפרע, זה מלידה. האגדה מספרת שכשנולדתי הייתי התינוק הכי גדול באסותא עד 1959. משהו כמו כמעט 5 קילו על 65 ס"מ. הרופא ד"ר ז'בין נורא נבהל מהגורילה שבא לעולם, ונפלתי לו מהיד. מאז אני דפוק. אם לא הייתה התיישנות הייתי תובע את אסותא, אבל מה לעשות, חיים שלי, יש אכיפה בררנית, כמו שביבי אומר. דופקים את האשכנזים, זה המצב".
היא לא התרשמה מהטיעון, אבל היו לה חדשות. "מאמי, אני נוסעת עם האחיות שלי לאומן, לקבר של הרבי מברסלב. הן הציעו לי ואמרתי 'כן'. זה בסדר מבחינתך?".
"בטח, כפרע, בון־וויאז'. מסרי לו ד"ש. מתי זה האירוע המרנין הזה שאת הולכת להשתטח? לא קר קצת עכשיו בשביל לשכב על אבן קפואה? את בטוחה שהוא מקבל קהל בינואר?".
אבל היא הייתה בהתרגשות מהטיול. "אתה זוכר שנסעתי לפני יותר משבע שנים, כשהיית מאושפז? אז עכשיו אני נוסעת להודות. ביקשתי שהכל יסתדר, וזה חשוב לי מבחינה רוחנית".
אבל אני התעניינתי יותר בלוגיסטיקה הכרוכה ביציאתה של הרוחניקית. "מה עם גיאצ'ו? סידרת כל מה שצריך? את יודעת שאחריות ואני זה לא הולך ביחד. אני כבר מרגיש תעוקה ומתחילה לכאוב לי הכתף. תעבירי לי את הספריי הסיני שגנבתי מיוסי, הוא בתיק שלי".
"אל תדאג", היא אמרה. "אני אארגן הכל, כמו תמיד. הבנות שלך יטפלו בגיא, רק תדאג לשמור על השגרה שלו. אני נוסעת ליומיים. אל תתחיל לפתח חרדות, אני מבקשת. תהיה אבא, תדאג שהוא יגיע לבית הספר בעשרה לשמונה ולא בעשר. זה הכל. אתה רוצה שאבקש בשבילך משהו? רק תגיד".
"תבקשי מהרב'ה שלושה מספרים בלוטו בכל הגרלה. זה הכל, באמת לא צריך יותר. שגם לא ייתן לי, שייתן לך, הרי את הצדקת בינינו. רק כשהוא ייתן לך, תשלחי טופס, אל תחכי שיהיה פרס של 80 מיליון. גם מיליון זה יפה".
היא חייכה ואמרה שלא מבקשים בקשות כאלה.
"מאיפה את יודעת מה מבקשים? תנסי, אולי הוא יגיד 'כן', סבבה יש לך. כי את ה'לא' כבר יש לנו עכשיו".
# # #
שלשום החלה עוד עונה של "האח" ברשת. כיפוש ביקשה שאראה איתה את הדיירים שנכנסים לבית. מתוך הכרת הטוב ועבודה על הזוגיות שלנו, הסכמתי. טוב, אין דבר עלוב יותר מהתוכנית הזו, שבעולם כבר לא מעניינת אף אחד.
שאפו למלהקים ולמלהקות שקיבצו אוסף של חריגים וונביז, שבקרוב יהיו חומר לעוס בתוכניות הרכילות של גיא פינס ודומות להן, כאשר יגיעו לאיזו השקה, ומאכערים ישלמו להם כדי להגיע. יש להם הרבה תובנות על החיים ועל בכלל שעניינו אותי בערך עשר דקות. השוס שמחכה לצופים שיבהו במסך הוא כניסתו של אורן חזן לבית במוצ"ש. אני מקווה בשבילו שהוא קנס את רשת במספיק כסף כדי לישון עם כולם במיטה אחת.
אני יודע מה המחיר שלי, גם הם יודעים, ושנינו יודעים שזה לא יקרה. לא יודע מה יהיה יותר דוחה במוצ"ש: שובו של ביבי מיוון עם "מאות מיליארדים" מתגמולי הגז - או השתלבותו של חזן במינגלינג עם דובר שוברים שתיקה. לפי נתוני הרייטינג, 23%, בתוך חודש עם שלוש תוכניות בשבוע, זה יתייצב על 12%־13%.
הריאליטי הוא באמת פשיטת רגל טלוויזיונית, אבל אשתי משתמשת בזה לניקוי ראש. סבבה, לי יש נטפליקס, שאחת לחודשיים מפתיעה באיזו סדרה שניתן להירדם איתה.
# # #
וואו, ציפינו לזה - אבל לא כל כך מהר. מנהלת הליגה השנייה בכדורסל הודיעה אתמול בצהריים כי בעקבות הלחץ של משרד הספורט היא תאפשר השנה השתתפות של שלושה זרים בליגה. משרד הספורט התנה תמיכה כספית ב־14 קבוצות הליגה ב־20% זרים לפחות בכל קבוצה. המנהלת נכנעה, במקום לפנות לערכאות משפטיות נגד צרת הספורט מירי רגב.
למי שאינו יודע, הליגה השנייה בכדורסל היא ליגת פיתוח לצעירים, שבגלל מעורבות פוליטית של משרד הספורט, אינם יכולים לשחק בליגה הראשונה. אז עכשיו יצטרכו הצעירים שלנו לחפש מקום עבודה, ומקום להתקדם בו בליגות הנמוכות.
בכדורסל פעילים כ־40 שחקנים בכל הגילים. הורים משקיעים 4,500 שקל בשנה כדי שילדיהם יממשו את החלום שלהם להגיע לליגת העל ולהפוך למקצוענים. אבל ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמעניקה תעדוף לזרים על פני מקומיים. רשות המסים מאפשרת לאמריקאים לא לשלם כאן מסים עד הכנסה של 108 אלף דולר בשנה. אמנת המס קובעת שמדובר בפטור על החזר הוצאות עד 400 דולר ליום על אש"ל. אבל זה שקר ידוע, כי זרים מקבלים כאן דירות ומכוניות, לעתים גם אוכל, ומדובר בשכר לכל דבר. ישראלי בגיר חייב במס מהשקל הראשון שהוא משתכר.
אבל השכר הוא פרפראות לעומת האפשרות לעסוק בכדורסל כמקצוע בארץ. כל זר לוקח מקום של שחקן מקומי. האשמה אינה רק בהחלטות הפוליטיות אלא בהורים שנכנעים לתכתיב הזה. אין לישראלים מה לחפש בכדורסל. מומלץ לילדים למצוא ענפי ספורט אחרים, מקצועות כדור וספורט אולימפי, שיאפשרו להם לקבל הזדמנות להגיע למקצוענות.
משרד הספורט הוא רק עוד דוגמה להתנהלות כושלת של השלטון בכל תחום. הרווחה מפורקת, ביטחון הפנים מושבת, הבריאות מחכה למאות המיליארדים שיגיעו מהגז בעוד 100־200 שנה. רק אצל הכיפות ממש חגיגה. אין להם בעיות תקציב.
בדיון בוועדת הכספים נחשף השבוע נתון על עלות מערכות הבחירות לכנסת ה־22 ולכנסת ה־23. העלות הישירה היא 1.263 מיליארד שקל. סכום זה אינו כולל עלות מקיפה ועלות של ימי שבתון במשק, שמוערכת בכ־6 מיליארד שקל נוספים. מוישה גפני, הבוס של הוועדה, האשים בדיון את איווט ליברמן שלא רצה להצטרף לגועליציה. לג'מאעה שלו גפני כבר דאג, הם לא חשים מחסור. גם לכיפות באיו"ש אין מצוקה כספית, הכל בסדר.
את הסכום הנוראי הזה יממנו החילונים, כי עם כל הכבוד, מלימוד בישיבות לא מייצרים כסף. ההפך הוא הנכון. זה מה שיש וזה יהיה הרבה יותר גרוע.
# # #
אז החלטתי שאם חריאנה, אז חריאנה עד הסוף, והזכרתי לכיפוש את יום הולדתי הקרב ובא. "בטח שאני זוכרת, חיים שלי. מה אתה רוצה שאני אקנה לך? מה שתבקש אני אדאג שיהיה לך".
"יופי, נשמה טובה. אני רוצה לנסוע לתאילנד לעשרה ימים, אפילו שבוע יספיק לי. זה חשוב לי לרוחניות, את יודעת".
היה שקט לרגע, אני הבטתי במסך כי אני בקטע אגבי עכשיו. "רגע, מאמי, ומה איתי?", שמעתי אותה, "גם אני רוצה לנסוע איתך, אני אארגן לנו יופי של טיול. כדאי לך".
זה רגע בחיים שבו אתה צריך להיות חזק וממוקד. "בטח, אני אסע איתך גם, אבל הפעם מתארגן טיול של בנים רק לקופנגן, משהו קצר כזה. מתאים לי ליומולדת. בא לי גם להיות רוחניק".
אבל כיפוש - גם אותה לא עשו מסבון. "טוב, אני צריכה לדעת מי הנוסעים, שאני מכירה אותם, שאני יכולה לסמוך עליהם שישמרו עליך. אתה יודע, יש לי אחריות כאן".
אז אמרתי לה שהיא אמרה שתקנה לי כל מה שאני מבקש, ואני בדרך כלל לא מבקש - אז מה נסגר?
"הא, חיים שלי, זה משהו גדול זה. אני צריכה לחשוב על זה", היא הגיבה. "תן לי זמן".
יריית הפתיחה נורתה, עכשיו נשחק על זמן. אני טוב בזה, תמיד הייתי.
[email protected]