פרשת השבוע, פרשת שמות הפותחת את ספר שמות, מתארת את שעבודם בעבודת פרך של צאצאי יעקב שירדו מצרימה בעקבות אחיהם יוסף שהיה שם למשנה למלך, ומעלה לקדמת הבמה את משה שעתיד להיות המנהיג שייאבק בפרעה ויוציא את בני ישראל ממצרים. אומנם 70 נפש מצאצאי יעקב ירדו למצרים לראשונה אבל הכתוב מעיד: “ובני ישראל פרו וישרצו וירבו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם”. וכך, בצאתם ממצרים, הגברים בלבד מנו 600 אלף נפש. הנשים לא נספרו ולא דווחו. לא שמעו אז על פמיניזם.
אותן נשים הן בעצם הגיבורות האמיתיות המחוללות את ההתקוממות נגד גזירות פרעה. תהליך היציאה משעבוד מצרים מתחיל על ידי נשים. הן פורצות הדרך. מדרש רבה מכתיר אותן במפורש כמחוללות הגאולה (יש לכך גם מקבילה בתלמוד): “דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים”. וכאן בא הסיפור כיצד הן באות אל בעליהן העובדים בפרך, מפתות אותם ומתעברות.
וממשיך המדרש: “וכיוון שמתעברות באות לבתיהן וכיוון שהגיע זמן מולדיהן, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב”ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו המשפרת את הוולד... וכיוון שמכירין בהם המצרים רצו להורגם ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע. ומביאין (המצרים) שוורים וחורשין על גביהן ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה”.
מדרש נהדר, תודו. מיצג קלאסי של אחת מדרכי האגדה – להקצין סיטואציה, ולהוביל סיפור שהוא בעצם משל עד הבלתי אפשרי כדי לחדד ולהעביר מסר. כאן המסר הוא להראות עד כמה רחוק הלכו והתאמצו והסתכנו אז נשות ישראל כדי ללדת ילדים ולסכל את גזירת פרעה להשמידם, ועד כמה היה להן סיוע משמיים.
עד כאן כלל הנשים מוצגות כגיבורות. מספר נשים גיבורות מזוהות בפרשה בשמן או בתוארן. ראשונה – יוכבד, אמו של משה. בפרק ב’ של ספר שמות המספר על נישואיה היא מכונה “בת לוי” (גם חתנה עמרם מכונה שם בן לוי). שמה יופיע לראשונה רק בפרק ו’. כשנולד בנה היא מניחה אותו בתיבת גומא ומצניעה אותה בין קני הסוף שעל גדת היאור בתקווה שלא תיסחף ומישהו יגלה אותה, ייקח את התינוק ויגדלו, כפי שאכן אירע.
גיבורה שנייה היא מרים, אחותו של משה, שהייתה רק בת שש בלידתו. כבר בגיל זה מתגלות חוכמתה ותושייתה. חז”ל מציגים אותה כבר בגיל זה כנביאה שהתנבאה שאמה תלד בן שיושיע את ישראל מהשעבוד הקשה. בנוסף, הם רואים אותה כמצילת ההמשכיות של עם ישראל. המדרש מספר שכאשר אביה עמרם, “גדול הדור”, גירש את אשתו בעקבות הגזירה להרוג את הילדים ואחריו גירשו רבים אחרים את נשותיהם, נוזפת בו ילדתו מרים: “קשה גזירתך יותר משל פרעה”, והוא מחזיר את אשתו וכמוהו כל האחרים.
גיבורה שלישית היא בת פרעה, שמורדת באביה ומפרה בגלוי את הצו שלו. היא מגלה את התינוק בין קני הסוף, מוציאה אותו משם, מביאה אותו אל ארמון המלך, מגדלת אותו שם ביודעה שהוא ילד יהודי ונותנת לו את השם משה. זוהי יריקה בוטה בפרצופו של אביה.
והגיבורות מכולן הן המיילדות שפרה ופועה, שהמלך מצווה עליהן להמית כל בן זכר שנולד לנשים העבריות. יש מחלוקת אם המיילדות היו מצריות או עבריות. כך או כך, הן סיכנו את חייהן ולא קיימו את הוראת המלך. ואם היו מצריות, הרי זו ההופעה הראשונה של חסידי אומות העולם שסיכנו עצמם כדי להציל יהודים. בכל מקרה – נשים בגבורתן.