פורים הוא החג החשוב, המשמעותי, המהותי מכל החגים בלוח השנה היהודי. פורים הוא גם החג הנצחי ביותר. כן, הנצחי. חכמינו ז"ל קבעו במדרש: "כל החגים עתידים ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם". יותר מזה, גם מגילת אסתר, הנקראת בפורים, חשובה יותר מכל ספרי הנביאים והכתובים. בגמרא אומר ר' יוחנן שנביאים וכתובים עתידים ליבטל בימות המשיח מלבד חמישה חומשי תורה. מוסיף שם ריש לקיש, "גם מגילת אסתר קיימת לעולם". (תלמוד ירושלמי, מגילה פ'א).

מה הסיבה שמעלתו של חג פורים גדולה ממעלת כל החגים? פרשנים חלקם קדמונים מתלבטים  בהסברת השאלה הזאת. הרמז
הראשון והקדמוני לכך נכלל בתוכנה של מגילת אסתר. "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם", (מגילת אסתר, ט' כ'ח). גם בגמרא מפוזרים רמזים על מעלתו המיוחדת של חג הפורים ועל נצחיותה של מגילת אסתר.

מכל האימרות והרמזים עולה הסבר יותר פשוט, מובן והגיוני ממה שמצופה מקביעה המחריגה כל כך את חג פורים מכל החגים.  
מסיפור החג כפי שהוא נסקר במגילת אסתר,  חג הפורים איננו חג של נסים. החג איננו מציין נס גלוי ולגורמי היווצרותו לא נתלוו שום אירועים מחוץ לטבע. היהודים בימים מרדכי ואסתר לא חוו שום נסים גלויים. 

המאבק נגד המן והמאמצים לבטל את רוע הגזרה שגזר על יהודי פרס ומדי התנהלו  באופן אנושי וטבעי. בכל זאת, היהודים באותו דור, שלא התפעלו משום הוכחה גלויה להתערבות כוח עליון בהצלתם ממזימות המן הרשע,  קיבלו שנית ומחדש את התורה. "קיימו וקיבלו היהודים" (אסתר ט'  כז) אותה תורה שניתנה לראשונה ולפני כן בהר סיני. אלא שאז, לפני ובעת מעמד הר סיני,  היהודים ראו נסים גלויים, קולות וברקים.

ואז היה גם בקבלתם את התורה גורם של כפייה, "כפה עליהם הר כגיגית". בימי מרדכי ואסתר לא היו נסים ולא היתה שום כפיה. קבלת התורה על ידי יהודי אותו דור היתה שלמה, אמתית, בלתי תלויה בשום גורם חיצוני ובלי שום סיוע בלתי טבעי. בהר סיני אמרו בני ישראל "נעשה ונשמע". במגילת אסתר נאמר "קיימו וקיבלו". שוב קודם קיום ואחר כך קבלה. אבל הפעם באהבה. חכמי התלמוד מתעכבים על ההבדל הזה במסכת שבת (דף פ'ח).

הפרס, הציון לשבח על קבלת תורה באופן כל כך טבעי, כל כך רצוני, כל כך התנדבותי הוא נצחיות. פורים לא יבטל לעולם, מגילת
אסתר קיימת לעד. 

הערה: על הקביעה שכל החגים עתידים ליבטל ושספרי נביאים וכתובים עתידים ליבטל הסבירו פרשנים קדמונים שהכוונה היא לא שהם יתבטלו, אלא שחשיבותם תתמעט.