בימים שלפני הבחירות ניסה בנימין נתניהו ללחוץ על איתמר בן גביר ומפלגת עוצמה יהודית שיפרשו מהמרוץ, כדי לא לגרום אובדן קולות למחנה הימין. בשלב שבו כבר היה ברור שאין כל סיכוי שעוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה, היה לכאורה היגיון אריתמטי בתביעה הזו, אבל לא בהכרח היגיון פוליטי. רק 19,402 מצביעים בחרו בעוצמה יהודית, פחות מחצי אחוז מכלל הקולות הכשרים. גם אם כולם היו מצביעים ליכוד - לא היה די בכך כדי להוסיף לנתניהו מנדט נוסף. וכידוע - רוב "הגרעין הקשה" של מצביעי עוצמה יהודית לא היו מצביעים לשום מפלגה אחרת ולא היו מגיעים כלל לקלפי, אם מפלגתם הייתה פורשת מהמרוץ.

כאשר ביקש נתניהו מבן גביר לפרוש - הגיבה המפלגה בפרסום כמה תנאים לפרישה, ובהם: הצהרה על ביטול הסכמי אוסלו, הפסקת התשלומים לחמאס, שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, הפסקת שליטת הווקף בהר הבית ואישור תפילת יהודים בהר ופינוי לאלתר של חאן אל־אחמר.

לאחר הבחירות, כשניסה להסביר מדוע, למרות הישגו המרשים, לא עלה בידו להגיע לרוב המאפשר לו להרכיב ממשלה - האשים נתניהו את בן גביר בכישלון הימין. אולי לא כל מצביעי גוש הימין למדו לימודי ליבה, ואולי לא לכולם בגרות ברמת חמש יחידות מתמטיקה. אבל נתניהו הוא בוגר MIT והארוורד, ולכן משמעות המספרים האמיתיים ברורה לו היטב והוא יודע שהוא משקר. אבל חמור מהשקר עצמו היה ההסבר של נתניהו מדוע לא הסכים לתנאי עוצמה יהודית בעניין הר הבית.

בנימין נתניהו (צילום: אמיל סלמן)בנימין נתניהו (צילום: אמיל סלמן)

ראש הממשלה אמר שהתנגד לאשר תפילת יהודים בהר כי "זה היה מבעיר את המזרח התיכון". אפילו לדרישה מופחתת, לפתוח את ההר ליהודים גם בשבתות (ואפילו בלי להתפלל) לא הסכים, ושוב - מאותו חשש. וכך דחה גם את כל שאר תנאי בן גביר, אף שהיה ברור כי די במילוי אחד מהם כדי שמפלגתו תפרוש. אפילו לפנות את חאן אל־אחמר, כפי שהתחייב פעמים רבות - לא הסכים. אם לדבריו גם זה היה עלול להבעיר את כל המזרח התיכון - איך יכול היה להבטיח ערב הבחירות הקודמות כי יפנה את היישוב הבדואי הבלתי חוקי "בתוך זמן קצר"? הוא בטוח כנראה כי חסידיו הקנאים מוכנים לאמץ כל שטות או שקר ולקדש אותם רק כי יצאו מפיו.

אבל לא מחשש שריפה גדולה נמנע נתניהו מלהיענות אפילו לדרישה אחת של עוצמה יהודית. הוא ידע כנראה, על פי הסקרים שהיו בידיו בשתי היממות שקדמו לבחירות, כי פרישת עוצמה יהודית תוסיף לו רק קולות בודדים, ולפיכך לא התכוון כלל להיענות לאף אחת מהדרישות. למה לשלם אם לא מקבלים תמורה? לעומת זאת - המשך ריצתה של הרשימה הזאת "עד הסוף" זימן לנתניהו תירוץ נפלא לכישלון הצפוי להגיע ל־61.

כי הר הבית, הריבונות בו וחופש הפולחן היהודי במקום הקדוש ביותר לעם היהודי - מעניינים את נתניהו כקליפת השום. גם הוא יודע שהתירוץ "זה יבעיר את המזרח התיכון" שנשמע משכנע כל כך - הושמע אין ספור פעמים בעבר והוא חלול מכל תוכן אמיתי. בשנת 2003 הזהירו ראשי השב"כ את השר לביטחון הפנים צחי הנגבי כי אם יעז לפתוח את הר הבית מחדש לביקורי יהודים (לאחר שאלו הופסקו בעקבות מהומות אוקטובר 2000) - יבער כל המזרח התיכון ומיליארד מוסלמים יצעדו לירושלים.

הנגבי לא נבהל. פתחו ולא קרה כלום. התירוץ הזה מרתיע רק את מי שרוצה להירתע. וכאמור - במערכת הבחירות האחרונה זה גם היה התירוץ שמסביר למה להמשיך לשלם דמי חסות לחמאס, למה לא להצהיר על ביטול הסכמי אוסלו (שממילא מתו) ואפילו גם למה לא לפנות את חאן אל־אחמר: "המזרח התיכון יבער".

הקרב על ההר

אבל יש בישראל נבחרי ציבור שהר הבית דווקא חשוב להם. הערבים נציגי "המשותפת" למשל. בראש רשימת הקניות שלהם מכחול לבן הציבו דרישה לעצור את "ביקורי המתנחלים היהודים" בהר, ולהחזיר את המצב למה שהיה עד שנת 2000. לא יהיו לגנץ ושות' שום היסוסים כשיבואו למלא את דרישתם זו.

ויהיו לערבים עוד הרבה דרישות. כי הם מזהים שגנץ, יעלון, לפיד ואשכנזי זקוקים להם נואשות; שראשי כחול לבן חוששים שיימחקו אם גם הפעם לא ירכיבו ממשלה. והם מוכנים לשלם כל מחיר לערבים כדי שיתמכו בהם. גם להפר את שבועותיהם הפומביות שלא ירכיבו ממשלה עם הערבים וגם לא כזו שתישען על תמיכת הערבים מבחוץ. אז נשבעו. אבל לא נשבעו גם לקיים את שבועתם. ר' אלעזר הקפר אמר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. לו היה פוקח עיניו ורואה את בני בניו, ראשי כחול לבן, היה מוסיף גם את שנאת נתניהו לרשימה. את אמא שלהם היו מוכרים כדי לסלקו. אז ביקורי יהודים בהר הבית יהיו להם מכשול?

כאמור - אין בסיס מתמטי לטענת נתניהו שבגלל עוצמה יהודית החמיץ ניצחון. כדי להרכיב ממשלה הוא היה זקוק לעוד 3 מנדטים. למעלה מ־100 אלף קולות נוספים. אך נתניהו היה זקוק לשעיר לעזאזל ומצא אותו בדמות בן גביר. אבל אפילו היינו מתעלמים מהמתמטיקה ומקבלים את טענתו של נתניהו - משתמע מכך כי בגלל אי־נכונותו לאשר תפילת יהודים בהר הפסיד בבחירות. ובכך אפשר לכאורה לגנץ־מרצ־פרץ להקים ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של ליברמן ושותפיו לפשע הזה - הערבים. ממשלת מיעוט כזו, הנסחטת בידי הערבים, עלולה לשלם להם מיד סמוך להקמתה בהפסקת ביקורי יהודים בהר.

לו היה נתניהו רואה בהר הבית ערך, והיה מוכן להיאבק עליו - אולי היה מנצח בבחירות. אבל ההר לא מעניין אותו. הוא לא מוכן להיאבק עליו (אפילו מהצבת מגנומטרים בשעריו התקפל וברח מול כמה ערבים מפגינים). הוא אפילו השתבח בכך שלא נכנע לדרישות בן גביר, ובכך הוכיח לדעתו שהוא מנהיג שקול שאינו מוכן לסכן את ישראל בצעד פזיז בהר הבית רק כדי לזכות שוב בשלטון. איך לא למד עד היום שטיעון כזה לא מוסיף לו אף קול אחד מקרב שונאיו? כי הם שונאים אותו, לא את דעותיו ועמדותיו.

ולהוותנו - טיעון כזה גם לא מסיר ממנו תמיכה של שום מצביע ליכוד, כי גם הללו תומכים בו רק בגלל מי שהוא, לא בגלל האידיאולוגיה שיש או אין לו. בין כך ובין כך - הנה שוב למדנו את הלקח העתיק כי מי שאינו מוכן להיאבק על הר הבית - מאבד את השלטון בארץ ישראל. הרי כך ממש גם קבע גדול משוררי ישראל בדורות האחרונים, אורי צבי גרינברג, שנתניהו מרבה לצטט: "השולט בהר - שולט בארץ".