מערבולת שאלות מתרוצצת במוח, ברוח מה שקראו “זרם התודעה”, כשברקע מְשַׁטֶה נתניהו בגנץ ומְשַׁטֵחַ אותו כגרף, בלי אחדות או מנדט: למה אין ראש ורשות למלחמה בקורונה, אלא קבוצות שנאבקות על השליטה? רה”מ, שאינו מעניק סמכויות לאיש ומתחמק מהחלטות קשות, מבטיח מענקים לכולם, לכסות על מחדליו. למה הזעיק את כחולבן לממשלת אחדות בלי שהכין עבורם תפקיד פיקודי בכיר במלחמה? ואיך הוא מעז, למרות המחאות הציבוריות והמקצועיות, להשאיר את ליצמן כשר הבריאות, שמסכן את הבריאות? ואם הוא מתעלם מכל מחדלי ליצמן – החרבת תשתיות המערכת הרפואית במניעת בניית בתי חולים חדשים, באי־הרחבת האשפוז, הציוד והטיפול ומספר התקנים לרופאים במערכת – זה מפני שהנתניהו הוא האחראי העיקרי להזנחה הפושעת של מערך הבריאות.
הוא התעלם מליצמן שהחריג לטובה את חסידות גור שלו בצורכי הבריאות, שלחם לביטול חוקי העישון למען חברות הסיגריות המשרתות את האברכים ומפרסמות בעיתונות החרדית, מנע הסגרת הארכי־פדופילית לייפר לאוסטרליה ופעל לפתיחת מעדנייה שנסגרה בשל תנאים סניטריים. בתקופת הקורונה, לאחר שהטיל עלינו הוראות בידוד וסגר שהביאו לאבטלת שיא של 25% ושיתוק רוב המשק, ביקש להחריג את ההתכנסויות במקוואות, בבתי כנסת ובישיבות; התנגד להטיל סגר על יישובים חרדים והראה מופת אישי כשעל פי פרסומים שונים, התפלל בציבור, סירב לבדיקות אישיות לפני שהסתובב בכנסת וסופו שנדבק עם רעייתו ב”וואללה, מאלה, לא יודע”, והביא לבידוד חצי מצמרת המדינה.
על כך אין כל מחלוקת (לִית מָאן דְפָלִיג, בארמית). הוא, אומנם, אישר חסימת טיסות לארץ לסיוע בעצירת המגיפה בשלביה המוקדמים, אך איך נוסעים שהגיעו בטיסות משכונות חרדיות נגועות בברוקלין, שוחררו ללא בדיקות ו/או בידוד? דומה שאין מחלוקת גם על אחריותו למצב התפשטות המחלה בישראל. ורק הרה”מיהו, שותפו לאחריות, מבלי למצמץ משאיר את חדל האישים היהיר בתפקידו. ליצמניהו.
מה שמלמד על מדיניות המינויים הכושלים של רה”מ – ממיריגב לדודי אמסלם, מאוחנה ומתניהו להרברפי, מאיוב קרא ועד הבנט (שדווקא משתדל בנושא הקורונה), שאותו מינה בזלזול כטריק להפסקת מגעיו עם כחולבן; מינויים שהפונקציונליות המקצועית שלהם מפוקפקת, אך נאמנותם למאסטר בטוחה (תלוי בבלפור).
נבחרת הפיקוד שמתחת לליצמניהו, שעזרה בעצירת המחלה המיובאת והפחידה אותנו בתרחישי אימים על אלפי מתים ועשרות אלפי מונשמים, והוציאה הוראות חדשות לבקרים מדי ערב, לפני שההוראות הקודמות הספיקו להתבצע; הידקה סגרים לציבור והתעלמה מהמגזר החרדי (שהרי ליצמן הבטיח שהמשיח יגיח לפסח) ומהציבור הערבי. כאילו שהעדפת אזרחים סוג א’ תמנע מאזרחים מוזנחים מסוג ב’ להידבק ולהדביק.
הברסימנטוב והפרופסורים שלו סתרו ובלבלו זה את זה ואותנו בהוראות ובהודעות – בעד ונגד בדיקות (הנתניהו לפני שבועיים: “נגיע ל־30 אלף ביום”), בעד ונגד שימוש במסיכות, בעד ונגד בדיקות והוצאת חולים מבתי אבות, שהפכו חממה למגיפה; בעד שימוש בעיקוב טכנולוגי של השב”כ אחרי חולים פוטנציאליים (למי זה הועיל?). האם יש מלא ציוד מגן לצוותים ומיליוני מסיכות, מטושים וריאָגַנטים – או שחסר ציוד? במקום לקדם בזמן את הרעה, לפי כל התרחישים המוקדמים, ולהצטייד במועד, ובמקום לומר אמת ולבנות אסטרטגיית מלחמה וטיפול בעת מחסור, מתעתעים בנו בהשראת רה”מ וליצ־מן דְפָלִיג.